Commento su Salmi 82:9

אלהים נצב בעדת אל. לראות אם אמת ישפוטו ואתם הדיינים עד מתי תשפטו עול:

אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל: אמר רבין בר רב אדא א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בבית הכנסת שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לעשרה שמתפללין ששכינה עמהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין לשלשה שיושבין בדין ששכינה עמהם שנאמר בקרב אלהים ישפוט וכו':
(ברכות ו ע"א)

מזמור. זה המזמור נאמר על השופטים שהיו שופטים בעול אולי היה בימי יהושפט כי ראינו שהעמיד שופטי ארץ בכל ערי יהודה והזהירם מאד עליו כי היו שופטים קודם זה בעול: אמר אלהים נצב בעדת אל. כלומר כבודו עמהם להשגיח יותר משאר דיינים לפקוד עליהם כמעשיהם כמו שכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם:

מזמור לאסף אלהים כו' כל המפרשים דעתם שאלהים ראשון קדש והב' לשון דיינים אך עדיין קשה כי למאמרם ז"ל כי עדת אל הם עדת הדיינים מהראוי יקראם עדת אלהים כי הוא לשון דיינות ומדת הדין ולא שם אל שהוא הפך הדין אמנם הנה בספר הזוהר אמרו כי אומר ואל זועם בכל יום הוא כי מדת החסד זועם את מדת הדין מלפעול רוגז ודין ובזה יתכן כי עדת הדיינים למה שעל ידם נמנע ב"ד של מעלה מלפעול כי כשיש דין למטה אין דין למעלה יתייחסו אל שם אל הזועם ומונע הדין והרוו.ז ממדת הדין העליון וזה יאמר אלהים אשר הוא דין עליון נצב ומתעכב מלפעול בחינת מדתו בשביל עדת אל הם עדת הדיינים הנקראים אל שמציבים אותו ומעכבים בידו מלפעול דין ולא עוד אלא שבקרב הדיינים ישפוט עמהם ומה שיצא ממשפט האמת ממנו הוא שמדריכם לפי הכנתם בל תצא תקלה מתחת ידם. או יאמר בקרב ותוכיות לב הדיינים ישפוט אם לבם לשמים כי אם ימצאם שלמים הוא נצב מלפעול מדתו בשבילם וזה אפשר כוונו רז"ל באמרם שאמר הקב"ה לאברהם שב בני שב כי אתה סימן לבניך כו' כי ראוי לשים לב איך הוא יתברך עומד והדיינים יושבים ומה גם כי אין עמידה כלפי מעלה אך אפשר שיכוונו כי בעדת הדיינים הוא יתברך יהיה נצב מלפעול וממתין עד ישפטו הם ולא יעשה משפט וגם שבאברהם לא היה רק ישיבה בו ובו יתברך לא היה עיכוב פעולת דין רק התעכבו אצלו ע"כ אמר סימן ולא דומה בעצם:

נצב. על העומדים לפני הב''ד, כמ''ש ישעיה ג' על נצב לריב, ועדת היינו הנועדים למשפט :

מזמור לאסף אלהים - טעם נצב בעדת אל - הכבוד שהוא עם עדת ישראל.

בעדת אל. בתוך הדיינים השופטים לראות אם עושים משפט אמת:

מזמור לאסף אלהים נצב. בגעיא האל"ף בס"ס:

אלהים נצב בעדת אל וכו'. פירש בספר ארץ החיים ר"ל בין גומלי חסדים הנקרא עדת אל כי חסד אל כל היום שם נצב מדה"ד ואינו פועל דין משא"כ בקרב אלהים מדה"ד אז ישפוט ע"ד למי נושא עון למי שעובר על פשע עכ"ד ואפשר לרמוז כי ס"ת אברהם יצחק יעקב קמ"ב בגימטריא נצ"ב רמז דבמדה"ד רחם יזכור בזכות אברהם יצחק יעקב וזהו אלהים מדה"ד נצ"ב זוכר זכות אבות:

מזמור לאסף, הוסד נגד השופטים המטים משפט, וכפי סדר המזמורים נראה שגם שיר זה (כמו השיר שאח"ז) נתקן בימי יהושפט שהעמיד שופטים בכל עיר ועיר והזהיר אותם, דעו מה אתם עושים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר המשפט, ועתה יהי פחד ה' עליכם (דברי הימים ב י״ט:ו׳-ז׳) אלהים נצב בעדת אל, אלהים עומד בין הבעלי דינים והעדים הבאים למשפט שהם צריכים לעמוד, אלהים עומד עמהם, וגם בקרב אלהים ישפט, גם נמצא בין השופטים ושופט עמהם, ומצייר ששופט בקרב אלהים, היינו בקרב לב השופטים נמצא דבר אלהים המזהיר אותם, ואומר להם עד מתי תשפטו עול, יצייר שה' צועק זאת בין עדת הבע"ד שמזהיר עמהם את השופטים, וגם ידבר כן בקרב השופטים (והמליצה שנפשם המוסריית תעיד להם בלבבם בשם ה' כי לא טוב עושים) והנה נטיית המשפט יהיה בשני פנים, א. במשפט של שני בעלי דינים שבאים למשפט, מלוה ולוה, קונה ומוכר, וכדומה עז"א עד מתי תשפטו עול, ב. בהעלם עין מעשות משפט בעושקים וחומסים ובעלי זרוע, ועז"א עד מתי פני רשעים תשאו, סלה סיום הענין:

אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל: אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר אלהים נצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט וכל דיין שאינו דן דין אמת לאמיתו גורם לשכינה שתסתלק מישראל שנאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וגו':
(סנהדרין ז ע"א)

בקרב אלהים. בקרב הדיינים לשפוט ישראל כמו שצוה אותם ואם לא יעשו כן יודע ופוקד עליהם עונותם:

בקרב אלהים - הם המלאכים שהם האלהים וצבא השמים בני האלהים, כי על ידי המלאכים הם כל משפט אלהים בארץ.

בקרב. יושב בקרב הדיינים וכאלו ישפוט עמהם וכפל הדבר לחזוק:

בקרב אלהים ישפט. אלהים זה משמש קדש וחול מסכת סופרים פרק ד' ועיין מה שכתבתי בפרשת משפטים סוף סימן כ"ב על אלהים לא תקלל וסוף פרשת ויצא על אלהי אביכם:

אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל: ר' חלפתא איש כפר חנניא אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם שנאמר אלהים נצב בעדת אל ומנין אפילו חמשה שנאמר ואגודתו על ארץ יסדה ומנין אפילו שלשה שנא' בקרב אלהים ישפוט ומנין אפילו שנים שנאמר אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע וגו' ומנין אפי' אחד שנא' בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך:
(אבות ג ו)

ויש אומרים: כי בקרב אלהים – כמו: אלהים לא תקלל. והטעם: כי הוא בקרבם ויש להם לישמר שלא ישפטו עול.

אֱלֹהִים נִצָּב: ר' יהושע בן קרחה אומר מניין לתלמיד שיושב לפני רבו וראה זכות לעני וחובה לעשיר מניין שלא ישתוק שנאמר לא תגורו מפני איש רבי חנין אומר לא תכניס דבריך מפני איש ויהו עדים יודעים את מי הן מעידין ולפני מי הן מעידין ומי עתיד ליפרע מהן שנא' ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני ה' ויהו הדיינין יודעין את מי הן דנין ולפני מי הן דנין ומי עתיד ליפרע מהן שנא' אלהים נצב בעדת אל וכו':
(סנהדרין ו ע"ב)

בְּקֶרֶב אֱלֹהִים יִשְׁפֹּט: משרבו בעלי הנאה נתעותו הדינין ונתקלקלו המעשים ואין נוח בעולם משרבו רואי פנים בדין בטל לא תגורו ופסק לא תכירו ופרקו עול שמים ונתנו עליהם עול בשר ודם משרבו לוחשי לחישות בדין רבה חרון אף בישראל ונסתלקה השכינה משום שנאמר בקרב אלהים ישפוט וכו':
(סוטה מז ע"ב)

ופני רשעים. לפי שהם חזקים וגדולים ועשירים תשאו פניהם ולא תקחו מידם משפט העניים:

עד מתי תשפטו כו' אומר אסף ברוח קדשו אחר שבקרב אלהים ישפוט א"כ אפוא תפול חתיתו ומוראו עליכם כי גם שלא תכוונו לעות אדם בריבו עכ"ז לפעמים יצא משפט מעוקל מפני עקת רשע וזהו עד מתי כו' לומר עד מתי יהיה שתשפטו העול ותאמרו פלוני עשוק כי עול עשה לו רעהו כפי הדין אך מה נעשה כי בעל דינו רשע ואלם הוא ולא נוכל לו נמצא שתשפטו שהוא עול ואחרי כן ופני רשעים תשאו סלה:

תשאו. ענין חנופה וכן שאת פני רשע (משלי י״ח:ה׳):

עד - עתה יוכיח השופטים שהם אלהים מתי תשפטו משפט עול, כי כח השם במלאכים בפעלים.

עד מתי. הואיל וכן א״‎כ עד מתי תשפטו עול ולעולם תשאו פני הרשעים להחניפם בדבר המשפט:

(א) או יאמר כי גם שאלהים הוא מדת דין אינו פועל מדתו כי אם לפי הכנת המקבלים כי בהיותו בעדת אנשי חסד הם חסידים הנקראים עדת אל הוא נצב מלפעול דין אך בקרב דיינים ישפוט על פי שורת הדין כי אינו מוותר כמלא נימא אם מטים כחוט השערה:

ופני רשעים תשאו - הפך: נפלו פניך, על כן אחריו: הלא אם תטיב שאת.

(ב) לכן אתם הדיינים עד מתי תשפטו עול כו' כבקודם כלומר וטוב טוב כי בראותכם דין אלמים הבאים לעשוק להסתלק מלדונם:

הצדיקו. אם זכאי הוא בדינו אל תהפכו דינו לטובה בשביל לשאת פני רשעים:

עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ: דתניא ר' יהודה בן אגרא אומר משום רבי מאיר ספק לקט לקט ספק שכחה שכחה ספק פאה פאה אמר לו אל תשנה אותה אלא בלשון בן תדל והא טעמא קאמר דאמר ר"ש בן לקיש מאי דכתיב עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים והא כתיב ודל לא תהדר בריבו אלא צדק משלך ותן לו וכו':
(חולין קלד ע"א)

שפטו. קחו משפטם מהעושקים מהם ממונם:

ושמא תאמרו אם כן על דרך זה גם בבא דין דל או יתום או עני או רש עם איש עשיר טוב להסתלק ממה נפשך אם הם צדיקים בדינם לא ישלמו להם ואם הם חייבים בדין אין להם לשלם ויכבשום לזה אמר שפטו דל הוא החלש בממונו כי מעט לו או יתום וגם עני שהוא ירוד מהדל או רש שאין לו כלום כד"א ולרש אין כל שאם הם צדיקים בדינם הצדיקו כי עתה אומר מה עוד לדיינים לעשות הרי הצדיקו אותי בדין משא"כ אם לא תדונו את הרש הזכאי על שלא תוכלו להצילו מיד רשעים כי אז ישחית נפשו הדל כי יחשוד את הדיינים שנושאים פנים:

(ג-ד)

שפטו - עשו משפט יתום שאין עוזר לו, שלא יוכל לדבר ואלמנה שאין לה בעל הצדיקו, כי הרשעים יעשו להם חמס ואתם נושאים פניהם.

שפטו. לא כן עשו כ״‎א שפטו דל ויתום במשפט הראוי ולא תרחמו עליהם במשפט:

שפטו דל. בספרים כ"י בפתח כמו השני ואולם לפי המסרה הראשון בקמץ והשני בפתח:

שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו. על דרך ויהי דוד עושה משפט וצדקה בתחילה משפט ואח"כ אם לא היה לו לשלם עושה צדקה ומשלם מביתו וז"ש שפטו ברישא ואח"כ הצדיקו והצדקה מהפכת מדה"ד למדת רחמים וזה רמז עני ורש הצדיקו ר"ת גימטריא אף דע"י צדקה מבטל אף דמהפכת מדה"ד למדת רחמים:

שפטו, כ"ז מדברי האל, נגד הטיית משפט בין שני בעלי דינים אומר שפטו דל ויתום, ומוסיף לאמר עני ורש הצדיקו, שישפטו משפט צדק, שהצדק הוא יותר מן המשפט שישקיף לפי הענין והנדונים:

הצדיקו. כשהיה הצדק עמהם הצדיקו אותם ולא תיראו מהעושקים ולא תשאו פניהם:

שפטו, הצדיקו. ההבדל בין משפט וצדק ידוע בכמה מקומות שצדק מוסיף על המשפט שישקיף על הענין והנדונים, והבדל בין דל ואביון עני ורש, אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, עז''א שפטו דל ויתום, פלטו דל ואביון, שדל הסמוך אל אביון הוא שנתדלדל לגמרי, ואין לו משפט לתבוע דבר רק צריך לפלטו ולהצילו בגופו מיד רשעים, ויש הבדל בין דל ורש, רש מציין שהתרושש מירושתו, שהוא הפך של ירש, ועני מציין הנכנע ובא על צדיקים לרוב, העני שבא למשפט על מה שלוקחים מנחלתו, ישפטו משפט צדק לפנים משורת הדין :

הצדיקו. בעת המשפט אם הוא צדיק בריבו ולא תאמרו אזכה במשפט את העשיר בעל דינו שלא לביישו ואח״‎ז אודיעו שהדין עם שכנגדו:

אני אמרתי. האל"ף בגעיא בס"ס ועיין מ"ש במשלי כ"ו:

פלטו. רוצה לומר שלא יעשקום בגופו:

ואם א' מד' הנז' הם חייבים בדינם אל תחושו מלחייבם על שאין להם לשלם כי הלא פלטו דל ואביון מדינה של גיהנם שלא ישאו עון חובם לגיהנם וזהו פלטו דל ואביון כי ישאלו על הפתחים וישלמו והזכיר דל ואביון שהוא מהראשון עד הרביעי לכלול את ארבעתם ואם אין להם דרך לשלם והנושים רשעים ואין שומעים לכם באמור להם כי מי שאין לו פטור מלשלם מדין התורה אז מיד רשעים הצילו והוא שתעשו כאשר היה עושה דוד שהיה נותן צדקה לכל המחוייב בדין לשלם את בעל חובו וזהו מיד רשעים הצילו כי ותעשו צדקה זה עם זה ממה שתצילו מידם כי העשוק בידם לא יקפיד מלסייע את הדל ואביון ממה שמצילים מיד הרשעים כי אבוד היה בידם. או שעור הענין שפטו דל כו' פלטו דל ואביון ועל ידי זכות זה מיד רשעים הצילו כי יהי ה' עמכם:

פלטו. ענין הצלה:

פלטו - שפטו דל בממון ופלטו דל בנפש.

פלטו. מיד הבא לעשקם:

פלטו, ונגד לעשות משפט לנעשקים ונגזלים מיד בעלי זרוע, אמר פלטו דל ואביון והצילו אותו מיד רשעים הבאים לעשקו:

לא ידעו. הדיינין המעוותים את הדין:

לא ידעו ולא יבינו. השופטים הם כאילו לא ידעו ולא יבינו דבר המשפט ובחשיכה יתהלכו בו כי השוחד יעור:

לא ידעו ולא יבינו וכו' אמר הלא אמרתי אל תמנעו מלשפוט ומלהציל מיד רשעים דעו אפוא כי אם לא תעשו כן גדול עונכם מעון הרשעים העושקים כי הנה הרשעים הנזכרים לא ידעו עונשם ולא יבינו לאחריתם ותקל אשמתם אך במה שאתם שותקים ימוטו כל מוסדי ארץ כי אחד מעמודי עולם הוא המשפט ועתה בהסירכם עמוד אחד יהיה העולם רותת שימוטו גם כלם כדרך רז"ל לומר כך על המשפט בזולת מקום זה:

ימוטו. מלשון הטיה:

לא ידעו ולא יבינו. הידיעה ע''י החושים והבינה ע''י השכל, (ישעיה מ''א י''ט, מ''ג י' י''ט, מ''ד י''ח) :

לא - דברי המשורר שהוכיחם ולא ידעו ולא הבינו, או טעמו, שתקו כאילו לא ידעו.

לא ידעו. אין הדיינים נותנים לב לדעת ולהבין חומר העון והרי הם כההולך בחשיכה ואינו יודע במה יכשל:

ימוטו כל מוסדי ארץ. אפשר במ"ש בדברים רבה ריש פרשת שופטים אמר רשב"ג אל תהי מלגלג בדין שהוא א' מג' רגלי עולם למה ששנו חכמים על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום תן דעתך שאם הטית את הדין שאתה מזעזע את העולם שהוא אחד מרגליו עכ"ל ופירשתי בעניותי במ"ש בריש קדושין מ"ט דתני זמנין דרכים וזמנין דברים ומסיק דכל היכא דאיכא פלוגתא תני דרכים וכל היכא דליכא פלוגתא תני דברים ופירש ראב"ן ז"ל בספרו דף נ"ה ע"ד כל היכא דאיכא פלוגתא שחולק כל אחד לעצמו תני דרכים וכל היכא דליכא פלוגתא שכלן דרך אחד תני דברים כמו על ג' דברים העולם עומד דעל שלשתן עומד ולא על זה בלא זה עכ"ד ובזה מבואר המאמר דהוה ס"ד דהעולם עומד על כל אחד משלשתן וכל אחד מהני תלת דין או אמת או שלום יכול להעמיד העולם להכי אתא רשב"ג ואמר אל תהי מלגלג בדין ותסבור שאם הטית הדין העולם עומד דאכתי פשו שלום ואמת ויכול לעמוד אבי תרי ואפילו אחד נמי לז"א אין האמת כן ששנינו על ג' דברים העולם עומד ותן דעתך דתני דברים וצריכים הג' ביחד. וז"ש לא ידעו ולא יבינו שהם סוברים על ג' דברים העולם עומד על כ"א מהם. בחשכה יתהלכו כי אינם מדקדקים דתני דברים וצריכים שלשתן ימוטו כל מוסדי ארץ והשרישנו הרב מהראנ"ח ז"ל דכי קאמר כל היינו שלשה וז"ש אם הטית הדין ימוטו כל מוסדי ארץ הג' יסודות כל דייקא דהשנים אמת ושלום ימוטו דלהעמיד העולם צריך שלשתן ותו דבדין איכא שלשתן מטה הדין הוא מבטל האמת ומעמיד השקר ומטה הדין ואין שלום בין בעלי הדין עצמם ובינם לשופטים וא"כ בהטות הדין מבטל שלשתן וימוטו כל מוסדי ארץ הג' יסודות כאחד:

לא ידעו, נגד העושק עושים א"ע כאילו אין יודעים מן העושק שנעשה, ונגד הדין הבא לפניהם משני בעלי דינים, לא יבינו לדין דין אמת לאמתו, ועי"כ בחשכה יתהלכו, מציין את המשפט שהוא אור העולם והוא מוסדות תבל, וע"י העדר המשפט יתהלכו בחשכה וימוטו כל מוסדי ארץ, ור"ל שהמשפט מחזיק ישוב הארץ בשני אופנים, א. מצד הגמול האלהי שאם אין דין למטה ימנע אורו והשפעתו מלמעלה ובחשכה יתהלכו, ב. מצד הטבע שאז איש את רעהו חיים בלעו וא"א שיתקיים הישוב המדיני, ועז"א ימוטו כל מוסדי ארץ:

ולא יבינו. את אשר בשביל העון הזה יתהלכו בחשכה (על דרך כי השוחד יעור וגו') וימוטו על כך מוסדי ארץ:

ימוטו כל מוסדי ארץ. מפני מעשיהם ימוט כל מוסדות ארץ ויחריב העולם כי המבול בא לעולם מפני החמס:

(א) או שעור הכתובים בדרך אחרת שאומר אסף הנה במשפט תלוי גאולת השכינה וגאולת ישראל וקיום העולם זולת עונש הדיינים והוא כי אסף בכל המזמורים שאמר עד כה ידבר בגלות שכינה וגלות ישראל אמר עתה אל תתמהו אם הגאולה מתעכבת כי דעו אפוא כי הכל תלוי בדייני ישראל כי ציון במשפט תפדה והוא כי אלהים הוא שכינה נצב מלבא להושיעכם בשביל עדת אל כי הלא הדיינים ישפטו את העם והאלהים את הדיינים כי בקרב אלהים ישפוט בקרב איש ולב עמוק אם זך וישר פעלם:

וטעם בחשכה יתהלכו – כי השוחד יעור עיני פקחים.

ימוטו. הלא בעבור קלקול הדין ימוטו מוסדי הארץ והיא קרובה לפול כי על שלשה דברים העולם עומד והדין אחד מהם כן ארז״‎ל:

(ב) והוא כי לא ימנע או יודעים לדון ויצא משפט מעוקל על משוא פנים או על בלתי ידיעה שיהיו דיינים בלתי בקיאים ודנים ומעוותים משפט על שגגת גמרא אם מהסוג הא' עד מתי תשפטו עול כי. תדעו לשפוט ותכירו מה הוא העול אלא שפני רשעים תשאו סלה שהוא כמו שכתבנו למעלה שאומרים מה נעשה כי לא נוכל עם האלמים כי הנה אם כה תעשו תשאר לכם מדת משוא פנים תמיד אף במקום שתוכלו נגדם וזה אמר סלה כי פני רשעים תשאו ישאר זה לכם סלה:

וטעם ימוטו – ראוים הם מוסדי ארץ שימוטו בעבור עיוות הדין, או לא יחוסו השופטים שימוטו כל מוסדי ארץ.

(ג) לכן הזהרו מזה כי אם שפטו דל ויתום כו' והצדיקים נגד הרשעים ולא תיראו:

(ד) ועל ידי זכות זה פלטו עם עני ואביון מיד רשעים הצילו כי בזכות זה יצאו מהגלות כי ציון במשפט תפדה:

(ה) ואם הוא כי יש דיינים ודנים כל מה שיראה להם אלא שלא ידעו שלא למדו ואינם בקיאים או שלא יבינו דבר מתוך דבר ולדמות מלתא למלתא או שידעו ויבינו וילכו אחר כל החומרות שהוא כמ"ש רז"ל מי שעושה כחומרות של בית שמאי ובית הלל עליו הכתוב אומר הכסיל בחשך הולך ועל זה יאמר פה בחשכה יתהלכו אמר הנה בשלש אלו ימוטו כל מוסדי ארץ כי על שלשה דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום והנה מעמד שלשתן תלויים במשפט אמת כי גם בו שלום כמאמר הכתוב אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם נמצא כי בהבטל המשפט אמת כל שלשה עמודים שהעולם עומד בם שהם מוסדי ארץ ימוטו כאחת וזהו ימוטו כל מוסדי ארץ:

אלהים אתם. מלאכים כשנתתי לכם את התורה נתתיה לכם ע"מ שאין מלאך המות שולט עוד בכם:

אֲנִי אָמַרְתִּי: אמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלא הן לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון וגו':
(עבודה זרה ה ע"א)

אני אמרתי אלהים אתם. כי השופטים נקראו אלהים כשהם שופטי אמת אני אמרתי שתהיו אלהים באמת ותדמו לבני עליון שתקראו גם כן אלהים שהם מלאכים ותשפטו:

אני אמרתי כו' אומרת רוח הקדש בשמו יתברך על הדיינים הבלתי ראויים הנה אני אמרתי בתורתי עליכם הדיינים אלהים אתם כאומרו עד האלהים יבא דבר שניהם אשר ירשיעון אלהים וכן את כללות ישראל אמרתי בני עליון כלכם כאומרו בני בכורי ישראל וזהו ובני עליון כלכם כמלאכי השרת ואם כן היה נמשך מזה היותכם בני חורין ממלאך המות ומשעבוד מלכיות כי הנקראים אלהים או בני עליון לא תשלוט בהם לא מות ולא שעבוד:

אני - מושב אלהים ישבתם.

אני אמרתי. אמר בשם ה׳‎ הנה כאשר צויתי אתכם על הדינים אמרתי אז שבעבורם תהיו כמלאכים ולא תשלוט בכם המיתה:

אני, מצייר שכמו שהיה צריך פועל אלהים ומעשהו לבריאת האדם והעולם, כן צריך משפט ושופטים להעמדת האדם והעולם וקיומם, כי אחר שהאדם מדיני בטבע א"א שלא יקרה ביניהם ריבים ודינים עושק וחמס אשר יבטל הקיבוץ וישוב העולם בכלל אם לא ימצא ביניהם נימוס ומשפט ושופטים, ומצד זה ידמה אותם כאלו הם אלהים יוצרי העולם, כי הם שותפים עמו בזה, שהוא ברא את העולם והם המקיימים אותו, וכמ"ש כל דיין הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה במ"ב, וכן חשבם לבני עליון כי היסוד הראשי של המשפט מוצאו מחק התבונה הכוללת, שהיא אלהית, וכמ"ש החוקרים:

ובני עליון - כמלאכים.

ובני עליון. כפל הדבר במ״‎ש:

אכן כאדם תמותון. אכן כאדם הראשון תמותון אחרי שחבלתם מעשיכם כמוהו:

אכן. אני רואה במעשיכם שתשחיתו מעלת נשמתכם וכשתמותון תמותון כאחד האדם ותמות נשמתכם עם הגוף שהוא אדם ולא תעלה עם בני עליון:

אכן על ידי משפט מעוקל כאדם תמותון שהיה לו חירות ממות ובחטאו מת וגם תפלו בשעבוד תחת רגלי המלכיות ולא יועילכם היותכם בעלי נפש רוחנית קדושה מאת ה' מן השמים כי הנה כאחד השרים של מעלה הנופלים ומשתעבדים כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום שעם היותם רוחניים נופלים למה שהם חיצונים כך אתם על ידי העון נטמאתם ונדבקתם בחיצונית והייתם כאחד השרים החיצונים ותפולו כהם ויהיה לפי זה אומרו השרים כמקרא שכתוב בספר דניאל שר מלכות פרס שר יון שהוא על שרי האומות שהם שבעים כנודע מרז"ל:

אכן - אין אתם רק כאדם תמותון. והטעם: כי נשמתכם כנשמת המלאכים והנה אינכם רק כגופות תמותון.

אכן. באמת הואיל ואין אתם נזהרים בה תמותו כמו שמת אדם הראשון על שלא נזהר במצותי:

אכן ראיתי, כי כאדם תמותון, אחר שהפכתם ללענה משפט, רק בזה תדמו לבני עליון, כי כאחד השרים העליונים תפולו, שידמה כאלו נפלתם משמים ארץ מעליון למטה שתגדל הנפילה כפי המעלה שנפל ממנה עד כאן דבר ה' אל השופטים:

וכאחד השרים. הראשונים שמתו כן תפולו, ומדרש אגדה כאחד השרים של מעלה שנאמר (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום:

וכאחד השרים. שהם שופטים ונוהגים בני אדם כפי גאותם וגדולתם ומבזים השפלים בבני אדם ועושקים אותם כן תפולו אתם כשתמותון:

וכאחד השרים - המתגברים ועושים חמס וככה דרך שרים וכל שופטי ארץ.

קומה אלהים. אסף התחיל להתפלל שיקום ויכרית אותם הדיינין המקולקלין מישראל:

קומה. אחר שאין השופטים שופטים אמת צריך שתשפוט אתה הארץ ותקח משפט העניים מעושקיהם:

כהתימה רוח הקדש לדבר אל העם כאלו פי ה' המדבר תשיב אמריה לו יתברך ואומרת קומה אלהים שפטה הארץ כו' לומר הלא אמרת ה' כי משפט הבלתי ראוי מאבד העולם על כן אחלי יכונו לפניך כי תקום ה' בעצמך שפטה הארץ לתת לכל אחד הראוי לו לפי בית דינך בכל הפרטים כי אם לא תעשה כן ותניח המשפט לבני האדם בין בישראל גוי אחד בארץ בין ביתר גוים הלא כלם יאבדו על העדר המשפט ואתה לבדך תנחל בכל הגוים כי מהגוים לא ישאר מאומה על העדר משפט ראוי ואתה תהיה לבדך הנוחל בכלם ועל ידי כן יאבד העולם הלז כי מה בצע לך בעולם הזה האמנם ישב אלהים על הארץ והנה אדם אין לשבת בה והארץ נתן לבני אדם.

תנחל. עומד, הגוים הם שלך בנחלה דור דורים :

קומה - תפלת המשורר, או ידבר על לשון הצועקים חמס או דרך נבואה.

שפטה הארץ. שפוט אתה דין עני ואביון:

קומה, עתה יסב המשורר פניו אל ה' האומר זאת, ואומר אליו למה תדבר אל אלה בני עולה שהם ישפטו את הארץ והם יהיה להם חלק בארץ כאלהים, הם לא ינחלו את הארץ כי הם מוכנים למות, והם לא ישפטו אותה בצדק, קומה אלהים ואתה שפטה הארץ, כי אתה בראת אותה ואתה תנחל בכל הגוים כי היא שלך לעולם, ועליך לקיימה ולהעמידה ע"י משפט, ולכן אתה שפטה הארץ:

כי אתה. הוא הנוחל הגוים, והכל בידך לשפוט:

כי אתה תנחל בכל הגוים. אתה תנחל העניים העשוקים באיזה עם שיהיה כלומר הם עמך ונחלתך כי ברוב העניים והעשוקים הם דכאי רוח ואנשי אמת:

או יאמר קומה אלהים שפטה הארץ בעצמך כי על ידי זה אשר תעשה אתה תנחל בהיות כל הגוים בעולם מה שאין כן אם המשפט תעזוב לבני האדם שלא יהיה לא נחלת ארץ ולא גוים כי יאבד הכל:

ובי"ת בכל הגוים – נוסף כמו: לכו לחמו בלחמי ויהיה הפועל יוצא כדרך: ונחלתנו ונחל ה' את יהודה חלקו. ורבי יהודה הלוי אמר: אתה תהיה נחלה לצועקים בכל הגוים.

כי אתה תנחל וגו׳‎. הלא אף בכל גויי הארץ תאהב העניים דכאי הרוח והנחלתם לך לנחלה לזה שפוט את משפטם:

(ו) או יאמר מפ' אני כו' שאומר הוא יתברך הנה אמרתי כו' והוא במה שידענו מרז"ל כי הדן דין אמת לאמתו נעשה שותף להקב"ה בברייתו של עולם נמצא שהדיינים הם כאלהים בוראי עולם ועל זה יאמר אלהים אל הדיינים אני אמרתי אלהים אתם כי אני בראתי העולם ואתם מקיימים אותו ומחיים כל ברואיו שותפים לו ובני עליון מתייחסים אליו יתברך כבן עם אביו כך דבקותכם עמו והוא כי תחלת הרקת השפע אל כל יצורי עולם אליכם יהיה על ידי היותכם לי כבנים ומכם ישתלשל לעם:

(ז) אכן על ידי משפט מעוקל תחת היותכם כאלהים בוראי עולם ומקיימים ומחיים את הכל עתה תגרמו הפסד ומות את הכל כי כאדם שגרם מיתה לו ולכל יצורי עולם כך תמותון שתהיה מיתתכם מושכת את הכל עמכם וזהו אכן כאדם תמותון ועל השנית שהייתם כבני עליון דבקים אליו יתברך כבן עם אביו שתחלת שפע כל טוב העולם יורק על ידכם אל כל השאר עתה יתהפך כי כאחד השרים של שבעים אומות תפולו מה שרי מעלה נופלים תחלה ואחריהם אומתם כד"א יפקוד ה' על צבא המרום במרום שמפיל את השר תחלה ואחר כך ואת מלכי האדמה על האדמה כך אתם דייני העוות תפלו תחלה לפני העם והעם המעמידכם אחריכם וזהו וכאחד השרים תפולו ואומר השרים הוא כמד"א אחד מהשרים הראשונים האמור בדניאל שהוא על שרי האומות:

(ח) קומה אלהים כו' משיבה רוח הקדש אל תלונתו יתברך ואומרת אל תביט לשפוט את ישראל לבדם כי לא יצדקו לפניך וימוטו כל מוסדי ארץ כי אין משפט ראוי אך קומה אלהים שפטה הארץ דרך כלל ובזה נחלתך ישראל שהם עמך ונחלתך וכמאמר הנביא ונחל ה' את יהודה חלקו כו' אם היא בלתי ראויה לפניך אז בהביטך יתר אומות יחד אתה תנחל אותם לנחלה לך כי בערכם בהוסדם יחד יראה מראיתם טוב וזהו כי אתה תנחל וזה בכל הגוים כלומר בשביל כל הגוים כי על ידי שתשפוט את כלם יחד תראה יתרונם כי אין האור ניכר אלא מתוך החשך כי טוביהם ידועים מישראל בהיותם גם משוללי כשרון ותבחר בישראל: