Commento su Salmi 91:20

יושב בסתר עליון. מי שהוא חוסה בסתר כנפי השכינה הוא יתלונן בצלו שהקב"ה מגין עליו הרי משה רבינו זה משיא את בני האדם לחסות בכנפי השכינה:

יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן: היא האכילתו מעדני עולם לפיכך קרבנה מאכל בהמה היא השקתהו יין משובח בכוסות משובחים לפיכך כהן משקה מים המרים במקידה של חרש היא עשתה בסתר יושב בסתר עליון שם בה פנים שנאמר ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין וגו':
(סוטה ט ע"א)

יושב. לא נזכר בזה המזמור שם המשורר לפיכך אמרו בדרש כי משה רבינו חיבר כל אלו המזמורים שהם אחד עשר מזמורים שלא נזכר שם המשורר עד לדוד מזמור כנגד אחד עשר שבטים שבירך. תפלה למשה כנגד ראובן כאן כתוב תשב אנוש עד דכא וכאן כתוב יחי ראובן ואל ימות:

ישב בסתר עליון כו' הנה לפי דעת רז"ל בשמות רבה כי ידבר מזמור זה על מעשה המשכן שאמרו משה על דבר השראת שכינה אחר אומרו ויהי נועם כו' ויהיה כי למעלה אמר ויהי נועם ה' כו' כמפורש למעלה שעיקר שכינה באנשים היא ולא בעצים ויריעות אמר עתה עם כל זה הלא יפלא היות שכינה בארץ אל יפלא בעיניכם כי הלא לא באמור שהוא ית' יושב פה יחוייב היות לו ית' גבול חלילה כי הנה ישיבתו פה אינה כישיבת מלאכי השרת שבבואם אל העולם הזה יקנו התלבשות מתייחס אל העולה כמאמר ספר הזוהר כאשר במלאכים שבאו לאברהם כאנשים וכן ביעקב בהאבקו עמו ומחנה אלהים שהיתה ראייתו הגשמית שולטת בהם ושלחם לאחיו כי הלא הוא ית' יושב והוא בסתר בלתי נראה כי לא להיות שכינתו פה יהיה בו ית' שינוי חלילה כי לא יתלבש מעין העולם שהוא בו כי העולם משועבד אליו ולא יתהפך ואין כח זה רק אליו ית' שהוא לבדו עליון וזה אחשוב בכוונת מאמרם ז"ל באמרם יושב בסתר עליון שהוא עליון על כל בריותיו שכוונו לכלול מלאכי השרת. ושיעור הכתוב יושב בסתר בלתי נראה פה הוא מי שהוא עליון הפך המלאכים שיושבים פה נגלים בלי הסתר ועל כן בצל שדי הוא בעולם השפל שתחת צל השמים בעלי גבול כי צל השמים נקרא צל שדי שניתן להם גבול על ידי שם שדי כמאמרם ז"ל שהיו נמתחים והולכים עד אומרו ית' די כי על כן שהוא יושב בסתר לא יפלא שיתלונן בצל השמים בעולם הזה כאמור. או שעור הכתוב אל תתמהו על המשכן שהוא בעל גבול איך תשכון בו שכינה כי הלא יושב בסתר עליון ברוחניות נסתר ועליון בלי שנוי מעליונותו למעלה בלתי ממלא מקום כמדובר והראיה כי בלעדי המשכן בהיות מלא כל הארץ כבודו הלא בצל שדי יתלונן שהוא תחת השמים הגבוליים הנקראים צל שדי יתלונן אלא מה אית למימר כי אם שגם בהיותו פה הוא בסתר בלתי נראה שאין זה רק שלא ישתעבד אל מושבו חלילה כי תמיד איכותו בלי שנוי כך הוא המשכן לגבי דידיה כי אין הפרש בין גבול גדול לגבול קטן:

יתלונן. ענין התמדה וכן צדק ילין בה (ישעיהו א׳:כ״א):

יושב בסתר עליון - יתכן שגם זה המזמור למשה, או לאחד מהמשוררים והוא אומר לעבד השם: שמעני אתה יושב בסתר עליון, שהוא השם.

יושב וגו׳‎. אמר בל׳‎ קריאה אל מול היושב אתה היושב בסתר עליון ר״‎ל המתבודד בעבודת ה׳‎ ובעיון סתרי תורתו:

יושב בסתר עליון. אפשר במ"ש הגאון החסיד במעשה רקח דכשהשכינה מקבלת אורות מלמעלה עשר ספירותיה כל אחד כלולה מעשר הם ק' ושם אדני גימטריא ס"ה והכולל הם קס"ו ולכך יש קס"ו פסוקים במגילה עש"ב ואפשר כי עליון גימטריא קס"ו ובצל שדי רומז ליסוד וא"ש ההי"ב:

יושב, מצייר כאלו אחד מן הקדושים בני עליון מלאכי ה' ידבר אל המתפלל ויענהו מענה על שאלתו, אומר אליו, דע כי אתה היושב בסתר עליון מצד נפשך, שיושבת בקביעות בסתר ה' דבוקה בשרשה העליון, ומצד גופך אתה האיש אשר בצל שדי יתלונן, שה' ישגיח עליך בהשגחה פרטיית ויכך בצל כנפיו:

יושב בסתר עליון. כמו (שה"ש ב) בצלו חמדתי וישבתי:

יושב בסתר עליון. כנגד שבט לוי שהיה מתלונן בעזרות. מזמור שיר ליום השבת טוב להודות נגד שבט יהודה הפעם אודה את ה'. ה' מלך גאות לבש, כנגד שבט בנימן שהוא בא בצלו של מלכו של עולם שנאמר חופף עליו כל היום. אל נקמות ה', כנגד שבט גד שיצא ממנו אליהו ז"ל שעתיד לעשות נקמות באויבי השם. לכו נרננה כנגד שבט של יששכר שהיה עוסק ברינונה של תורה. אריב"ל עד כאן שמעתי מכאן ואילך צא כנגד עצמך, אמר דרך קריאה כנגד החסיד מי שהוא יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן אני אומר לך בעבור ה' שהוא מחסי ומצודתי והוא אלהי שאבטח בו אני אומר לך ואבטיחך בעבורו כי הוא יצילך מפח יקוש וגומר אם תבטח בו, ולמ"ד לה' כמו בעבור כמו אמרי לי אחי הוא:

או תהיה הראיה בדרך אחרת כי הנה העולם הזה הוא צל נעשה על ידי שדי שהיו נמתחים והולכים לעולם ועל ידי שם שדי הרוחני ניתן בהם גבול ואם הגבול מעכב השראתו ית' איך שמו מגביל אך ודאי שלהיות העולם משועבד אליו אין עכוב וזהו בצל שדי יתלונן או יותר בפשיטות כי אחר שהשמים הם צל שדי כמדובר ודאי שאיכותו בו והשכינה בעולם הזה בצלו של שדי היא ובכן לא יפלא. או יאמר אל יראה כמו זר לכם היותו ית' בעולם הזה כי הלא ישיבתו היא בסתר בלתי נראה כמדובר וגם כי בהיותו פה הוא עליון למעלה כי הוא ית' הווה בכל העולמות כאחת ובזה בצל שדי הוא גבול השמים יתלונן ולא יפלא כי הוא סובב את כלם וסובלם והווה בכלן כאחת ולא ישתנה כמדובר:

ומלת בסתר – סמוכה, כמו: בצל שדי יתלונן, כי הטעם כפול כמשפט.

בצל וגו׳‎. אתה המתלונן וכו׳‎ וכפל הדבר במ״‎ש:

שדי. לשון חוזק:

אומר לה' מחסי. הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן:

אומר לה' כו' אמר מרע"ה כמדבר אל כל אחד מישראל אל יעלה על רוחך שלמען יהיה הוא יתברך מחסה לי אני חפץ בהשראתו במשכן כי לא כן הוא כי הלא אם אומר לה' מחסי ומצודתי אינו שאני חוסה בו כמי שחוסה תוך בית למחסה ומסתור מזרם וממטר או תוך מצודה מפחד אויב שלא יהיה רק בהיותו תוך הבית והמצודה ולא בהיותו חוץ ורחוק מהם כי הלא הוא ית' לא יתייחס אליו קירוב או ריחוק כי גם כאשר הוא על השמים לא יעדר מהארץ כי בלעדי השפע המתפשט מאתו ית' לא יתקיים העולם וגם לא יצטרך תנועה לפעול הטוב או הפכו כי הלא מה שהוא מחסה לי ומצודתי אינו אלא במה שהוא אלהי בלבד אבטח בו שהוא שכשם המצודה אדם בוטח בה כן אל בחינת היותי בוטח בו כבוטח במצודה אקראנו מצודתי באופן כי מה שאומר לה' מחסי ומצודתי הוא משל אך אינו כי אם במה שהוא אלהי אבטח בו:

ומצודתי. ענין מבצר חזק:

לה'. בעבור ה' כמו אמרי לי אחי הוא :

אומר לה' - בעבור , כמו: ואמר פרעה לבני ישראל וזה פירושו אומר לך בעבור ה' שהוא מחסי ומצודתי והוא אלהי שאבטח בו והטעם דבק, כי הוא כאומר: אני נסיתי זה ואני אהיה לך ערב.

אומר לה׳‎. אומר אני לך בעבור ה׳‎ אשר הוא מחסי וכו׳‎:

אומר, אני אומר לה', היינו בשביל ה' ובשליחותו, אני אומר לך בשם ה' אשר הוא מחסי ומצודתי, אומר אני לך בשם אלהי אשר אבטח בו, כי הוא יצילך מכל רעות המתרגשות בעולם, בין מרעות בעלי הבחירה שעז"א מפח יקוש, בין מרעות הבאות ע"י הטבע שעז"א מדבר הוות:

(א) ויתכן שעור הכתובים מהפסוק הקודם שאומר בין בהיותו יושב בסתר למעלה עליון מהעולם השפל בין כאשר בצל שדי יתלונן במשכן או מקדש שתחת השמים שהוא צל שדי כמו שכתבנו בכל ב' המציאות הוא קרוב לקוראיו:

(ב) כי כאשר אומר לה' מחסי כו' במה שהוא אלהי גם שלא ישרה שכינתו בעולם הזה אבטח בו שיעשה שאלתי ויצילני.

כי הוא יצילך מפח יקוש וגו'. לכל אחד ואחד הוא אומר יושב בסתר עליון:

יצילך. כמו שהצילני שבטחתי בו:

וראה נא איש ישראל שאני כמווכח בך כי אשר הוא יצילך מפח יקוש אשר יבקש איש ללכדך וגם מדבר הוות.

מפח. מרשת:

יקוש - פעול יקושתי לך, או תאר כמו עצום, וסמך דבר אל הוות, שהוא הוה פתאום.

כי הוא יצילך. אשר הוא יצילך מפח הלוכד ומדבר המשבר:

יקוש. תואר במקום פועל, ורצה לומר מפח הלוכד:

יקוש. מלשון מוקש:

הוות. שברון:

הוות. ענין שברון כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו):

באברתו. כנף:

באברתו יסך לך. מפגעי הזמן שלא יגיעו בך:

האם הוא שבאברתו יסך לך וישת מסך מבדיל בינך לפח יקוש להצילך ממנו או מה שמצילך מדבר הוות האם הוא שתחת כנפיו תחסה כי יבא אליך ויסובבך ועל היותך מסובב מכנפי השכינה לא יקרב הדבר הוות אליך. חלילה שיצטרך לכך רק צנה נגד פח יקוש וסוחרה מקפת אותך מדבר הוות הוא מציאות אמתו כי היות הבטחותיו אמת ולא יכזבו להיטיב לטובים הוא הדבר אשר יהיה צנה וסוחרה:

באברתו. בכנפיו:

באברתו, כנפיו. התבאר הבדלם (יחזקאל י''ז ג', איוב ל''ט כ''ז)

באברתו - והטעם כנשר יעיר קינו והטעם שימלט מהפח ומהדבר. ויתכן היות הפח החרב, על כן מלת סוחרה וצנה, כמו: סחרו אל ארץ תרגום סביב. והנה הטעם: כי אמונת השם תסובבהו ותצרהו.

באברתו. בכנפיו יסוכך ויגן עליך:

באברתו יסך לך. יש ספרים מלת לך בטעם מיושב:

באברתו, מצייר שיגין עליו כמו שהעוף מגין בכנפיו על גוזליו, ויש הבדל בין אבר ובין כנף, שהכנף הם הנוצות הארוכות המחוברות בקצה האבר המעופף שנקרא אבר, והעוף יסך ויגן ע"י האבר בצדדי אפרוחיו ויפרוש הכנפים שהם הנוצות למעלה למחסה עליהם, והוא למשל שיסך לך מפני רעת בני אדם הבא מן הצד, ויהי לך מחסה מפני רעות טבעיות הבאים מלמעלה, צנה, שיעור הכתוב תחת כנפיו תחסה תחת צנה וסחרה של אמתו, קיום דבריו והבטחתו שהוא אמתו (מה שהבטיח להגן עליך) יהיה לך כצנה וסוחרה, הצנה מגנת לפני האיש בעת המלחמה מרעת בני אדם, והסוחרה מגנת מכל הצדדים גם נגד רעות טבעיות הבאים מלמעלה, ועי"כ לא תירא מפחד לילה, ר"ל ע"י שיצילך מפח יקוש של בני אדם לא תירא מהם בין משודדי לילה בצנעה, ובין ביום, גם אם יעוף החץ מן הלוחם כנגדך, יהיה לך כצנה להצילך מחץ יעוף יומם:

יסך. יסוכך:

צנה וסוחרה. כלי מגן הוא והסוחרה היא עגולה בתכונתה:

צנה. דומה הוא למגן:

יסך. כמו הנני סך את דרכך (הושע ד') שהוא מן הצד

אמתו. אמיתת הבטחתו היא כצנה וסוחרה:

כנפיו תחסה. בכל הספרים החי"ת בשוא לבדו ומ"ש עליו במקרא גדולה חד מן טי"ת רפין בלישנא טעות הוא כי אין זה ממניינם ועיין מה שכתבתי בסוף יואל:

תחסה. תתכסה:

ואמתו. שהבטיח כל הבוטח בו תהיה לך כצנה וסוחרה שתגן עליך:

וסחרה. לבוש מברזל מסבבת הגוף סחור סחור:

סוחרה. דבר הסובב מכל צד :

צנה וסחרה. הוא צנה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, סוחרה לשון סחור סחור:

2040 / (חולין ז:) / נוגף
אצופי"ר / acoper / להיתקל, לקבל מכה
ר' בלונדהיים ב' (ע' 51-49). בפירוש רש"י על המקרא (ירמיהו י"ג, ט"ז; תהילים צ"א, י"ב; משלי ג', כ"ג) רש"י משתמש בלעז זה בהוראת "להיכשל", אבל לשם תרגום אותו פועל "נגף" כמו בפירוש שלפנינו. (בלונדהיים מביא, בניגוד לשיטתו, את "נוקף" כמלה, שהלעז מפרש אותה, במקום להביא את "נוגף", שהוא הסברו של רש"י, המקדים את הלעז, למלה התלמודית "נוקף").
✭ to bump into, to get hit

לא תירא. אם תבטח בו:

לא. קורת הזמן ופגעיו הם כחיצים יעופו ויבואו פתאום על האדם ביום ובלילה: ואמר לילה. כי מפני בדידות הלילה אדם ההולך יחיד או שוכן יחידי מתפחד, ותאר העיפה לחץ מפני מהירות מרוצתו גם מפני האברה שנותנים בראשו:

כי הנה אשר לא תירא מפחד לילה כו'

לא, מפחד לילה - מקורות לילה ולא מקורות היום שיעופו כחצים, כאשר יפרש.

לא תירא. על כי יסוך עליך לא תירא מפחד:

מחץ יעוף יומם. שד המעופף כחץ:

מדבר, ומקטב. שמות שדים הם, זה מזיק בלילה וזה מזיק בצהרים:

באפל. בלילה מפני הקרירות:

באפל. בחשך:

מקטב. כמו קטב מרירי, אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד) אויר ארסי הממית

מדבר - כי רוב הדבר בלילה הוא, אם היתה הסבה קור ואם מחום יהיה ביום צהרים.

מדבר. מן המזיק דבר ההולך באופל:

מדבר, ונגד מ"ש מדבר הוות, מפרש שג"כ לא תירא בין מדבר המהלך באפל, ובין מן הקטב מרירי אשר ישוד בצהרים:

ישוד. ישודד:

ובצהרים. מפני החמימות:

מקטב. נקרא כן מענין כריתה כמו אהי קטבך שאול (הושע י״ג:י״ד):

ישוד. שרשו שדד :

וקטב - כמו דבר. והטעם כריתה, אהי קטבך שאול.

מקטב. מן המזיק קטב השודד נפשות בעת צהרים:

וקטב. כמו אהי קטבך שאול:

וטעם ישוד – שישוד הרוחות ובא בשורק, כמו ירון ושמח. ויש אומרים: כי ישוד, מגזרת שדים.

ישוד. מל׳ שדידה וגזלה:

ישוד בשורק כמו בחולם וכן ירוץ ישמח:

יפול מצדך אלף. לשון חנייה כמו (בראשית כ״ה:י״ח) על פני כל אחיו נפל:

יִפֹּל מִצִּדְּךָ ומשום שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואחר כך לשמאל שנאמר מימינו אש דת למו ואומר יפול מצדך אלף ורבבה מימינך מאי ואומר וכי תימא אורחא דמילתא היא למיתב בימין ת"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך וכו':
(יומא נג ע"ב)

יפול. במלחמה שילחמו בני אדם אלה עם אלה תעבור דרך ביניהם בשלום ותראה שיפלו במלחמה משמאלך ומימינך, או פירושו על הדבר שיפלו בני אדם בעת הדבר מימינך ומשמאלך ואליך לא יגש הדבר:

יפול מצדך אלף כחות חיצונים הבאים להזיקך ורבבה מימינך כי לצד ימין הקרוב אל הקדושה יותר שם יזדרזו להרבות לידבק עשר פעמים על הנצמדים אל השמאל ואלה ואלה יפלו ממך בעזרתו בהיותך צדיק הנה לכל זה אליך לא יגש השם הנ"ל להפילם ולהצילך מפחד לילה כו':

יפול - הזכיר כי צל השם יסתירהו והוא יראה שיפלו לימינו ושמאלו רבים בבא הדבר, וזה טעם אליך לא יגש.

יפול. אף אם בעת הדבר יפלו אנשים רבים מצדך ומימינך ומ״‎מ אליך לא יגש הדבר ההוא ולא יזיק לך:

יפול, והגם שיפול אלף מצדך השמאלית, ורבבה מימינך, ע"י החץ או הדבר, בכ"ז אליך לא יגש ולא יגע בך רע:

מצדך. משמאלך יחנו אלף שדים ואליך לא יגשו להזיק:

(ה) רק ממכון שבתו ישגיח ויעשה חפצך עד גדר שרק בעיניך תביט כו' והוא מה שמצינו בחכמי הגמרא עושי רצונו ית' שעל ידי תת עיניהם בעוברי רצונו ית' היו עושים אותם גל של עצמות כאמרו יהב ביה עיניה כו' ואין זה על ידי היות השראת שכינה בבית המקדש ותתפלל שם או שתתפלל ויבא אצלך וימית את הרשע בידיו כי אם שמלא כל הארץ כבודו והשגחתו בכל משלה בכל רגע לעשות רצון יראיו ועל כן כל מקום דיהבי רבנן עינייהו עושה רושם להמית רשע עד העשות גל של עצמות על ידי הבטה בלבד בלי שום הכנה זולתה וזוהו רק בעיניך תביט ושלמת רשעים שתביט בם תראה שילום אשמותם. וידוע כי אכין ורקין מעוטין לומר שמבלי הכנה זולת הבטת עיניך שתביט מיד ושלומת כו':

ושלמת. כליון, ולמה:

רק. אתה תראה מות הרשעים שלא ישבו בסתר עליון כמוך ואתה תהיה בשלום:

תביט. תראה ההבטה מציין שימת לב על הדבר כמ''ש (ישעיה ה') :

רק - טעם שלומת רשעים – כי השם הביא עליהם דבר לשלם להם כפעלם.

רק וגו׳‎. מיתת האנשים תביט רק בעיניך ותראה תשלומין הרשעים הנופלים אבל לא יגעו בך לרעה:

רק בעיניך תביט. כתב רבינו האר"י זצ"ל בספר הזהר ובגמרא בכמה מקומות מצינו כל מקום שנתנו חכמים עיניהם יש מיתה או עוני וכמו יהיב ביה עיניה ואתעביד תלא דגרמי והענין כי העינים הם בסוד נ"ה שהם גבורות ולכן תכף רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה שנענשים על ידך:

רק, מה שתביט בעיניך ותראה את הנופלים סביב לך ותעיין בזה, ואז תראה כי הוא שלומת רשעים, שה' משלם להם את ענשם בהשגחה, וע"כ לא יגע רע בצדיקים המושגחים לטובה:

לא תאונה אליך רעה. היא לילי"ת וס"ת מחסי עליון שמת מעונך גימטריא ת"ף מספר לילי"ת לבטלה ועל כן לא תאונה אליך רעה כאמור ונגע עם ב' כוללים כמספר ס"מ לא יקרב באהלך ואמר לא תאונה אליך הנוקבא והדכורא לא יקרב באהלך אשתך. כי מלאכיו יצוה לצוותא בעלמא כשאתה בעיר לשמרך בדרך. ישאונך פן תגוף באבן רגלך על שחל ופתן כתבו גורי האר"י ז"ל ר"ת יפת בר עשו ויכוין להנצל מקליפה זו:

כי אתה. אמרת ה' מחסי. והרי זה מקרא קצר:

כי. דברי המשורר לחסיד כל זה השלום יהיה לך לפי שאתה שמת מעונך ה' עליון שהוא מחסי גם כן:

לכן העולה מזה הוא כי אם שאתה ה' מחסי עם שעליון שמת מעונך ונסתלקת מהעולם הזה כי מלא כל הארץ כבודך:

מעונך. מלשון מעון ומדור:

כי אתה. סדרו כי אתה שמת מעונך ה' עליון מחסי :

כי - דברי המשורר לעבד ה', כי אתה העבד ה' שהוא מחסי עליון שמת מעונך והוא לעולם למעלה, על כן -

כי אתה. כאשר תאמר אתה ה׳‎ מחסי ועל אל עליון תשים מעונך ר״‎ל תבטח בו כאדם הבוטח במדורו לחסות בו מזרם וממטר:

כי אתה, מבאר מדוע אליך לא יגש, מפני שאתה שמת מעונך את ה' עליון אשר הוא מחסי, כאילו אינך שוכן בין התחתונים ואין מגורתך בעוה"ז רק בעולם העליון אצל ה' שהוא מחסי, (ר"ל מחסה של המלאכים בני עליון שבהם לא יגעו רעת העולם השפל), וע"כ לא יגעו בו רעת העולם הזה כמו שלא יגעו בבני מרום המלאכים החוסים בה':

עליון שמת מעונך. את הקב"ה שמת מעון מבטחך:

לא תאנה. לא תקרה וכן והאלהי' אנה לידו (שמות כ״א:י״ג):

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה: אמר רב הונא לאדם טוב אין מראין לו חלום טוב ולאדם רע אין מראין לו חלום רע תניא נמי הכי כל שנותיו של דוד לא ראה חלום טוב וכל שנותיו של אחיתופל לא ראה חלום רע והכתיב לא תאונה אליך רעה וכו':
(ברכות נה ע"א)

לא תאונה. לא תזדמן באהליך בך ובאשתך ובניך:

לא תאונה כו' עודנו כמדבר משה עם איש ישראל ואומר ראה נא כי לא להצילך מצרה צריך לדור אצלך במשכן כי עד שלא הוקם המשכן ועליון שם מעונו ית' לא תאונה אליך היא הרעה אשר ראה פרעה באצטגנינות שלו באמרו ראו כי רעה נגד פניכם הוא הכוכב ולולא ה' היה לך לא נוצלת וכן ונגע הוא מכת בכורות שנאמר בו עוד נגע אחד אביא על פרעה וכו' לא יקרב באהלך שאין צריך לומר שלא מתו בכוריהם כי אם גם לנגוף את המצריים המתחבאים באהלך שם לא היה הנגע הוא המשחית קרב רק היה הוא ית' עובר ונוגף והוא הידוע מרבותינו ז"ל שהיו המצריים משלחים בכוריהם אל בתי ישראל לישן במטה אצל בניהם באמרם כי לא יבא המשחית בית ישראל לנגוף ושם נגפם ה' והוא מאמרנו על פסוק ועבר ה' לנגוף את מצרים כו' שהקשינו כי לנגוף אתכם מיבעי ליה מאי לבא אל בתיכם לנגוף אך הוא שאומר הוא יתברך אם אעבור בעצמי ולא אשלח משחית לא מהחשיבי אותם אני עושה כי אם למענכם כי הלא אם אשלח משחית מדי עברו אל בתיכם לנגוף את המצריים אשר יתחבאו שם אגבן יקח בכוריכם כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין לכן אעשה בעצמו כדי שאבחין וזהו תדע למה ועבר ה' בכבודו לנגוף את מצרים כדי שלא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף המצריים פן מדי עברו יקח אתכם וכל זה עשה לך הוא ית' מבלי היותו דר ביניכם באהל או במשכן:

תאונה. ענין הזדמנות כמו והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג):

תאונה. תסובב אליו, ועיין ההבדל בין אנה ובין קרה (ירמיה ב' כ''ד)

לא תאונה - סבוב, כדרך: אנה לידו.

לא תאונה. אז לא תזדמן לך רעה:

לא תאונה אליך רעה, מוסיף לאמר שאם ירצה איש להפגיע בך איזה רעה, הרעה עצמה לא תרצה להיות מאונה אליך, וכן ברעות טבעיות נגע לא יקרב (אליך) באהלך, הגם שהנגע תהיה באהלך לא תקרב אליך, כאילו הרעה והנגע עצמם לא ירצו לפגוע בך ולהרע לך:

לֹא תְאֻנֶּה אֵלֶיךָ רָעָה וְנֶגַע לֹא יִקְרַב בְּאָהֳלֶךָ: ת"ר שיר של תודה בכנורות ובנבלים ובצלצלים על כל פינה ופינה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ואומר ארוממך ה' כי דליתני וגו' ושיר של פגעים ויש אומרין שיר של נגעים מאן דאמר דנגעים דכתיב ונגע לא יקרב באהלך ומאן דאמר פגעים דכתיב יפול מצדך אלף ואומר יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן עד כי אתה ה' מחסי עליון שמת מעונך וחוזר ואומר מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו ה' מה רבו צרי עד לה' הישועה על עמך ברכתך סלה:
(שבועות טו ע"א)

יקרב באהלך. פעל קרב נקשר עם אל בכ''מ, וע''כ פרשתי שמלת אליך נמשך לשנים ונגע לא יקרב אליך באהלך :

רעה - הם התחלואים.

ונגע וגו׳‎. כפל הדבר במ״‎ש:

באהלך - דרך משל, כמו: ופסח ה' על הפתח.

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ: וכל המצער עצמו עם הצבור זוכה ורואה בנחמת צבור ושמא יאמר אדם מי מעיד בי אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו שנאמר כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה דבי רבי שילא אמרי שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם הן מעידין עליו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך וכו':
(תענית יא ע"א)

כי מלאכיו יצוה לך לשמרך. לך בעבורך יצוה מלאכיו בעבורך שישמרוך בכל אשר תלך:

כי מלאכיו כו' הלא אמרתי כי הוא ית' בכל זמן הווה בשמים ובארץ ופודה ומציל מבלי יהיה גר אתך באהל ובמשכן כי ממכון שבתו ישגיח ויציל את שוכני ארץ והלא תאמר אם כן אפוא איך ישלח מלאכיו לשמרם ולא ישמרנו ממכון שבתו אל תתמה על החפץ כי דע אפוא כי אשר תראה כי מלאכיו יצוה לך הם פמליא של מעלה ששלח הוא יתברך בצאת ישראל ממצרים עם ישראל לשמרך בכל דרכיך:

לך. עליך:

יצוה לך. צווי שאחריו למ''ד היינו בשבילו, כמ''ש בס' התו''ה (ויקרא סי' ד) :

כי, לך - בעבורך, כמו: אמרי לי אחי הוא.

(יא-יב) כי, יאמר הגם שמלאכיו אשר יצוה ה' לך ויזהירם לשמרך בכל דרכיך הם על כפים ישאונך ולא יניחו אותך לעבור על הארץ ברגליך, כי ייראו פן תגוף באבן רגלך אף נגיפה קלה, והם מוזהרים על שמירתך ולכן ישאו אותך על כפים בל תקרב אל דבר מזיק כלל:

כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָּךְ: ר' זריקא אמר שני מלאכי השרת המלוין אותו הן מעידין בו שנאמר כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך (וחכ"א) אבריו של אדם מעידין בו שנאמר ואתם עדי נאם ה' ואני אל:
(חגיגה טז ע"א)

פן תגוף. פן תכשל וכן כל לשון נגיפה אצופי"ר בלע"ז:

פן תגוף. פועל עומד כמו תנגוף או התי"ו לנגד האדם והוא פועל יוצא אמר תהיה כל כך מוצלח שיראה בעיניך כיאלו המלאכי' ישאוך שלא תנגוף באבן כמו שאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך:

לא מן הצטרך הוא ית' לשמרך על ידי מלאך יקרב אליכם כי מן השמים ישמרך הוא ית' בארץ הלזו השפלה רק כדי שעל כפים ישאונך והוא מאמרם ז"ל על ואשא אתכם על כנפי נשרים שהוא מרעמסס סכותה שהוא מהלך כמה ימים ונשאום מלאכי השרת לשעה קלה:

תגוף. ענין הכאה כמו ונגפו אשה הרה (שם):

על - כאילו ישאונך על כפים.

על כפים. המלאכים ההם ישאו אותך על כף ידם ולא יעזבוך ללכת בארץ רגלי כי פן תכה רגליך באבן המוטל בארץ והוא משל על גודל השמירה וההשגחה:

פן תנוף. בהרבה מדוייקים חסר וא"ו:

וי"ו תגוף – בעבור הרגל, על דרך: כי עם אבני השדה בריתך.

עַל שַׁחַל וָפֶתֶן תִּדְרֹךְ: אמר רבי יוחנן ששה שמות יש לארי אלו הן ארי כפיר לביא ליש שחל שחץ וכו':
(סנהדרין צה ע"א)

וכן אמר על שחל ופתן תדרוך. ולא יזיקוך:

ולא היה להצילך מחיות המדבר ונחשים ועקרבים כי לזה מבלעדי מלאכים על שחל ופתן תדרוך תרמוס כו' כי מאתו ית' היו מומתים על ידי הענן במה שה' הולך עמך בענן:

שחל. שם משמות האריה:

(יג-יד)

על - כדרך: וחית השדה השלמה לך אפילו תדרוך עליהם ותרמסם לא ירעו לך.

תדרוך. תרמוס עליהם ברגליך ולא יזיקו אותך:

(יג-יד) על, אבל ה' יאמר, לא אעזוב את שמירתו אל מלאכים, שהם ישמרוהו בדרך הטבע שיתרחק מן המזיק ושינצל בדרך הקרוב אל הטבע, כי רק בעצמו אשמרהו בענין נעלה מדרך הטבע, ואין אומר שלא תנשא עוד על כפים להתרחק מן המזיק, רק תלך על הארץ גם על סכנה היותר גדולה, ובכל זה לא יגע בך רע ע"פ הנס והפלא, ואני אומר שעל שחל ופתן תדרוך ולא יזיק אותך, וגם תרמוס כפיר ותנין תרמסם ותכלם בדרכך עליהם, כי אין שמירתך ע"י ממלאכים ושלוחים בענין קרוב אל הטבע רק ע"י ה' בעצמו, כי אחר שבי חשק אפלטהו בעצמי מן הצרה, הגם שיהיה במקום סכנה, וע"י שידע שמי שהיא מדרגה יותר גדולה מן החשק, שזה כבר השיג את חשקו וידע שמי, אשגבהו שעוד יתגבר על המזיקין:

ופתן. מין נחש:

על שחל ופתן תדרך תרמס כפיר ותנין. הדורך הוא כדרכו, והרומס משחית הדבר, (כמ''ש ישעיה ס''ג ג'), והכפיר הוא הצעיר מן השחל, והתנין קטן מן הפתן, על שחל הגדול תדרוך ברגליך, ואת כפיר הקטן תרמוס בדרכך עליו, נגד תדרוך אמר ואפלטהו, ונגד תרמוס אמר אשגבהו, שהוא יותר מן ההפלטה שעוד יתגבר על המזיק לרמסו בכחו

כפיר. ארי בחור:

וידע שמי. הוא יותר מן החושק, שחושק אל הדבר ולא השיגו עדיין :

ותנין. מין נחש:

כי. האל אמר עליך כי בי חשק ואפלטהו ואשגבהו בעבור שידע שמי אהיה לו מפלט ומשגב שלא יגע בו שום מזיק, וידיעת שם המפורש שהוא בן רבע אותיות היא אהבת האל יתברך והיא ההשגחה שלימה שיוכל כל אדם להשיג בעודנו גוף:

משיבה רוח הקדש בשמו ית' כאלו פיו ידבר ואומר עוד דע לך כי אף גם מה ששלחתי אז מלאכים היה כי לא היה להם זכות כי לא חשקו בי כי דע אפוא כי אשר בי חשק גם שיהיה יחיד לא על ידי מלאך אצילהו וגם לא על ידי תפלה רק כאשר בי חשק ולא בזולתי כן ואפלטהו ע"י עצמו וגם נוסף על הפלטה אשגבהו אם גם על החשק ידע שמי שיודע בסודות שמו ית' וזה מאלי מבלי אהיה למטה משרה שכינה בארץ רק במה שחושק בי ובמה שידע שמי ולא על ידי מלאך:

אשגבהו. ענין התחזקות:

כי - אלה דברי השם למלאכים וזאת היא המצוה שצום בעבורך, שאמר להם כי זה עבדי.

כי בי חשק. כה יאמר ה׳‎ הואיל וחשק בי לכן אצילהו מן החיות הממיתים:

בי חשק ואפלטהו אשגבהו - שלא יוכל האויב להרע לו, בעבור שהוא יודע סוד שמי.

כי ידע שמי. הואיל והוא יודע ומכיר שמי להיות חרד מפני:

עִמּוֹ אָנֹכִי בְצָרָה: ולמה מוציאין את התיבה לרחובה של עיר אמר ר' יהושע בן לוי לומר כלי צנוע היה לנו ונתבזה בעוונינו ולמה מתכסין בשקים אמר ר' חייא בר אבא לומר הרי אנו חשובין כבהמה ולמה נותנין אפר מקלה על גבי תיבה אמר רבי יהודה בן פזי כלומר עמו אנכי בצרה וכו':
(תענית טז ע"א)

יקראני. בכל עת שיקראני אענהו ואם יזדמן במקום צרה לא יפחד כי אנכי עמו ואחלצהו מצרה שלא יגיע לו שום נזק:

ואשר תראה כי אחר שאפלטהו יקראני ואענהו אין הענין שטרם יקרא לא הייתי עמו כי הלא גם בלי תפלה במה שחשק בי בלבד אפלטהו כי הלא עמו אנכי בצרה ומה שאחר שאפלטהו יקראני ואענהו הוא דרך חיבה שעם שאצילנו גם אשמח לשמוע תפלתו כמאמרם ז"ל שמתאוה הקב"ה לתפלתן של צדיקים וכמאמרנו למעלה פסוק תאות לבו כו' והוא כי אם ישאלו שני אהובי המלך ממנו איש שאלתו והמלך ידע מקודם שאלת כל אחד מהם ולאחד יאמר שתוק כי שאלתך נתונה לך ולשני ישמע עד תומו את מי חיבב המלך יותר הוי אומר את השני שמכבדו בהשתעשע לשמו אמרי פיו וזהו תאות לבו נתתה לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת ועל דרך זה אומר הוא ית' אם תראו שיקראני ואענהו ולא הצלתיו טרם ידבר אינו שאני רחוק ממנו עד יקראני כי הלא עמו אנכי בצרה וגוזר הצלתו ומגן לו אלא שאחלצהו וגם אכבדהו שאשמע תפלתו להשתעשע בדברו עמו כי עדיין לא ידע שהצלתיו ולא כמלך האומר לאהובו כלך מדברותיך כי כבר הושעתיך:

אחלצהו. ענין הוצאה ושליפה:

יקראני - ובעת שיקראני בשמי ובבא הצרה על אנשי דורו כפי גזירותי, אני אהיה עם עבדי.

יקראני. לכן כאשר יקרא אלי אענה אותו:

ואענהו. הוא"ו בגעיא והעי"ן בחטף סגול:

יקראני, שיעורו יקראני בצרה ואענהו "עמו אנכי" מבאר למה לא ישאהו על כפים בל יקרב במקום סכנה, ולמה יניחהו במקום שחל ופתן ומזיקין, שזה יהיה שעי"ז יקראני בצרה, ויתפלל לפני, זאת שנית שאענהו שעמו אנכי, וישיג שאני עמו לשמרו, משא"כ אם לא יהיה במקום סכנה כלל, לא יקרא אלי, וגם לא ישיג בחוש שה' עמו כי יתלה הכל בטבע, ואחלצהו ואכבדהו שעי"ז ישיג כבוד, אחר שיראו כולם שאני עושה לו נסים, וגם ר"ל שיענהו בצרה שהיא עמו, ושהצרה היא לטובתו, ואינה מחמת הסתרת פנים רק בהשגחה, ושאחלצהו ועוד יהיה לו כבוד, ועי"ז ארך ימים אשביעהו, כמו שהיה באיוב שע"י יסוריו האריך ימים, וגם אראהו בישועתי שעי"כ יראה ישועה השגחיית:

ואכבדהו. אתן לו חן וכבוד בעיני כל אדם:

או יאמר אם תשיבני אם אשר בך חשק מאליך ימשך שתפלטהו ותשגבהו למה מצינו כמה צדיקים הנחתם בצרה עד התפללו ועניתם כענין יצחק בעקרות אשתו וכיוצא הלא הוא כי מה שתראה מי שיקראני ואח"כ אענהו לא מבלתי היותי עמו בצרתו הוצרך לזה רק עמו אנכי בצרה אלא שאחלצהו ואכבדהו שחפצתי שבלעדי מה שאחלצהו גם אכבדהו והוא מאמרם ז"ל למה היו האמהות עקרות מפני שהקב''ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ואין לך כבוד גדול מזה שאלהי העולמות כלם משתעשע לדבר בו א' מיצוריו אשר בארץ המה ועל כן אברהם הוצרך תפלה באמרו מה תתן לי כו' וכן יצחק ויעתר יצחק וכן יעקב על דבר אחיו הצילני נא כו':

ואחלצהו ואכבדהו - שלא יצטרך לזולתי.

עמו אנכי בצרה. בעת בוא צרה בעולם אהיה עמו להצילו ממנו:

עִמוֹ אָנֹכִי בצרה. הבי"ת רפויה:

או יאמר כי הנה יש הצלה מצרות ויש טובות קניניים ויוכללו בשלשה והם בני חיי ומזוני כאשר גבלו אותם חז"ל ועל כלם אמר על ההצלה מצרה אחלצהו ועל ג' הקניניים אמר על העושר ואכבדהו כמ"ש ז"ל האומר הרי את מקודשת לי על מנת שאני עשיר אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום אלא כל שמכבדין אותו בעירו מפני עשרו:

אחלצהו. אוציא אותו מן הצרה ועוד ארבה כבודו:

ארך ימים. בעולם הזה אשביעהו אורך ימים, ובעולם הבא:

ועל חיי אמר אורך ימים אשביעהו ועל בני אמר ואראהו בישועתי והוא כי על מי שיש לו בנים נאמר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער כמפורש במקומו נמצא כי ישועת ה' לו על ידי בניו מאויביו בב"ה של מעלה וזהו ואראהו בישועתי:

ארך - מספר ימיו אמלא והפרד כבודו מעל גופו.

אשביעהו. יהיה שבע מהם לגודל הריבוי:

אראהו בישועתי. שתהיה נפשו נושעת לפני או כולו לעולם הבא. או פירש בישועתי. ימי הישועה בבוא מלך המשיח כלומר אם ימות זה החסיד אראהו בישועתי כשאושיע ישראל מהגלות כי אחייהו בתחיית המתים שתהיה בעת הישועה. וראה והבן כי כל זה המזמור שהוא בהבטחת החסיד אינו כולו אלא בהצלת הניזקים וכן קראוהו רבותינו ז"ל שיר של פגעים וזה סוד גדול למבינים:

(טו) או יאמר יקראני כו' ענין הכתוב אצלנו על פסוק להנחיל אוהבי יש כו' והוא כי הנה כאשר יהיה צדיק בעל יסורין מה יעשה הוא ית' לבל יחשד בעיני כל רואיו פן אינו צדיק רק לעיני ההמון שעל כן יסורין באים עליו הלא הוא כי יענהו בכל עתות בצרה והוא מאמר הגמרא כי רבה ורב חסדא תרווייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי כו' בבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח אלא דלאו בזכותא תליא מלתא אלא במזלא וכבר כתבנו במאה שערים כי אין אומרו במזלא כפשוטו כי הכל בידי שמים כו' והנה נינקוט מיהא מהקדמת הגמרא באמרם תרוייהו רבנן חסידי הוו מר מצלי כו' כי לבל יאמר איש כי אשר ידוכא ביסורין אולי לא צדיק הוא על כן ראיה על צדקתו גלוי לכל הוא דמצלי ואתי מיטרא כי תפלתו נשמעת וזה כתבנו שהוא ענין מקרא שכתוב אני אוהבי אהב כו' כאשר כתבנו בארוכה במקומו. כלל הדברים כי כוונתו ית' לעשות מהפירות קרן קיימת לעולם הבא. ונבוא אל הכתובים שאנו בהם שאומרים גם הם ענין זה יקראני כו' שאומר אשר בי חשק שהוא צדיק דבק בי הנה יהיה מובטח שאפלטהו וגם אשגבהו על צריו כאשר ידע שמי כמדובר בקודם וגם יקראני ואענהו שתפלתו נשמעת תמיד כענין מר מצלי ואתי מיטרא אך לא אבטיחהו שיהיה עשיר כי אם שגם שאשמע תפלתו יהיה בצרה כענין ר' חנינא בן דוסא שהיה מתפלל על כל העולם ונענה ועם כל זה לא השיגה ידו פת לחם שעורים רק חרובין והטעם כי עמו אנכי בצרה בעצם בהיותו בצרה כי הוא לטובתו כי יעמוד לימין אביון וכענין ויהי ה' את יוסף ויהי בצרה כי ויהי בבית אדוניו המצרי וזהו עמו אנכי בצרה. או שעור התיבות עם שיקראני ואענהו בהתפללו על הכל עם כל זה עמו אנכי בצרה כי דיו לעבד להיות כרבו כי שכינה בגלות כביכול וזהו עמו אנכי בצרה כלו' כביכול אני והוא שוים בבחינת צרה כאחת ולא מבלי היות לי להשפיע בו טובה אני מניחו בצרה כי אם אחלצהו ואכבדהו בעושר וטובה כי יש לאל ידי כי לי הכל:

אראהו בישועתי - הטעם שיהנה מזיו שכינה וזאת היא ישועת השם באמת, או רמז לימות המשיח.

ואראהו. בעיניו יראה בימיו תשועת ה׳‎:

(טז) אלא שעל ידי הניח אותו בצרה ואני עמו יזכה שאורך ימים אשביעהו שהוא על ידי היות לו צרה בעולם הזה ישבע בטוב העולם הבא אז יותר שהוא בעולם שכלו ארוך ועוד שנית כי ואראהו בישועתי והוא כי כל המצטער על גלות שכינה או סובל יסורין כמוה רואה בנחמתה כמאמר הכתוב שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה וזהו ואראהו בישועתי שהוא בישועה שלה בעצמה שיזכה לשוש אתה בנחמתה וישועתה:

הבדלו מתוך העדה הזאת. הם עדת קרח, שהרי משה ואהרן היו עמהם פתח אהל מועד, ומשה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח. וא"כ העלו הוא פירוש הבדלו. ומה שהוצרך לומר הבדלו והקב"ה יש בידו להמית ולהחיות ולא היה צריך הבדל אצלו שהרי יכול הוא להמית את הרבים ולהציל את היחיד בתוכם, וכמו שאמרו רז"ל שנים ושלשה היו מתכסין בטלית אחד השנים מתים והאמצעי נצול, וכענין שכתוב (תהילים צ״א:ז׳) יפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש, וא"כ מה צורך לומר הבדלו. אלא כדי שלא ידבק בהם האויר הרע שבמכת הדבר, כענין האמור באשתו של לוט (בראשית י״ט:כ״ו) ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח, או מטעם שאמרו רז"ל כשמדת הדין מתוחה אינו מבחין בין צדיק לרשע. או אפשר לומר שאמר כן לכבוד הצדיקים, שהקב"ה לא ישלח ידו בהם בעוד שהצדיקים ביניהם.

4129 / (תהלים צא,יב) / תגף
אצופי"ר / acoper / להיכשל