Commento su Salmi 92:11

בלותי בשמן רענן. לבלותי בשמן של שררה בלותי כמו (במדבר טו) בלול בשמן:

ותרם. דבר המשורר על לשון כל צדיק וצדיק שיראה הרשעים אויבי השם אשר יאבדו ויתפרדו והוא יודה לאל על הטובה שנתן לו ויאמר ותרם כראם קרני, הרימות קרני כקרני ראם:

אמנם אין לי חלק בהם כי אחרי כן בימי אברהם אחר שנתפלגו בהיות אברהם בן מ"ח שנה אז ותרם כראים קרני כי מבת לוט והלאה החל עניני כמ"ש ז"ל מצאתי דוד עבדי היכן מצאתיו בסדום כלו' כי אני מצד הקדושה ואשר היו חיצונים כבר אבדו ומאז ותרם כראים וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

כראים. שם חיה ראם:

בלתי. כמו אחרי בלותי היתה לי עדנה, והוא מן הכבד

ותרם - אמר: ותרם כנגד ואתה מרום.

ותרם. אבל קרני תרומם כקרני הראם:

בלתי בשמן רענן. מן בלולה בשמן והוא פועל עומד כאלו אמר נבללתי או הוא פועל יוצא ופירושו בלותי ראשי: ופי' רענן. לח ודשן והוא דרך משל על רוב הטוב והתענוג:

ותרם כראים כו' רבותינו ז"ל בפר"א אמרו פסוק זה על מנחם בן עמיאל שעתיד לנגח לד' רוחות העולם ולפי דרכנו יאמר שאחר ספרו מאבדן הרשעים הרגיש מה היה שהוא לא נגעל לגמרי בחטאו ביום שנצטוה ומה גם למאז"ל מין היה אפיקורוס היה קוצץ בנטיעות מושך בערלתו היה ואדרבה הוסיפו לו ימים ושנים והיה משורר מזמור זה לפניו ית' ברוח הקדש לז"א הנה אדרבה ותרם כו' והוא כי הנה אמרו רז"ל שור שהקריב אדם הראשון קרן א' היה לו במצחו והוא כמפורש אצלנו במקומו שהוא רמז שעל ידי קרן מלכות דוד שהוא מעם אשר בו האחדות שהיה עתיד לצאת ממנו נתרצה קרבנו וזהו שאומר אדם ותרם כראים קרני הוא מלכות דוד שהוא קרני שלי כי אני אני הוא שבקרבני שהוא קרן מלכות היוצא ממני ושני גדולות עשיתי עמי א' הגדולה והרוממות שנית ההמשך והוא כי דוד נמשח ע"י קרן ובשמן המשחה משא"כ שאול ויהוא כ"א בפך ובשמן אפרסמון שהקרן רמז אל הגדולה ושמן המשחה אל ההמשך והוא כי שמן המשחה אינו מתמעט ואינו מתייבש כי שיעורו עודנו קיים ותמיד הוא רענן שאין יובש שולט בו כמשאז''ל שהיו ב' טיפין ממנו יורדין על זקן אהרן והנמשח ממנו כאשר הוא רטוב ורענן כך גדולת הנמשח בו נמשך תמיד ועל ב' הדברים אמר על הא' ותרם כראים קרני שהיה הרוממות גדול כראם כי היה בקרן וגם היה בשמן רענן הוא שמן המשחה שהוא רענן תמיד ורומז התמדה:

בלותי. מל׳ בלילה וערבוב:

רענן. רטוב ולח :

וטעם כראם – שקרניו גבוהות מאד:

בלותי. אהיה נבלל בראשי בשמן לח ודשן והוא משל על רבוי התענוג:

רענן. ענין לחות ודשן כמו והיה עלהו רענן (ירמיה יז):

בלתי בשמן רענן – שמן המור רענן קרן ראשי בלול.