Commento su Salmi 89:29

לעולם. החסד שעשיתי עמו להקימו מלך אשמרנו לו לעולם וכן בריתי שכרתי לו תהיה נאמנת לו שלא אשקר בבריתי:

אך החסד אשר שאל לירש הכל להיותי אלהי החסד כן אעשה אך לא עתה כ"א לעולם אשמר לו חסדי שהוא לעתיד לבא אניח לו שמור חסד זה ובריתי נאמנת לו כלומר לו בעצמו בריתי נאמנת וקיימת בלי תנאי כי ושמתי לעד זרעו וכו' אך לזרעו צריך תנאי שהוא אם יעזבו בניו כו' כי אז ופקדתי כו' משא"כ לעצמו כי וחסדי לא אפיר מעמו אפילו אם יחטאו הבנים כאשר יתבאר בס"ד:

לעולם אשמר לו חסדי - הראשון.

ובריתי. הברית שכרתי לו תהיה נאמנת ומקוימת:

אשמור לו. חד מן יתרין וא"ו וחטפים קמצים על פי המסורת:

לעולם אשמר לו חסדי, באר שישמור לו החסד והאמונה לעולם, שגם בעת שיופסקו המעשים שבעבורם הבטחתי לו המלכות, בכ"ז אשתדל שלא ימוש החסד והאמונה, ור"ל כי מה שיעשה ה' מצד האמונה שהיא ההבטחה עפ"י המעשים, תופסק בעת תופסק המעשה שבעבורו הבטיח לו הטוב ההוא, וכן מה שיעשה ה' מצד החסד לבד הגם שאינו תלוי במעשה יופסק אם ימצא איש אחר שהוא יותר ראוי אל החסד הזה, אבל המעשה שיעשה ה' מצד החסד והאמונה באחד, כמו מלכות בית דוד, שהתחלתה היה ע"י אמונה שהוא מעשים טובים של דוד, רק שע"י המע"ט לא היה מחויב לבנות לו בית נאמן שתהיה המלכות לביתו בירושה, שפרט זה היה מצד החסד, ובכ"ז בא החסד בסבת המעשים שהיה התחלה לזה, דבר זה לא יבוטל עולם, (כמ"ש זה בארך בש"ב סימן ז'), רק אז יעשה ה' שההתחלה שבעבורה עשה לו את החסד הזה לא ימוש לעולם, והיינו שיכין את בניו תמיד שלא יתמוטטו ממעשיהם הטובים עד אופן שימיש החסד מהם, כי יחזירם תמידד למוטב עד שימצאו תמיד המעשים טובים שהיה התחלה אל החסד הזה וכמו שיבאר, וז"ש שלעולם אשמר לו חסדי, ועי"כ בריתי תהי' נאמנת לו מצד האמונה ומעשיהם הטובי' שיתמידו תמיד, ועי"כ ושמתי לעד זרעו, שגם אם יחטאו יתקיימו לעד, כי אחזיר אותם בתשובה, וכסאו (אשים לעד) כימי שמים, ועתה יבאר איך יהיה זה, והלא יש אופן שיחטאו בניו ויפסקו החסד והאמונה, אומר אם יעזבו, ר"ל בין אם יהיה חטאם מצד הכפירה בדעות ואמונה, שזה נקרא עון בכתבי הקדש, וזה שיעזבו תורתי, שהם הלמודים באמונות ודעות, ובמשפטי לא ילכון שהם הלמודים בעניני ההנהגה בין אדם לחבירו, ובין אם יהיה חטאם מצד המרד, שיחזיקו בתורה ומשפט היינו בהדת בכלל, רק ימרדו ולא יקיימו מצות חלקיות ופרטי הדת, ועז"א אם חקתי יחללו שהם המצות שאין להם טעם, ומצותי לא ישמרו שהם המצות שיש להם טעם שכלי, וזה הפשע מצד המרד שמאמין בעיונו בתורה ומשפט רק שעובר על פרטיהם בפעולותיו:

(כז) או יאמר הוא יקראני אבי אתה בהיותי אדם יציר כפיך אלי בזמן מלכותי שהייתי עתיד להיות נפל והפלגת חסדך לי בחיים ומלכות. צור ישועתי בהיותי משיח נושע ומושל על הכל:

ובריתי נאמנת - תהיה לו.

(כח) ואני הוספתי על שאלתו כי לא בלבד החשבתיו לבן כ"א גם בכור אשר מהיותו בכור ליה חזי בכרותא כהונתא ומלכותא כמאמר המתרגם על בכורי אתה יתר וכו' ועל הבכורה אמר בכור אתנהו נוטל חלק על כל השבטים ועל מלכותא אמר עליון על מלכי ארץ.

(כט) ועל כהונתא המתיחסת לחסד אמר לעולם אשמר לו חסדי ועוד אוסיף לו להשלים לו גם כתר שלישי והיא כתר תורה כי ובריתי הוא תורה כד"א אם לא בריתי יומם ולילה תהיה נאמנת לו תמיד להכתירו וכל זה מדבר על זמן מלכות דוד שקראו אלי על החסד שעשה עמו ואמר ולא עוד כ"א שאז ושמתי לעד זרעו וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד: