Commento su Salmi 89:23

לא ישיא אויב בו. לא יגבור עליו להיות לו כנושה:

לא. לא יהיה לו האויב כנושה בו שיקח ממונו:

לא ישיא אויב כו' הנה ידוע כי אשר אין לו עון אשר חטא לא יירא מרבבות עם כי אין ערוד ממית אלא חטא ממית גם ידענו כי כל צרה ויגון ויסורין הבאים על האדם העון עצמו אשר עשה הוא המדכאו ומענהו כד"א ותמוגנו ביד עונינו. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי אומרו יתברך כי אף זרועו הוא מדת הדין תאמצנו את דוד אמר עתה הלא תאמר איך תאמצנו מדת הדין ואדרבה מביא עליו יסורין לז"א גם זה אומץ לו שכדי שיהיה נקי מכל עון אשמה כשיהיה הוא מלך המשיח על כן עתה בדוד לא ישיא אויב בו שהוא לא אניח את השטן יהיה נושה בו כ''א שיפרע מיד ביסורין ממרקין באופן שלא יהיה לשטן חוב עליו וזהו האויב שהוא אויב בו בקרבו הוא שטן הוא יצר הרע ועי"כ ובן עולה הכח טומאה הנעשה ע"י העון המענה את עושהו שהוא בנו של העולה עצמה לא יעננו כי ניכה חובו ועי"כ בהיותו מלך המשיח יהיה זך ונקי עד גדר שוכתותי מפניו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד. או מעין זה ענין עבירה גוררת עבירה כמבואר אצלנו בביאור התורה כי אותו משחית הנעשה בעבירה הוא הגורר עבירה כיוצא בה ומענהו בעל כרחו כי יש לו אחיזה וע"כ טוב לגבר שיפרעו ממנו כל אשר הוא חוטא דבר יום ביומו בל תשאר בידו עבירה שיענהו לגרור לו אחרת וזה יאמר כי טוב הוא לא ישיא אויב בו הוא יצה"ר אויב שהוא בו לא יהיה נושה שום חוב באדם כ"א שיפרע יום יום ובזה בן העולה הוא בן הנולד ונעשה מהעולה הוא המשחית וכמו שביארנו יפה בעתו כי המשחית הוא הגורר אחרת כי הוא העבירה עצמה לא יעננו לגרור לו אחרת שהוא ענין עבירה גוררת עבירה כמדובר:

ישיא. ענין הלואה כמו כי תשה ברעך (דברים כ״ד:י׳):

(כג-כד)

לא - אמר רבי משה הכהן: כי לא ישיא כמו משאת מאומה לא ישלוט בו נושה. יש אומרים: כי הוא מגזרת: זדון לבך השיאך.

לא ישיא. לא יהיה לו כנושה לקחת עשרו:

לא ישיא אויב בו, יש הבדל בין צר אויב שונא, הצר הוא המציר בפעל, אם מחמת איבה, או לפעמים יהיה להנאתו, עד שיצויר צר שאינו אויב, והאויב אינו מציר בפעל רק נוטר איבה עליו, ויש הבדל בין אויב לשונא, האויב איבתו גלויה והשונא הוא בלב, סבת האיבה יהיה לרוב קנאה או מריבה או רעה שעשה לו, וסבת השנאה יהיה שמואס בו, או מפני מדותיו הפחותים או בלא טעם, עד שימצא שונא שאינו אויב דורש רעה, כי מצאנו שנאה גם על דברים הגיונים, שונא שקר, שונא בצע, ולא יתכן בם שם איבה, וימצא איבה בלא שנאה שישמור איבה על איש חמודות, שלולא האיבה לא היה גועל אותו, ויש הבדל בין שונא בקל ובין משנא בפועל, שמשנא מורה שמשניאו בעיני אחרים וממאיס מעשיו ומדותיו, ותחלה אמר שהאויב לא ישיא בו, שדרך האויב שלא לצור בעצמו ולא להשניאו, שזה נקרא צר או משנא, רק להודיע איבתו הגלויה ולהשיא בו משאת שוא ומדוחים, ונמצא אויב ובן עולה, האויב משיא בדבור, ובן עולה יעננו בענוים בפעל, עפ"ז אמר ששני אלה לא יריעו לו, וחוץ מזה גם אנכי אריב ריבו:

לא יעננו. בגופו. ואויב ובן עולה אחד:

יעננו. מל׳ ענוי:

אויביו, צריו, משנאיו. הבדלם התבאר בכ''מ ותמצאם בספר זה (ח' ג', י''ג ה', י''ח ח', שם מ''א, כ''א ט', ל''ה י''ט, ל''ח כ', מ''ד ח', י''א, נ''ה י''ג, ס''ח ב', ס''ט ה', ע''ד י', פ''א ט''ו ט''ז, פ''ג ג', ק''ו י') :