Commento su Salmi 89:17

בשמך. ואז יגילון בשמך כל היום כלומר בזכור שמך היו נעזרים:

וגם יש יחפצו מלך לשמוח ולהתכבד בו אם מלך גדול הוא כי ישישו בשמחת הקרא שם מלך גדול עליהם אמר הנה גם זה לא יחסר ואדרבא בשמך שיקרא עליהם יגילון כל היום וגם יש דבר שלישי והוא כי המלך יתן להם מתנות ויעשירם כענין המלבישכם שני עם עדנים והנה גם זה בהיות ה' מלכם לבדו היה אז יותר כי אין צריך לומר אם ישפיע שופע טובה כ"א אפי' מעט מידו בתורת צדקה בלבד גדול מכל רב טוב שיתן המלך לעמו כי הנה ובצדקתך ירומו.

יגילון. מל׳ גילה ושמחה:

יגילון. גדרו למעלה (כ''א ב'), ובצדקתך גדר צדקה שאצל ה' ישעיה (נ''ט מ''ו) :

בשמך - והזכירם שמך סלה, הוא גילם תמיד ובהזכירם צדקתך ירומו, על כל בני אדם.

בשמך. בתשועת שמך יגילון כל הימים:

בשמך, ואז יקבלו שני מיני ההנהגות האלה בדדרך נפלא מאד, עד שבהנהגה הטבעיית בשמך יגילון כל היום, שם ה' מציין ההנהגה הטבעיית הקבועה (שעז"א ה' שמך לעולם ה' זכרך לדוד ודוד, שהשם הוא הקבוע תמיד שהוא פרסומו ע"י ההנהגה הטבעיית שהיא קבוע לעולם בלי שינוי, והזכר הוא המעשה שיעשה לפרקים שע"י יזכרו אותו שהוא הנס והפלא שזה אינו קבוע תמיד רק מתחדש לפי הדור), ויש הבדל בין שמחה וגיל, ששמחה היא השמחה התמידית, וגיל הוא על דבר מתחדש כמו מציאה בשורה טובה ודומיה, ולפ"ז מהראוי שישמחו על ההנהגה הטבעיית, ויגילו על הנס והפלא, רצוני שעל הטבע לא שייך גילה, שאינו דבר מתחדש רק מתמיד ורגיל, ולא יצדק לומר שיגיל אדם על שיש לו שתי ידים ושתי עינים והוא בריא אולם, שזה מגדר השמחה על דבר המתמיד, ולא יתכן גילה רק על הנס שהוא דבר מתחדש לפי שעה, כ"ז בהנהגה הטבעיית הפשוטה, לא כן בהנהגה הטבעיית המיוחדת לעם ה' שהיא בהשגחת ה' התמידית, יצוייר בה גילה, כמשל הבן האהוב לפני אביו והוא מפקח עליו תמיד בכל רגע לתת לו טרף חקו הקבוע בעצמו, שיגיל בכל עת על אהבת אביו והשגחתו עליו המתחדשת בכל רגע והיא נבדלת מן הגילה על הנס והפלא שזה לא יתמיד כל היום, כי הפלא אינו מתמיד, אבל בשמך יגילון כל היום, כי השגחה זו מתמדת, ונגד ההנהגה הפלאיית אמר בצדקתך ירומו, שגדר הצדקה הבא אצל ה' הוא מה שיעשה ה' מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשי בני אדם והכנתם, וצדקה זו אין לה גבול כמו שה' יתברך בלתי ב"ת, ועז"א בצדקתך ירומו בכל עת למעלה ראש: