Commento su Salmi 90:17

ובזה יובן בס"ד עוד ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ידינו דייקא שלא חטאו וכזה אז כוננה עלינו:

ויהי נועם אד' אלהינו. שכינתו ותנחומיו:

ויהי. אז בימי הישועה יהיה מעשה ידינו נכון וכפל הפסוק לחזק:

ויהי נועם אדני כו' אמרו רז"ל שאמר מרע"ה זה כשהוקם המשכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם כו' ויאמר לפי זה הנה השראת שכינה על הקרשים ויריעות לא יתכן. אמנם העיקר הוא באנשים וזה ככתוב אצלנו בביאור התורה כי ב' דברים צריך א' שיהיו צדיקים שתשרה שכינה בעצמנו שנית כי המשכן בעצמו שהוא בכל פרטיו מעין המשכן הרוחני העליון על ידי היות עושיו מכוונים אל מה שהוא דוגמא למעלה אל כל דבר שעושים ממנו למטה קונה כל פרט מהתחתון איכות קדושה מעין מה שהוא דוגמתו למעלה. ועל ידי שני הדברים האלה אחד השראת שכינה בעצם וראשונה באנשים כי היכל ה' המה וגם על ידי מה שעולה ומתכונן איכות המשכן בכל חלקיו כמגשמיות אל איכות רוחני על ידי שתי אלה מתפשטת קדושת שכינה שבאנשים גם אל המשכן ודומה לפניו יתברך כאלו הוא שורה בעליון ממש כי איכות העליון בו וזה יאמר ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ממש שיהיה בנו השראת השפע וממנו ימשך שגם ומעשה ידינו הוא משכן כוננה עלינו שתתן בו שפע למה שהוא דוגמא אל דברים עליונים שעל ידי כן אתה משרה שכינתך בו כאלו תשרה למעלה כי כל חלקי המשכן על פי כונת עושיו עולים באיכות כאלו אינם גשמיים וזהו כוננה עלינו שתכונן אותו למעלה מאיכות גויותינו כי גשמיים אנחנו עם היות גוף המשכן גשמי ואל יחשב כמו זר לפניך כונן מעשה ידינו על עשותנו העגל כי הלא העגל לא היה מעשה כי אם יצא מאליו וגם היה בעצם מידי הערב רב אך זה הוא מעשה ידינו של זרע ישראל ועל כן למה שזה מעשה ידינו כוננהו. או יאמר במ"ש ז"ל בגמרא גדולים מעשה צדיקים ממעשה שמים וארץ דאלו במעשה שמים וארץ כתיב ידי יסדה ארץ כו' ובמעשה הצדיקים כתיב מקדש ה' כוננו ידיך ובזה יאמר ויהי נועם ושפע ה' אלהינו עלינו על עצמנו שהוא גדר הצדיקים ששופע עליהם דבקותו יתברך ועל ידי כן שתחשיבנו לצדיקים גם ומעשה ידינו כוננה עלינו כי דרכך לכונן בעצם מעשה צדיקים כמה ד"א כוננו ידיך גם יכוננו ידיך מעשה ידינו וגם כי שם נאמר על בהמ"ק שהוא מכוון כנגד ב"ה של מעלה שהוא שער השמים מה שאין כן במשכן עם כל זה זאת היא שאלתי ובקשתי שעם שאין בו רק מעשה ידינו בלבד ואינו כהר המוריה כנגד שער השמים עם כל זה כוננהו בקשרך אותו עם העולם העליון בכל רמזי חלקיו שעל ידי כן תשרה בו שכינה וזה כוון משה ללמד דעת את העם בל יהיה להם כמו זר שבתו יתברך באהל ובמשכן. שנית בל יעלה על לבם כי להציל את ישראל צריך יהיה דר עמהם ובראשון החל כאשר נבאר:

נועם. ענין מתיקות וערבות כמו ולחם סתרים ינעם (משלי ט):

ויהי - טעם כוננה עלינו – לתקן סבות ועלילות שלא יהיה טורח להם ועמל בכל מעשיהם.

ויהי נועם. נעימות ה׳‎ יהיה עלינו:

ויהי נעם אדני. יש מחלוקת בספרים אם הוא בשם של אדנות או בשם המיוחד ועל המסורת יש לסמוך שהוא באל"ף דל"ת:

ויהי נועם ה' אלהינו עלינו, (הנעימות הוא התענוג שישיג הפועל ממעשהו במה שהפיק ממעשהו את התכלית הנרצה), וע"י שאנו נשיג את השלמות, בזה ימצא ה' נועם בכלל הבריאה אשר ברא לכבודו, שישיגו הברואים את כבודו ויעבדוהו, וזה יתראה עלינו, כי נחנו נהיה תכלית הבריאה וחפץ ה' בעולמו, ובנו ימצא תכלית מעשיו ופעולותיו, ומעשה ידינו כוננה עלינו, ר"ל כי מעשה ידי האדם בענינים השפלים אינם מכוננים עליו, דהיינו שהוא לא נעשה כן ובסיס אל מעשיו, למשל הבונה בית לשבת בו, הבית מכונן על יסוד אבנים, והאבנים מכוננים על עפר הארץ, לא על האומן הבונה, בהפך האומן יתכונן על ביתו לשבת בו ולמצוא מחסה מזרם וממטר, לא כן מעשה הטוב בענינים הנפשיים, נעשה הוא בסיס וכן למעשה ידיו, למשל הלומד תורה תורתו מכוננת על שכל האדם ונפשו, והעושה מצוה לשמה המצוה יש לה כן בנפש הפועל, וז"ש שמעשה ידינו יהיו מכוננים עלינו, לא על דבר שהוא זולת עצמותנו, ומעשה ידינו יהיו דברים אשר כוננהו, שכל מה שנעשה יכונן ה' אותם מפני שיהיו טובים בעיניו, עד כאן דבר איש האלהים המתפלל, והיא תפלה כללית, וגם פרטית, שהתפלל גם על עצמו במה שנגזר עליו שלא יכנס לארץ, שאמר שאינו מבין עז אף ה' ולא עברתו, ובקש שה' ינחם על עבדו, ושיראו אליו פעולות ה' בעת יכנס לארץ להשיג שלימותו, והדר ה' יראה על בניו שהם יירשו מקומו אחריו, ושמעשה ידיו מה שהוציא עם ה' ממצרים יתכוננן עליו לא על זולתו - ע"כ היא התפלה:

ומעשה ידינו כוננה עלינו. לשון תחינה הוא, כוננה כמו שמרה שפטה:

וטעם כוננהו – שיהיה שלם על דרך: אם ה' לא יבנה בית.

כוננה עלינו. הכן עלינו להיות מתוקן בידינו ולא יארע לנו תקלה בעת נעשה את המעשה:

כוננהו. כונן אותו, ושני פעמים ומעשה ידינו כוננהו א' על מלאכת המשכן שבירכן לישראל והתפלל שתשרה שכינה במעשה ידיהם במשכן ואחת שתהא ברכה במעשה ידיהם:

כוננהו. הכן את המעשה ההוא שלא יארע בם תקלה והפסד מה: