Commento su Salmi 88:6

במתים חפשי. הנני בין המתים חפשי מן העולם וכל שהם המתים חפשים מן העולם:

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי והיינו דאמר ר' יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות וכו':
(שבת ל ע"א)

במתים. טוב לי שאהיה עם המתים שאהיה חפשי ועתה אני עבד:

אז במתים הם האבות בזכותם הייתי חפשי כענין זכור לאברהם כו' וכיוצא אך עתה המתים הנז' שנזכרו אז האם כמו חללים חלילה נחשבנו שוכבי קבר הנז' כמד"א ושכבתי עם אבותי אשר לא זכרתם עוד להצילני כאשר בימים ההם והמה המתים הנז' האם מידך נגזרו:

עוד. כמו עדיין וכן עוד היום גדול (בראשית כ״ב):

חפשי. מרעות העולם, וחללים הם הנהרגים ע''י פצעים, מידך נגזרו, נסתלקו ממכת ידך כמו כי נגזר מארץ חיים, שאין ידך מושל עליהם :

במתים חפשי - מכל המצות ומכל עבודות הגוף וממלכי האדמה.

במתים חפשי. אני נמנה בין המתים שהמה חפשים ממקרי העולם ועמלו:

במתים, והלואי הייתי במתים שהם חפשי מן היסורים, וגם אם נגזר עלי להיות חלל (כי הנקבר בחייו ימית א"ע בקבר ויעשה חלל) הלואי הייתי כמו חללים שוכבי קבר, שכבר מתו, אשר לא זכרתם עוד כי אינם חיים עוד, אבל אנכי גרוע מהם, כי המה מידך נגזרו, המתים כבר נגזרו ונפרדו ממכת ידך, שאין ידך שולטת עליהם עוד להכותם, לא כן אנכי, שהגם, (ז-ח) ששתני בבור תחתיות ובמחשכים אשר במצולות, בכ"ז עלי סמכה חמתך, וגם בקבר שאני שם עוד ענית כל משבריך, ויעברו עלי המשברים שעוברים על מי מצולה, וכאלו גם אחרי נקבר עם יורדי בור עוד מרגיש צרות החיים ורעותיהם, סלה סיום הענין:

מידך נגזרו. ממצותיך נגזרו מן העולם:

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי תניא רשב"ג אומר תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו את השבת תינוק בן יומו חי מחללין עליו את השבת אמרה תורה חלל עליו שבת אחד כדי שישמור שבתות הרבה דוד מלך ישראל מת אין מחללין עליו כיון שמת אדם בטל מן המצות והיינו דא"ר יוחנן במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות וכו':
(שבת קנא ע"ב)

כמו חללים שוכבי קבר. כי הנני עתה בגלות כמו חללים שישכבו בקבר ולא זכרתם עוד להקימם מעפרם:

נגזרו. נכרתו כמו נגזרנו לנו (יחזקאל לו):

אשר לא זכרתם עוד - לאות כי יבוא עת ומועד שיזכרו בו המתים.

עוד. עדיין לא זכרתם כי לא באה זמן התחיה:

בַּמֵּתִים חָפְשִׁי: לאו איתמר עלה א"ר יוחנן אפילו לקוברו ור' יוחנן לטעמיה דא"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן המצות וכו':
(נדה סא ע"ב)

והמה מידך נגזרו. והמה החללים נגזרו מידך שגזרת עליהם תמותה כן גזרת עלי הגלות בלי תקומה: ומלת זכרתם. כמו תזכרם עבר במקום עתיד ולא יבטל זה תחיית המתים העתידה להיות כי הוא מדבר על טבע העולם כי המת לא יחיה לעולם בטבע וכן מה שאמר בזה המזמור הלמתים תעשה פלא אם רפאים יקומו סלה לא דבר אלא על הטבע:

והמה. עדיין המה כרותים ממכת ידך: