Commento su Salmi 84:22

למנצח. זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ והיה מתאוה אל מקום הארון והמזבח או נאמר על לשון הגלות והוא הנכון:

למנצח על הגתית כו':

הגתית. כלי נגון הבא מגת:

למנצח, הגתית - פירשתיו.

למנצח, הוסד בגלות בבל, הלוי אסיר תקוה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה' בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין המקדש וצמיחת קרן בית דוד ונחלק לג' חלקים. (ב-ג) מה, (חלק א') ידידות משכנותיך עד שנפשי חולת אהבה וכלתה גם נכספה נפשי לבא לחצרות ה', ולא לבד שנפשי הרוחניית נכספה לזה, כי גם לבי ובשרי (נכספו) מתי ירננו אל אל חי, שמתאוים לשוב לבהמ"ק לשורר ולרנן שיר ה' על הקרבנות, שבם השתתפו גם הלב והבשר המרנן בפיו ושפתיו הבשריים וברגש לבו החי אל אל חי שהוא מקור חייו עם נפשו הרוחניית המשתוקקת אל ה' בהדרת קדש:

מה ידידות משכנותיך. כמה אהובות וחביבות משכנותיך:

מַה יְּדִידוֹת: יבא ידיד זה שלמה המלך דכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא שמו ידידיה בעבור ה' בן ידיד זה אברהם דכתיב מה לידידי בביתי ויבנה ידיד זה בית המקדש דכתיב מה ידידות משכנותיך לידיד זה הקב"ה דכתיב אשירה נא לידידי בחלקו של ידיד זה בנימין שנאמר לבנימין אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו ויתכפרו בו ידידים אלו ישראל דכתיב נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה וכו':
(מנחות נג ע"א)

מה. נאהבות משכנותיך ומה מאד אני אוהב ומתאוה להיות בהם:

מה ידידות יאמר ענין ידוע מרז"ל כי משנברא העולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים וזה יאמרו בני קרח מה ידידות כו' לומר מה שיש להפלא מחביבותיך עם ב"ה של מטה הוא עם היות העולה הזה ויושביו חומרים ואתה אלהי צבאות העליונים שרפי קדש רוחניים ועכ"ז חיבבת משכנות העולם הזה שהוא דירה בתחתונים וזהו מה ידידות משכנותיך הם ב"ה של מטה החלוק למשכנות כנודע עם היותך ה' צבאות שאתה אלהי צבאות עליונים ועם כ"ז עצמו ידידות משכנותיך אלה.

ידידות. אהובות:

מה ידידות - אהובות, תאר למשכנות.

מה ידידות. מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך:

מה ידידות משכנותיך. ס"ת גימטריא משיח בן דוד דכשיבא משיח יהיו נשואין בחצר דידיה כמ"ש מהרימ"ט דהכל היה אירוסין והיה בחצר דידה. ובגאולה ב"ב יהיו נשואין וחצר דידיה וז"ש משכנותיך ירושלם של מעלה כנגד ירושלם של מטה נכספה גם כלתה נפשי לחצרות ה' שיהיה חצר דידיה ואז יהיו נשואין ויסתלק יצר הרע ולכן לבי ובשרי החומר ירננו אל אל חי יסוד חי בהמשכת החסדים וזהו אל חסד חי יסוד גם צפור וכו' אשר שתה אפרוחיה פרחי כהונה את מזבחותיך ה' צבאות מלכי ואלהי כלומר שהם נשואין ואמר מלכי מדרך המוסר ואלהי. ויהיה שמחה שלימה הנפש עם הבשר שמחה גופנית ורוחנית כשמחת אשה עם בעלה ושמחת נברא עם הבורא וז"ש מלכי ואלהי:

או יאמר משכנותיך כמשמעו על ב"ה של מעלה ויהיה הענין בשום לב אל אומרו לחצרות ה' כי נכנס במשכנות ויצא בחצרות והוא כי ב"ה של מטה בערך של מעלה המכוון נגדו הוא כערך שבין החצר אל הבית מעין התקן עצמך בפרוזדור שהוא עולם התחתון כדי שתכנס לטרקלין שהוא העליון. ונבא אל הענין אמר המשורר הנה מה ידידות משכנותיך הם אשר למעלה בעולם העליון המתייחסים אל היותך ה' צבאות כי הנה נפשי מידידות המשכנות ההם עושה עיקר יותר ממשכנות העה"ז הוא ב"ה של מטה הנקרא חצרות של ב"ה של מעלה.

נכספה. נחמדה:

נכספה. כלתה יותר מנכספה לפיכך אמר וגם כאילו כלתה מרוב התאוה לפיכך בא התאוה בזה הלשון:

כי הנה אם נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' הם ב"ה של מטה לא שנפשי עושה עיקר ממנו על עצמה כי טוב לה אז בעלותה מזה העולם כי תעלה אל בית המקדש של מעלה כי אם כל מה שנכספה וגם כלתה אל התחתון הוא על גופי לבד ובשרי שעודנו בעולם הזה לא יבצר ממנו המצא בב"ה התחתון וזהו לבי ובשרי ירננו כו' כי על כן נכספה נפשי על הנאת הגוף. או יאמר בדקדק אומרו ירננו על איזו בחינת רנה ידבר וימשך גם כן פסוק גם צפור כו' עם פסוקים אלו וגם נשית לב מה ענין שית צפור אפרוחיה אל מזבחות ה' מה יתן ומה יוסיף מעשה צפור כי לא בדעת יעשה ואיך יתייחס אומרו מלכי ואלהי אחר מעשה הצפור וגם ימשך פסוק שאחריו והוא כי בני קרח מייסדי המזמור הלז משוררים בבית המקדש היו כשנבנה בית המקדש על ידי שלמה כנודע אך לא היו נכנסים בהיכל או בקדש הקדשים רק בעזרות אשר בחצרות בית המקדש:

נכספה. ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א):

כלתה. יותר מנכסף שהוא עד כלות הנפש, ופעלים אלה נמשכים לשנים, גם נכספו לבי ובשרי, שירננו :

נכספה - התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה. והטעם: שעברה חק התאוה על כן מלת גם.

נכספה. יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳‎ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳‎:

כלתה. נתאותה כמו (שמואל ב י״ג:ל״ט) ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום:

בחצרות. כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל:

(ב) ובזה יאמר מה ידידות משכנותיך הם של מעלה ובית קדש הקדשים אשר אתה שוכן בתוכם:

כלתה. אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (לקמן קי״ט):

לחצרות ה' - אם זה מבני קרח הוא בבבל, או אם מבני קרח בימי דוד.

לחצרות ה'. כי חרבו ועל הגלות אמרה:

לבי ובשרי ירננו. בשרי הוא הפה האומר השיר עם כוונת הלב או פי על דרך משל כמו כל עצמותי תאמרנה:

(ג) ועם כל זה נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' הם העזרות והטעם הוא על כי חשקה אל הנאת גופי שיזכה כשיבנה הבית לשורר שם בעזרה וזה אמר מה שנכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' עם שהמשכנות ה' גדולי האיכות ונפשי נהנית שם בעצם הלא הוא כדי שלבי ובשרי ירננו אל אל חי כי בני קרח היו עתידים להיות משוררים בעזרות בית המקדש:

לחצרות – שהוא סביבות אהל השם, או דרך נבואה.

לבי ובשרי ירננו. יתפללו על זאת:

לבי - הוא השכל והדעת שהם בנשמה.

ובשרי - הגוף, והשַעַר – הפה. פירוש: שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת הכל - הוא הפה, שהוא פתח הבשר, על כן ירננו.

וטעם אל – כנגד כלתה, או שהיה החיה הלב עם הבשר.

גם צפור מצאה בית. בחרבנו קננו בו הצפרים, ומדרש אגדה בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל:

גם. אם נאמר המזמור על דוד בהיותו בארץ פלשתים היה הזמן ההוא היתר על הבמות והיו מזבחות בכל מקום והיו מקננים בהם עופות אבל בבית המקדש לא היו מקוננים עופות מפני הטומאה כי אפילו בגג הבית עשו דבר שם שלא ינוח שם עוף והיו קורין אותו כליא עורב ואמר דוד אני אינני כמו העופות כי העופות הם מקננים את מזבחותיך ואני לא אוכל להיות שם: וזכר צפור דרור. שדרכם לקנן בישוב והוא עוף קטן קורין לו בלע"ז פשר"א: זכר דרור. שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם: ואם נאמר על הגלות אמר כי עופות ימצאו להם מקום והם במקום מזבחותך החרב ומקננים שם העופות ואנחנו לא נוכל לחוג שם ולהקריב הקרבנות:

ושמא תאמר כי לא מחכמה חשקה בהנאת הגוף אשר הוא בשר ולא רוח ולא יטעם מב"ה כי אם הנפש ואם כן טוב טוב היה לה לחשוק אל משכנות ה' לז"א איך לא יתאוה לבי ובשרי אל בית המקדש של מטה כי הנה גם צפור הגרועה מבשרי מצאה בית וגם דרור מצא קן לה בלי ספק חוץ מבית המקדש ועם כל זה אני רואה כי חשקה לשית אפרוחיה את מזבחותיך ומה יתן ומה יוסיף לה לשית אפרוחיה שם מבמקום אחר כי הוא יתברך הוא ה' צבאות של מלאכי מעלה וגם מלכי ואלהי אך לא אלהי צפור דרור אך אין זה כי אם שאל עליון ה' מלפנו מבהמות ארץ נתן חשק בדבר טבעי בצפור דרור אשר דרכו ליקרב על מזבח ה' לשית אפרוחיה שמה כמתאוית להיות נשחטים אפרוחיה לשמים על מזבח ה' ומזה נשא ק"ו ומה האם צפור קלה אשר לא שיח ולא שיג לה ולא דעת לה חשקה נפשה לתת אפרוחיה אל מזבח ה' ומה גם עתה לבי ובשרי שיתאוו לרנן שירי זמרה בבית המקדש אל אל חי כי לא תבצר הנאה גם לגוף בשירי זמרה לה' בחצרותיו והנה הדבר הזה הוכחת הוראת מאת בורא כל כי דבר גדול הוא גם בית המקדש של מטה ואשרי אדם זוכה לבא בו:

ודרור. שם עוף מה:

בית, קן. הצפור תקנן גם אצל הבתים, והדרור מתרחק מבני אדם ויעשה לו קן על עצים גבוהים :

גם - כמו: גם בשחוק יכאב לב שטעמו כמו עד.

גם צפור. יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה:

מצאה בית. במכלול דף ק"ו הובאה מלת מצאה עם מלות אחרות שהן מלעיל והנח הבא בסופן נכתב ולא תדגשו המלות שלאחריהן כמו מלאה גת (יואל ג') נוססה בו ודומיהן ובס"ס מלת מצאה בב' טעמים ועיין מ"ש בפ' קרח על ויוצא פרח:

גם צפור, המליץ יצייר ברוחו את הצפור והדרור המשורר ומנעים זמירות בקנו, כאלו הוא בן לוי העומד על הדוכן ומנעים זמירות לקונו, ויצייר את האפרוחים שהעלו על המזבח בזמן שהיה המקדש קיים, שהם אפרוחי הצפור הלז המשורר, וכאלו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה' על המזבח והוא הלוי המשורר לה' שיר הקרבן, ויאמר כי הצפור הלז מה נעים חבלו, כי הצפור כבר מצאה בית, והדרור כבר מצאה קן לה, הצפור אשר כבר שתה אפרוחיה את מזבחותיך והקריבה את גוזליה לקרבן על מזבחך, יש לה בית וקן בו תשיר את שיר ה' על קרבנותיה, אולם הלוי נדמה כצפור נודדת מן קנה כצפור בודד על גג, אשר אז לא יתן זמירות, כן על ערבי בבל תלוי כנורותיהם, עפ"ז יאמר, אם הצפור והדרור חי בלתי מדבר ימצא אושר כי ישיר את שיר ה' בבית וקן, וכ"ש כי אשרי יושבי ביתך, שבני אדם הם מצפים לישב ביתך, לא בקן ובית רק בבית ה', ולא שיהגו כצפצוף הצפור, רק שעוד יהללוך לדבר תהלותיך ונפלאותיך סלה סיום הענין:

אשר שתה. שמה:

אפרוחיה. הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן:

קן. כן נקרא מדור העוף כמו יקרא קן צפור (דברי׳ כ״ב) שתה. שמה:

ודרור - שם עוף מנגן, אולי נקרא כן בעבור שאין מנהגו לנגן כל זמן שאיננו חפשי וזה העוף ידוע הוא בספרד. אמר רבי משה: כי העוף שתולדתו לברוח מיישוב בני אדם יחוג למקום הכבוד מקום הקרבנות הקרובים לפניו דרך משל והם עושים כן, אולי היו קרבים אל מזבחך, שידעו מקום המזבח על כן שתה שם אפרוחיה. ורבי יהודה בן בלעם לעג לר' משה: כי מה דעת יש בעופות?! רק הפירוש כי נכספה נפשי לחצרות ה' ואל מזבחותיך ואני מתנודד ולא אמצא מה שאחפוץ, והנה הצפור מצאה בית וקן ואני אינני מוצא.

את מזבחותיך. עם מזבחותיך ר״‎ל על המזבחות:

קן לה. קוף רבתי ועיין מ"ש רבינו בחיי פרשת תולדות יצחק אצל קצתי בחיי:

מלכי ואלהי. כי אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי:

אפרוחיה. בניה הקטנים כמו אפרוחים או ביצים (שם):

אשרי. מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו:

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת: מנא הני מילי א"ר יהושע ב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וכו':
(ברכות לב ע"ב)

אשרי. הכהנים שהיו יושבים בביתך פירוש אז כשהמקדש קיים אשריהם או פירושו אשרי בבנין הבית שיזכו ויראו ויהיו יושבי ביתך:

ועוד טעם שני אל תאותי והוא כי אשרי יושבי ביתך בעולם הזה בבית המקדש של מטה כי בזכות זה יזכה גם לעתיד שעוד יהללוהו סלה וישיבה היא בגוף ונפש:

עוד. ר''ל עוד הפעם, כמו שהללוך בימי קדם :

אשרי יושבי ביתך - הם הכהנים והלוים.

אשרי יושבי. אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם:

עוד יהללוך. היו"ד בגעיא בס"א מטוליטולא:

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ: תניא אמר רבי מאיר מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' שר לא נאמר אלא ישיר מכאן לתחיית המתים מן התורה כיוצא בדבר אתה אומר אז יבנה יהושע מזבח לה' בנה לא נאמר אלא יבנה מכאן לתחיית המתים מן התורה אלא מעתה אז יבנה שלמה במה לכמוש שקוץ מואב הכי נמי דיבנה אלא מעלה עליו הכתוב כאילו בנה א"ר יהושע בן לוי מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה היללוך לא נאמר אלא יהללוך מכאן לתחיית המתים מן התורה וכו':
(סנהדרין צא ע"ב)

עוד יהללוך סלה לעולם כל ימי חייהם וכן עוד כל ימי הארץ:

(ד) או שעור הכתוב שגם בפסוק זה גומר הקל וחומר שאומר הנה גם צפור עם שמצאה בית חוצה עם כל זה חשקה בטבעה לשית אפרוחיה את מזבחותיך עם היותו יתברך אלהים צבאות של שרפי קדש וגם הוא מלכי ואלהי שמכ"ש שראוי לתאב שארנן בבית המקדש הלזה וגם בכלל הלמוד הוא כי מקל וחומר יאות לחשוק ב"ה הלז כי ומה אם הצפור שאין לה בטחון אל היותה יושבי ביתך תזכה לעתיד אל מזבחך ה' ועם כל זה כדבר טבעי חשקה ושתה אפרוחיה אל מזבחך ה':

(ה) ומה גם עתה כי יש ללמוד ולומר כי אשרי יושבי ביתך הוא בן האדם כי הלא יהי' בטוח בודאי כי עוד יהללוך סלה בזכות ישיבתם פה בבית המקדש של מטה ובו ידבקון עתה:

אשרי יושבי ביתך כו' מלבד האמור בפ' הלז עוד יתכן להמשיכו עם הכתובים שאחריו בשום לב אל דברו בפסוק הזה בלשון רבים ובשאחריו בלשון יחיד ופ' שאחריו ראשו לשון יחיד וסופו לשון רבים ופסוק השלישי ראשו לשון רבים וסופו לשון יחיד ופסוק רביעי ראשו לשון רבים וסופו לשון יחיד והוא במה שאמרו רז"ל שבית המקדש נקרא עוז ושעליו נאמר ושברתי את גאון עוזכם והוא כי רז"ל למדונו בפסוק אשרי נשוי פשע וכו' אשרי אדם וכו' שהשני עולה על האחד שאמרו אשרי נשוי פשע וכו' אך יותר מאושר הוא אשר לא יחשב ה' לו עון שלא הוצרך להתכפר על דרך זה יאמר אשרי יושבי ביתך וכו' שקנו האושר על ידי היותם יושבי ב"ה:

עוז לו בך. אשר שם אותך עוז מבטחו:

אשרי. פירוש אדוני אבי ז"ל שיש להם עוז וחכמה בדעת יחודך כי הואר שורש עבודתך:

אך יותר מאושר הוא אשר הוא בעצמו ב"ה וזהו אשרי אדם שעוז הוא ב"ה לו ואיך יש לו עמו ב"ה הלא הוא בהיותו בך שהוא מרכבה אליך באופן שהם עמך כאבות שהן הם המרכבה וההפרש יהיה כי הנה אלו ואלו מסלות בלבבם ששתי מסלות ודרכים שיש לצדיק בלכתו מזה העולם אחד בדרך ישר ואחד בדרך גיהנם להעלות בזכותו קצת מאשר שם וכל אלו ב' המסלות הם בלבבם שמהרהרין בלבם באיזה דרך יוליכוהו כי צר להם פן יאחזו או יצטערו כריב"ז שהיה מצטער ואומר איני יודע באיזה דרך מוליכין אותי וזהו מסלות בלבבם:

מסילות. מל׳ מסילה ושביל:

אשרי אדם - החוגגים מישראל והם הצריכים לעוז כי הם הולכים.

עוז לו בך. המשים עוזו ומבטחו בך:

אשרי אדם עז לו בך. אפשר לרמוז כי רבינו האר"י ז"ל כתב דסוד תורה לשמה הוא לתקן פרצוף לאה ופירש מה שצריך לכוין. וכתבנו בעניותנו בדרושים במ"ש רז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין דהגם דיש דברים המבטלים יצה"ר כגון ענוה ויראה מ"מ בתורה יש סגולה אחרת דמלבד דניצול מיצה"ר בתורה לשמה עושה היצה"ר טוב וזהו הכונה בראתי לו תורה תבלין כי התורה תבלין להכשיר היצה"ר וז"ש אשרי אדם עז שהיא התורה לו גימטריא לאה שיכוין לתקן לאה ואז יכול לתקן היצה"ר. וז"ש מסילות בלבבם תרתי יצה"ט ויצה"ר דתורה אהני לעשות היצה"ר טוב וז"ש מסילות בלבבם יצה"ט ויצה"ר:

אשרי, (חלק ב'), יאמר הגם שאין אנו יכולים עתה לעלות אל בית ה' בפעל, בכ"ז אשרי אדם אשר עוז לו בך, אשר הוא בלתי מתיאש רק מצפה בעוז לישועת ה' מסלות בלבבם, אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר"ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה' וחוזה מסילות כבושות וסלולות:

מסלות בלבבם. מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו:

מסלות בלבבם. יש להם בלבבם מידיעתך ועוברים ושבים על אותם המסילות ובכל יום יוסיפו אומץ ונכון הוא הפירוש, ונסמך זה הפסוק לאשרי יושבי ביתך כי יושבי ביתך יש להם עוז בך שהם מתעסקים בחכמה לדעת את השם:

וטעם מסלות – שאין בלבם חפץ ולא מחשבה, רק המסלות שהולכים שם בית השם.

מסילות בלבבם. בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה׳‎:

עוברי בעמק הבכא. אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה:

עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא היינו דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה עמק שמעמיקין להם גיהנם הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו רבונו של עולם יפה דנת יפה זכית יפה חייבת ויפה תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים וכו':
(עירובין יט ע"א)

עוברי. דרך משל אל החכמים ויהיה בכא מן נבכי ים והוא מקום המבוע ואמר שהם שהם עוברים בעמק מבועי החכמה וישיתוהו מעיין לתלמידים שישתו מי החכמה לדעת את ה':

וההפרש הוא כי אלו שאמרתי בלשון רבים אשרי יושבי ביתך כשהם עוברים בעמק הבכא הוא גיהנם מעין ישיתוהו שאין להם זכות להעלותם עמהם אלא על ידי בכיה שהם בוכים והם רואים אותם בוכים ובוכים עמהם כשאלת משה אל נפשו שמא ראית אותן בוכים ובכית עמהם וזהו מעין ישיתוהו בין היושבים שם והעוברים אך זה שעוז לו בך שהזכרתיו בלשון יחיד אשרי אדם עוז לו בך זה אין צריך לומר שלרוב זכותו לא יצטרכו לבכות כי אם שגם ברכות יעטה למה שהוא מורה ליושבי העמק דרך לעלות עמו משם כי בזכותו נמשכים אחריו ועולים מגיהנם בלי בכיה רק שמורה להם הדרך שילכו עמו והם יברכוהו עד עשות לו מעטה ברכות שיעטה בו:

יעטה. ענין עטיפה ולבישה כמו כבגד יעטה (לקמן קט):

(ז-ח)

עוברי בעמק הבכא - שם מקום, או עמק שם אילנים הנקראים בכאים.

עובדי. להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם החוחים וכן ממול בכאים (ש״‎ב ה) (כי דרך שם היה המהלך):

מעין. חד מן ה' קמצים בקריאה וסי' בפ' שמיני:

עברי, והמסלות האלה הנמצאות בלבבם הם עוברים בעמק הבכא, שבבל היתה עמק ומלאה בכאים ואילנות, כמו שנקראת בשם נחל הערבים, והמליץ תפס תחת הערבים שם בכאים, שיש בהוראתו גם בכי, כי על ערבים בתוכה ישבו גם בכו, והמסילות עוברים דרך הבכאים ובבכי ילכו אל אלהים בציון, שלבבם חוזה שעוברים במסלות דרך בכאים לציון, מעין ישיתוהו, והמסילות האלה הנמצאים בלבבם ישיתו את לבבם כמעין מלא מי שפע וברכה, עד שמחשבות הלב וחזיונותיו אלה יהיו כמעין המתגבר בלבם, וגם מורה ברכות יעטה, הברכות שיעטה הלב ע"י חזיונותיו אלה וע"י גודל בטחונו הוא מורה וממטיר לאחרים, כי מן מעין ברכותיו יעלו נשיאים ויריקו גשם נדבות לתת יורה וברכה לכל ישראל למלא לבבם תקוה ויחול כי ישובו לבצרון:

מעין ישיתוהו. בדמעות עיניהם:

גם ברכות יעטה מורה. ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה וכן הפסוק הבא אחריו ילכו מחיל אל חיל אמר כי התלמידים הולכים מבית מדרש זה לבית מדרש זדה עד שיראה הדורש החכמה אל האלהים בציון, כי שם היו החכמים הגדולים בבית אלהים בציון ואם נפרשהו על עולי הרגל יהיה פירוש עמק הבכא שהיו בו נכאים והם אילנות גדולים במקום שאין שם מים ואמר כי כאשר היו עולי רגל עולים שם היו חופרים הנה והנה להוציא המים:

מורה. מל׳ הוראה ולמוד יהיה בדבר שיהיה:

הבכא. כמו מול בכאים, מיני אילנות, ופעל עוברי על המסלות, וכן ישיתוהו המסלות ישיתו את לבבם, ומורה ממטיר כמו יורה ומלקוש, ופעל ילכו על המסלות, יראה על הלב :

וטעם מעיין ישיתוהו – מרוב החוגגים בעמק שירד שם גשם, בעבור רגלי העוברים נמצאו לעולם שם המים, כאילו שם מעין והנה חסר כ"ף כמעיין ישיתוהו, כמו אש אוכלה הוא.

מעין ישיתוהו. בעבורם ישים שם ה׳‎ מעיינות מים למען ימצאו לשתות:

גם ברכות יעטה מורה. מברכים ומודים לשמו ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה לנו המורים אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו:

ברכות. כמו בריכות בצי"רי כמו בריכות מים והוא חריץ בנוי באבנים ובסיד ואמר כי היה מים לעולי הרגל מהמעיינות ומהבריכות שהיו בדרכים כי הגשם הלביש אותם מים:

גם ברכות יעטה מורה – הדרך בעבור רוב המים וזה כדרך: משבריך וגליך כאשר פירשתיו. אמר רבי יהודה: כי מורה שם מקום כמו מגבעת המורה. בעמק פסוק הוא בשמואל.

יעטה מורה. המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם:

מורה. כמו מורה ומלקוש:

ילכו מחיל אל חיל. אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתך אשר מסילות בלבבם:

יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל: אמר רבי לוי בר חייא היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש ועוסק בתורה זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון. אמר רבי חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:
(ברכות סד ע"א)

ילכו מחיל אל חיל. העולים לרגל היו הולכים מצבא אל צבא כי היו מוצאים הרה שיירות עולים:

ועוד הפרש שני כי הצריכים סעד מב"ה בעלותם לא יעלו מיד אל המנוחה הגדולה אל המקום הנקרא ציון של מעלה רק ילכו מחיל אל חיל בהדרגה מחיל מדרגת צדיקים אל אשר למעלה מהם אך היחיד הנז' שעוז לו בך מיד יעלה ויראה אל אלהים בציון:

פירוש מחיל אל חיל – מסעים שהם הולכים החוגגים מגזרת חיל וחומה. והנכון שחיל צבא אנשים רבים כדרך חבל נביאים עד הגיעם אל מקום הכבוד בציון, והטעם יראה כל אחד מהם, כמו: לראות את פני ה' אלהיך.

ילכו וגו׳‎. ירבו העולי׳‎ עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי׳‎ אל פני ה׳‎ בציון:

יראה אל אלהים בציון. הראשון חול והשני קדש מסכת סופרים פ' ד':

ילכו, והמסלות האלה ילכו מחיל אל חיל, שהציור הזה וחזיון הבטחון החזק יוליכם מחיל אל חיל, עד שלבבם יראה אל אלהים בציון, שדרך מסלות האלה שסלל בלבבו וברוחו ילך ממדרגה למדרגה ויביא הישועה להראות לפני ה' בציון:

מחיל אל חיל. מבית המדרש לב"ה ויראה צבאם וחילם אל הקב"ה בציון:

יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל: ואמר רבי לוי כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש ומבית המדרש לבית הכנסת זוכה ומקבל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון אמר רב חייא בר אשי אמר רב תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעולם הבא שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון:
(מועד קטן כט ע"א)

שמעה תפלתי. לבנות ביתך:

ה'. פירשנוהו במזמור אחר:

ה' אלהים צבאות כו' הנה יש מלאכים מיוחדים לשמוע ולהעלות תפלה ויש אשר רב זכותו והוא יתברך בעצמו השומע לו והן זאת בקשת בני קרח ה' אלהים כו' לומר עם היותך ה' אלהים של צבאות העולם כלם אשר בצבאות יש מקשיבים לקול תפלה עם כל זה לא תרחיק מהיותך שומע בעצמך תפלתי ואחרי שומעך לא תאמר הרי שמעתיך כלך מדברותיך רק האזינה למה שאתה אלהי יעקב כי כך עשית לו שעם שבשרתו ואמרת לו והשיבותיך אל האדמה הזאת כי לא אעזבך כו' וכן שלח לפניו מחנה אלהים לשמרו עם כל זה לא נמנע מהקשיב בקול תפלתו כאומרו הצילני נא מיד אחי וכו' והוא כי ערבים עליו יתברך דברי דודים וזהו אומרו סלה שאף אחר ששמעת וענית תמיד תקשיב ותשמע כענין הכתוב אצלנו על פסוק תאות לבו כו':

ה' - כבר פירשתיו, כי הוא דרך קצרה וכן הוא: ה' אלהים אלהי צבאות.

ה' שמעה תפלתי, יען שהמסילות האלה הם רק מחשביים לא נמצאים בפועל, מציירים רק החשק והתקוה התפלה והתחנה אשר בלב הבוטחים כי ילכו בפועל על המסלות אשר סוללו בלבבם, מבקש שה' ישמע תפלתו וישיבם על המסלות האלה בפועל, סלה סיום הענין:

שמעה תפלתי. לקרב הגאולה כמו שאמר נכספה גם כלתה נפשי:

וטעם צבאות – המלאכים וכנגדם הזכיר יעקב, שבניו הם צבאותיו בארץ, כמו: כל צבאות ה' וזה המשורר מתפלל להקריב הישועה. והנכון: שהוא דבק עם הכתוב אחריו.

אלהי יעקב. כי הוא אבי שבטי ישורון אין זר בהם:

מגננו. הוא בית המקדש המגין עלינו:

מגננו. שאתה מגן בעדנו ראה:

מגננו ראה וכו' מחלה פני אלהים הוא מדת הדין ואומר בבואך לדון מגננו הוא שם ה' בעל הרחמים ראה אלהים והוא כי מלבד מה שאמר דוד ואתה ה' מגן בעדי גם על זה מפרש אחר כך כי שמש ומגן ה' אלהים כאשר נבאר בס"ד כי את ה' קרא מגן וגם אחר כך הבט פני משיחך שתסייע לנו זכותו באופן שעל ידי כן תהיה לנו רחום בדין ולא שעל ידי כן ארפה ידי מתשובה על סמך זה כי הלא כי טוב יום וכו'. ולבא אל הענין נזכירה משנת ר' יעקב העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא התקן עצמך וכו' הוא היה אומר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה עד כאן. ראוי לשית לב שאם הכונה הוא שעולם הזה הוא עולם המעשה ושם עולם השכר יאמר בפירוש ולא ימשל משל פרוזדור וטרקלין וכן מה שמפרש התקן וכו' היה מובן מעצמו ועוד אומרו הוא היה אומר איך מקושר אל הקודם כי לשון הוא היה אומר דרכנו לפרש שהוקשה לו קושיא בקודם ואומר אל תתמה כי הוא היה אומר כך וכך שעל ידי מה שהיה אומר יתורץ האמור כי לטעמיה אזיל ועוד איך יאמר יפה שעה אחת וכו' שאין המעשה מסוג השכר לומר שיפה מעט מעשה מכל השכר והענין בעצמו הלא כמו זר נחשב ועוד איך סותר דבריו במה שמוסיף ואומר יפה שעה א' של קורת רוח וכו'. אך אמנה הנה אין דרך תשובה לאדם אם לא על ידי זכור יום המות להיות נגדו תמיד וכמאמרנו על פסוק החיים יודעים שימותו וכו' ועל פסוק מי גבר יחיה ולא יראה מות וכו' שהוא מי גבר יחיה בעולם הזה ולא יהיה תמיד רואה לפניו מות שיוכל להיות ממלט נפשו מיד שאול סלה כי גם שבלעדי זה אפשר ישוב בתשובה לא תהיה תשובה מעולה כל כך שתספיק למלט נפשו מגיהנם סלה כי לא יבצר מהיות שם ימים או עשור להתם חלאת שיורי אשמתו והנה לזה יש אמר שוב יום א' לפני מיתתך ומקשו בגמרא וכי ידע אנוש כמה חיי ותרצו ישוב היום שמא ימות למחר באופן שהכונה שהחי יתן אל לבו שחייו הם יום א' וישוב בכל יום על זה בא ר' יעקב ואמר לא כדברי האומר שתעלה על רוחך שחייך שיעור יום כי אם שתצייר שאין לך מהחיים רק כשיעור כניסה מן הפרוזדור לטרקלין וזהו העולם הזה דומה וכו' על כן תמהר תחיש בכל עת לגמור תשובתך בשעה א' להרהר תשובה וחרטה ותקון בכל פרטים ככל האפשר כי אם לא תשער רק שיעור יום אולי תתרפה במלאכתך נמצא כי באומרו התקן עצמך וכו' הוא פירוש אל האמור לומר מה שאמרתי העולם הזה דומה לפרוזדור פירושו שתתקן עצמך בשיעור שיש כדי שתכנס וכו' והוקשה לתנא כי הלא טוב טוב היתה סברת האומר שישער יום א' או יותר שעל ידי חושבו שיעור בלתי קצר כל כך יתיישב בדעתו לתקן מעשיו בחפש מחופש משא"כ בשערו שעה קלה שבחפזון הנמרץ הזה לא יפנה לעשות תשובה ראויה על כן אמר אל תתמה על מאמרו זה כי הלא אזיל לטעמיה כי הוא אומר יפה שעה אחת שהוא כשיעור הכנס מהפרוזדור לטרקלין מכל חיי העולם הבא והענין כי בעולם הבא יש ב' דברים אחד אריכות הימים ב' התענוג והקורת רוח. ונבא אל הענין אמר לו יצוייר היות שם אורך ימים בלי תענוג בבחינה זו יפה שעה אחת בתשובה פה כי בשעה מרויח זכות ותיקון מה שאין כן שם שמי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וזהו מכל חיי שהוא בבחינה מציאות החיים ארוכים אך אל תחשוב שעל בחינת התענוג שבחיים הם אמרתי כי חלילה לי לומר כן כי בבחינה ההיא יפה שעה אחת של קורת רוח ועונג העולם הבא מכל חיי העולם הזה. כלל הדברים כי עם היית טוב לגבר לחשוב שיש לו יום חיים לשוב בו יותר טוב הוא לחשוב שהוא בפרוזדור שלפני הטרקלין .:

מגננו - הוא המלך שיגן ביד העם, כמו: כי לה' מגיננו והטעם שיושיע השם מלכנו, כי בימיו ילכו חוגגים אל בית השם בלי פחד אויב.

מגננו. בה״‎מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו:

מגננו, (חלק ג') ראה את הבהמ"ק שהיה מגין עלינו והבט פני משיחך הוא מלכות ב"ד, (שבהמ"ק ומלכות ב"ד תלוים זה בזה כמ"ש לק' סי' קל"א):

והבט פני. (דוד) משיחך והסתכל בחסדיו ובטרחו אשר טרח וייגע על בנינו:

והבט פני משיחך. כלומר שתביא המשיח במהרה בימינו והבטת הפנים היא בהשגחה על האדם והרצון. ואם המזמור על דוד אמר משיחך על עצמו:

והבט. שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה״‎מ:

כי טוב יום. אחד בחצריך ולמחר ימות מלחיות אלף שנים במקום אחר:

כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ דאמר רב יהודה אמר רב וכו' מר דוד לפני הקדוש ברוך הוא וכו' אמר לו בשבת תמות וכו' אמות בערב שבת אמר לו כי טוב יום בחצריך מאלף טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח וכו':
(שבת ל ע"א)

כי. טעם כי על אשר התפלל לקרב המשיח ובנין הבית אמר טוב לי יום אחד בחצריך ולמחר אמות משאחיה אלף ימים או שנים ואני בארץ נכריה:

וזה אחשוב כוון המשורר לומר עם היות כי טוב יום בחצריך הוא העולם הזה שהוא כחצרות שלפני טרקלין העולם הבא שקורא לעולם הזה חצרות ולעולם העליון בית כענין שתולים בבית ה' בחצרות אלהינו יפריחו שכתבנו שהוא כי למה צדיק דומה לאילן שהוא נטוע במקום טהרה שהוא בעולם העליון ונופו הוא גופו נוטה ומפריח בעולם הזה וזהו בחצרות אלהינו יפריחו. ונחזור אל הענין אמר עם כי טוב יום בחצריך שהוא שביום א' שישער שיש לאדם בעולם הזה הוא טוב מאלף בעולם הבא בבחינת מציאות החיים כי כאן הוא מרויח בתשובה ומ"ט ושם אין ריוח שהוא סברת האומר שוב יום אחד וכו' אך אני לא בחרתי בהשערה זו כי אם בחרתי הסתופף בבית אלהי שהוא החשיב עצמי כאלו אני בסף בית ה' שהוא סברת ר' יעקב לשער שאני בפרוזדור שלפני הטרקלין ובחרתי כשיעור הקצר הזה מדור באהלי רשע שהוא שאם הייתי עולה על רוחי שביני ובין המות יש שהות יותר מזה הלא אתרפה מהתשובה וימצא היצר הרע מקום להחטיאני ומכל עון אשמה שאעשה יעשה מסך מבדיל ביני לבין אלהי כד"א עונותיכם היו מבדילים ביניכם וכו' ובהעשות עון על עון נעשה מסך על מסך שהם כאהלים על עושיהם נמצא אשר הוא בלתי טהור מעונות שהוא דר באהלי רשע שהם אהלים שנעשו מהרשע וזהו בחרתי הסתופף שעל ידי כן אני מסלק כל מסך עון מדור באהלי רשע אם הייתי מתמהמה מליתקן כמדובר ושיעור הכתובים שאחר אומרו למדת הדין שיראה מגננו הוא שם הרחמים וגם זכות משיחו דוד שהיה בימי קרח איני אומר זה לסמוך על כן ולהרפות מתשובה כי הלא כי טוב וכו' בחרתי הסתופף וכו' שהוא גדר תשובה גדולה:

הסתופף. מל׳ סף ומזוזה:

הסתופף. לעמוד אצל הסף

כי - דבק עם תחלת המזמור נכספה.

כי טוב וכו׳‎. לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א׳‎ מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים:

כי, מפרש מדוע יתאוה אל המקדש, כי האושר שנשיג בבהמ"ק עולה בין על הצלחה התלויה בזמן, בין על הצלחה התלויה במקום, שבענין הזמן טוב יום אחד בחצריך מאלף ימים, ובענין המקום בחרתי הסתופף לעמוד אצל הסף בבית ה' שהוא המקום היותר פחות, מדור בקביעות באהלי רשע, הגם שהם ארמנות ומשכנות מבטחים:

בחרתי הסתופף. על הסף ועל המזוזות לשקוד:

הסתופף. ישיבת סף השער אבחר לבד יותר משאדור דירה שלימה בארצות הגוים שהיו אהלי רשע:

מדור. מל׳ דירה:

מדור. מלשון דירה בלשון המשנה :

מאלף - יום אל מקום אחר והסתופף לשבת בסף השער.

בחרתי. יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה׳‎ מלדור דירה שלימה באוהל רשע:

מדור באהלי רשע. מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם:

מדור - כמו לגור בלשון ארמית.

ומלת רשע – מגזרת ובכל אשר יפנה ירשיע.

כי שמש ומגן. יש לפתור שמש כמשמעו, ומדרש תהלים פותרו ל' שיני חומה:

כִּי שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן: וא"ר יוחנן שמשון על שמו של הקב"ה נקרא שנאמר כי שמש ומגן ה' אלהים וגו' אלא מעתה לא ימחה אלא מעין שמו של הקב"ה מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו אף שמשון מגין בדורו על ישראל וכו':
(סוטה י ע"א)

כי. שמש ומאור גדול הוא ליושבי בחשך הגלות להוציאם מאפילה לאורה וכן הוא מגינם להצילם מרעה ולהגן בעדם:

ומפרש ואומר מה שבקשתי את שם אלהים שיראה את מדת ה' לרחם בדין הלא הוא כי טוב להיות מדת ה' עם מדת אלהים ולא אלהים לבדו כי הנה שמש ומגן וכו' שהוא כמשל מי שהוא לפני שמש שמכה בו ולהיות נסתר מחמתו שם מסך למגן מהכאת השמש כן הוא ה' אלהים ששם אלהים ישרוף את הנידון ושם ה' מגן לו ושמא תאמר האם שם ה' יוותר לנו מעונינו אי אפשר כי הלא שופט כל הארץ יעשה משפט ומאן דאמר קב"ה ותרן יותרו מעוי לז''א מה שיעשה הוא כי חן וכבוד וכו' כי ג' הטבות יעשה שם ה' א' כי יתן חנות בעיני קונו כמאמרנו יום יום ותננו לחן ולחסד בעיניך כו' וגם יתן כבוד כי מה שיהא נגזר עליו מיסורין וכיוצא יותן לו דרך כבוד ולא בביזוי. עוד שלישית והיא כי לא ימנע טוב להולכים בתמים שאם יהיה איש הולך תמים נזהר מחטא אך לא יהיה לו זהירות לעשות כל מה שהיה אפשר לו לעשות כי על פי מדת הדין ימנעו הטוב ממנו אך ה' לא ימנע טוב להולכים בתמים והוא ענין וחנותי את אשר אחון שאמרו רז"ל שאוצר גדול הוא לתת למי שאין לו אף על פי שאינו הגון שהוא למי שאין לו כי הוא שעבירות אין לו אך אין לו זכיות כי הלך בתמים כי ה' יחננו לא מדת הדין:

כי - בעבור שהזכיר מגיננו ראה אלהים,כי המגן באמת הוא השם לבדו.

כי שמש. כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים:

כי שמש ומגן ה' אלהים. במקומות רבים מהזוהר תמצא כי שמש ומגן ה' צבאות וכבר העיר בזה הרמ"ע ז"ל במאמר שברי לוחות ואמר אל תתמה כי זהו דרך הגמרא ג"כ לדרוש הפסוקים בחלוף וחסר ויתור ממה שהם כתובים במקומם כי היכי דתתפרש ההוא דרשא דעלה קיימי כמו הן אל כביר לא ימאס דנקיט בגמרא וקרא כתיב הן אל כביר ולא ימאס איוב ל"ו והתם בסוף המאמר האריך על זה בדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת להוכיח במישור כי בצדק כל אמרי פי הזוהר אין בהם נפתל ועקש ישמע חכם ויוסף לקח לקיים דברי חכמים ונבון תחבולות יקנה ואינו מן השם להאריך כאן. ועיין עוד מ"ש במזמור מ"ו ובסוף פרשת בא ואיוב ל"ו בד"ה א' ה' אצל פסוק ואלה ראשי בית אבותם:

כי שמש, מבאר מ"ש והבט פני משיחך והנה ביאת המשיח תלוי בג' אופנים, או ע"י חבלי משיח וצרות גדולות שעי"כ ישובו בתשובה ויגאלו, או ע"י עת רצון וחנינה, או ע"י צדקת המעשים, נגד חבלי משיח והצרות, אמר כי שמש ומגן ה' אלהים, ה' דומה כשמש וכמגן ביחד, שעושה פעולות הפכיות, שהשמש מאיר ושורף, וכן במשל היסורים שיביאו אור הגאולה אבל הם שורפים ומכלים, אבל ה' הוא שמש מצד ההארה ומגן להגן בפני השרפה, וזה נסמך על המליצה שאמר (מלאכי ג׳:כ״א) הנה היום בא בוער כתנור ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה, שחבלי משיח ידמו כיום הבוער כתנור, אבל לצדיקים יהיה ה' מגן, ויהיה שמש וגם מגן ולא יכלו אותם החבלים והצרות כי מהם יושעו, ונגד עת רצון וחנינה אמר חן וכבוד יתן ה', שאצל ב"ו אם נותן חן וחנינה שהוא במתנת חנם לא יתן כבוד, כי הכבוד לא יושג רק על מה שישיג כפי מעשהו, לא במתנת חנם, אבל ה' הגם שיתן חן ומתנת חנם, יתן גם כבוד, ונגד האופן הג' שיבא משיח ע"י צדקת המעשים, אומר שלא ימנע טוב להולכים בתמים, ועכ"פ בכל אופן שיהיה ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש, וכמ"ש אשרי אדם עוז לו בך:

וחן וכבוד יתן ה'. לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל לבם חן וכבוד יתן להם לפני כל האומות והם יכבדום בצאתם מהגלות ולא ימנע טוב הגוים מהם:

וטעם שמש – כי החוגגים צריכים לשמש בעבור הליכתם. וטעם אחר: בעבור כי השמש תכה יומם, אמר כנגדה ומגן.

וטעם חן וכבוד יתן ה' – להולכים בדרך תמים הם החוגגים, והשם יתן להם חן וכבוד בכל מקום שיעברו בו, כי השם לא ימנע מהמקבלים אותו.

ה' צבאות. אשרי מי שיבטח בך ולא ייאש לבו לאורך הגלות ויבטח בך כשתוציאנו מהגלות ותבנה בית מקדשך ותביאהו למקום שנספו הנפשות אליו:

ואשר אמרתי והבט פני משיחך הלא הוא כי ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך אשר מדה זו היתה בשלמות בדוד כי היו פלשתים בחרבם על ראשו וברוב בטחונו אסף ידיו עד יראה צעדה בראשי הבכאים שהערה למות נפשו כמ"ש ז"ל שאמר אם ימיתונו נמות זכאים איש כזה זכותו יעמוד לנו על כן אמרתי עליו והבט פני משיחך:

ה' - זה הפסוק קשור בעליון הבוטח בשם, לא יחסר טוב.

(י) או יאמר כי הנה אמרו רבותינו ז"ל על פסוק שמחתי באמרים לי כו' שליצני הדור היו אומרים לדוד מתי יבנה ב"ה ונלך שמה והיה כאומרים לו מתי תמות כי ידעו מאמרו יתברך האומר רק אתה לא תבנה הבית כי אם בנך כו' ועם כל זה אמר שמחתי עם היות דבורם וכונתם שלא בטובתי כי גדלה בעיני שמחת ב"ה בבנינו נמצא כי כל מתפלל בימי דוד שיבנה ב"ה הוא כמתפלל על פי דרכו שיסתלק דוד מהרה מן העולם על כן אמרו בני קרח הנה ב"ה הוא מגן לישראל מהצרות והעונות כנודע ממאמרם ז"ל גאון עזכם זה ב"ה וכן במקומות אין מספר והנה אתפלל כי מגננו הוא ב"ה ראה אלהים אך לא באופן יסתלק דוד משיחך מלעמוד לפניך במקדש הנז' רק והבט פני משיחך והוא כי בני קרח אלה בימי דוד היו שהוא חלקם במשמרותם:

(יא) והטעם כי טוב יהיה משיחך זה יום א' בחצריך להגן על הדור מאלף ימים שיהיה מקדש מבלעדו וקרוב לזה נרמז ברז"ל שאמר הוא יתברך לדוד על שאלתו שיקדים מיתתו יום א' ולא ימות בשבת טוב לי יום אחד שאתה בחצרי מאלף עולות יעלה שלמה על הבמה כו' ועל פי דרכנו נאמר שבני קרח אמרו כן על דוד עצמו שלא יעביר משיחו כי טוב הוא לתועלת הדור יהיה משיחך הנז' שהוא דוד בחצריך מאלף יום שיהיה ב"ה בלעדי דוד כי גם הוא מגן הדור יותר מהמקדש עצמו ומה שאעשה עיקר מהמקדש ולא אשאל מענין משיחך שתאריך ימיו הלא הוא כי בחרתי הסתופף בבית אלהי כו' והוא כי הנה זה הפרש בין היות המגן לנו ב"ה להיות איש צדיק כי הלא בהיות איש צדיק גם שיגן בעדנו מלבא צרה הלא לא יטהרנו מאשמותינו כאשר בהיות המגן בעדנו ב"ה כי נביא כפרותינו והחמידין גם הם לא יניחונו ללון בחטא בידינו כמ"ש ז"ל לא לן אדם בירושלים וחטא בידו וז"א מה שעשיתי עיקר מהב"ה יותר מהחלוקה השנית הוא כי בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור כו' והוא כי כל עון שיעשה איש נעשה עליו אוהל ומסך מבדיל בינו לבין אלהיו כד"א עונותיכם היו מבדילים כי נמצא שהמתמיד בלי נקיון אשמותיו מעליו נקרא דר באהלים של רשע המאהילים עליו ועל כן טוב לי אבחר למגן לנו בנין ב"ה מחיי הצדיק בלא מקדש ועם כל זה לא אמיש מהיות תפלתי שיהיה באופן לא יפקד גם מושבו של צדיק כאמרו והבט פני משיחך:

(י) או שעור הכתובים והוא כי הצדיק ביסוריו מגין על הדור אך אינו מכפר העונות כי אם שמאריך ואפשר שעל ידי ההגנה והאריכות יתקן החוטא ביני וביני אך בית המקדש אינו מגין על הבלתי שבים אך יש תיקון האשמות על ידי קרבנות והנה אחרי בקשת בנין ב"ה אמר עתה מגננו ראה אלהים שהוא הצדיק מגן הדור והבט פני משיחך לקיימו כי הוא המגן כמו שכתבנו שהוא על דוד שהיה בימי בני קרח אלה קודם הבנין ב"ה:

(יא) ומה ששתים זו שאלתי בנין הבית וקיום הצדיק מגן הדור ביסוריו הלא הוא כי יש דבר שאין הצדיק מועיל והמקדש מועיל והוא כי טוב יום בחצריך הוא ב"ה מאלף בלי מקדש גם שיהיה מגן לי מהצדיק והוא כי בחרתי הסתופף בבית אלהי מדור באהלי רשע כי על ידי המקדש יוסרו מסכי טומאת עונות האדם מלהאהיל עליו שהם אהלי רשע כי על ידי הקרבנות יסתלקו מה שאין כן על יד הצדיק:

(יב) כי הן אמת ששמש ומגן שהוא הכאה והגנה הוא ה' בהתחבר עם שם אלהים המייסר כי האלהים מכה וה' מגין על הדור כי חן שהוא שיהיה לו חן בשפתיו שתהיה תפלתו נשמעת כרבה שהיה בעל יסורין ומצלי ואתי מטרא להגין מרעת רעב שנית שהן דרך כבוד כי אין יסורין באופן יתבזה שיחזר על הפתחים וכיוצא כי אם דרך כבוד וזהו חן וכבוד יתן ה' כי על ידי שתי אלה יורה כי שם ה' בעל הרחמים משותף בדבר ולא משם אלהים לבדו אך זה הוא לסילוק היזק אך לא להבאת תועלת כי מה שלא ימנע טוב קניני הוא להולכים בתמים אך לא לחוטאים מה שאין כן על ידי ב"ה שלא ימנע טוב גם לחוטאים על ידי הקרבנות שיתכפרו בהם: או יאמר ב' מינים יש ביסורי אהבה א' שמש ומגן שמש מכה לצדיק ומגן לדור והוא על ידי ב' שמות שהם ה' אלהים יחד שמצירוף שניהם באו ולפעמים יתייחסו לשם ה' לבדו שהם יסורין של אהבה יותר בשלמות ובמה יודע הלא הוא אם הם בחן וכבוד שיתן חן בשפתיו בכל קראו אליו וגם שיהיו יסורין דרך כבוד ולא דרך בזיון כי זאת היא הוכחה שיתן אותם ה' לבדו בלי צירוף אלהים וזהו חן וכבוד יתן ה' וגם הוכחה שנית והוא כי לא בלבד יהיה לדור מגן מצרה כי אם גם הבאת תועלת כי לא ימנע טוב לדור בשביל הולבים בתמים:

(יג) ה' צבאות אשרי כו' הלא אמרתי כי בחצרות ה' הוא ב"ה טוב להסתופף כי הוא סמך גדול לישראל וגם הצדיק כי מגן הוא לישראל אך ה' צבאות אשרי אדם הבלתי שם מבטחו לא אל מקדש ולא אל צדיק כי אם בוטח בך שהוא כי מחזיק בך באופן כי הוא בוטח בך כי ודאי שתהיה עמו מאשר הוא יודע כי שלם הוא עמך ואומרו תואר צבאות יהיה כי השר שעמו מתי מספר גם היחיד חשוב אצלו אך מלך גדול שרב עמו וחילו לא יחשיב איש א' בפני עצמו לעשות הרבה למענו כי במה נחשב הוא כי יחיד הוא אך אתה ה' עם היותך אלהי הצבאות כלם עליונים ותחתונים אתה מחשיב אפי' איש יחידי וזהו ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך כי עם היותו יחידי יהיה מאושר מאתך: