Commento su Salmi 92:16

להגיד. אז יגידו כי ישר השם כי בזמן הזה לבות בני אדם פוסחים במעשי האל בראותם שלות הרשעים ויסורי הצדיקים, ובזמן העתיד בבא המשיח יצרפו ויתלבנו וישארו ככסף מזוקק ולא יהיה עוד שלוה לרשעים ולא צרה לצדיקים ואז יודו כל העולם כי ישר ה' וצורי כי אני בוטח בו. ואמר המשורר כי יאמרו הכל כי לא עולתה בו. וכל מעשהו באמונה ואז כשתרבה דעת בני אדם יגלה זה הסוד למה היה כן בעולם הזה שלוה לרשעים וצרה לצדיקים, וכתוב עלתה בלא וי"ו וקרי עולתה והענין אחד אלא שהכתוב על דרך נחי העי"ן הנעלמים, ואף בזה השורש באו מהם עלומי הוי"ו כמו ועולתה קפצה פיה והקרי כמשפט זה השורש שהוא בוי"ו:

להגיד כי ישר כו' אמר הנה מדברי אלה אני נוגע בכבוד עצמי שאני אומר שהייתי ראוי שלא יאריך לי כ"א שידינני כמשפט רשעים אלא שהביט בבאים ממני לז"א איני חושש על כבוד עצמי כי טוב הוא שיאמרו שהעולה היתה בי ולא שיאמרו שהיא בו חלילה שידברו נגד יתברך שנשא פני ולא קיים מאמרו באמרו כי ביום אכלך ממנו מות תמות כי עתה מאמרי זה הוא להגיד כי ישר ה' ואינו נושא פנים כי בזה שאמרתי שהוא צורי להאריך ימשך שלא היתה עולתה בו כי אם בי בלבד ושעשה בשביל העתיד לצאת משיאמרו חלילה שלא עשה הדין ונשא פנים ליציר כפיו ויחשדוהו:

להגיד - עד שיגידו כל האדם, כי השם ישר ויתן טוב לטובים.

להגיד. למען יודע לכל כי ישר ה׳‎ ואין בו עולה בראותם כי סוף הדבר שמקבל כל אחד גמול מעשיו:

ולא. הוא"ו בגעיא:

להגיד, שיעורו עוד ינובון בשיבה כדי שיוכל לו להגיד ולהודיע לכל כי ישר ה' צורי ולא עולתה בו, שאין עולה בהנהגתו ממה שנראה לפעמים שהרשעים מצליחים בעוה"ז, כי הכל בהשגחה והצדיקים עתידים לקבל שכרם:

(ח) או שיעור הכתובים בפרוח רשעים כו' שהם רשעים וייטב להם בעוה"ז הוא להשמדם עדי עד:

ולא עולתה בו - בהאבידו הרשעים.

עלתה. עולתה קרי:

(ט) ואם יאמר איש והלא נפשותם חלק אלוה ממעל ואיך ישמידם ה' והם חלקו אך אין מהשמדם לך פגם חלילה כי הנה ואתה מרום לעולם ה' נקרא ה' כי לא שנית:

(י) והנה זה אשר תעשה להם שתביאם בגלגול פעם שנית והנה אויביך ה' עדיין עודך עם היותם אויביך שמך נקרא עליך וזהו אויביך ה' כ"א עוד בשלמות הנם אויביך בשלישית אז יתפרדו נפשותם מאתך כי בעצמם פגמו וזהו כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און כלומר כי אפילו מה שיתפרדו ממך אינו אלא כאשר אין עתיד לצאת מהם דבר טוב כי הכל פועלי און משא"כ לאשר עתיד לצאת צדיק ממנו כי תאריך לו:

(יא) כי כן עשית לי כי אחר שחטאתי גזרת עלי רוממות בזרעי שהוא דוד וזהו ותרם כראים קרני וכו' כבקודם:

(יג) אלא שהיה עתיד כי צדיק כתמר יפרח הוא דוד והנה עדיין לא יצא ידי חובת הקושי הראשון איך יאמר על הרשעים שיעשה להשמדם עדי עד ונפשותם חלק אלוה ממעל ואיך יאבדו חלקיו יתברך והנה לזה החל ואמר כי יתפרדו ממנו כאשר בשלשה גלגולים יהיו אויבי ה' ושאין עתיד לצאת צדיק מהם:

(יד) אך עדיין יתחמץ לבב אנוש איך חלק אלוה יפרד ויאבד על כן גומר מאמרו ואומר שתולים בבית ה' כו' לומר הנה גם אלה שתולים נפשותם בבית ה' למעלה אלא שמה שבעולם הזה הנקרא חצרות אלהינו אינו עיקר הנפש כ"א הפרחה בלבד מעיקר הנפש שהיא למעלה התפשטות ממנה בלבד כלומר כי מזה בין תבין כי מה שיתפרד ויאבד אינו כ"א ההפרחה וההתפשטות לא השורש:

(טו) ועכ"ז עוד יעשה הוא יתברך לבלתי ידח ממנו נדח כ"א עוד ינובון בשיבה אחר שבעים שנה לא יגעל בהם על שאז אין תשובתם שלמה כי בוטל כחם לחטא ועכ"ז אם עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו לפניו ית':

(טז) וכל זה שאני בא בטענות לבל יראה ניגוד בהשגחתו הוא כדי להגיד לעם כי ישר ה' כי אני לעצמי איני צריך טענות כי ידעתי כי הוא צורי שלא מתי ביום הראשון ובמה שגזר עלי מיתה ידעתי כי לא עולתה בו: