Halakhah su Isaia 10:32

מַפְסִיקִין לְמוֹעֲדוֹת וּלְיוֹם הַכִּפּוּרִים וְקוֹרְאִין בְּעִנְיַן הַמּוֹעֵד, לֹא בְּסֵדֶר שַׁבָּת. וּמשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיְּהוּ קוֹרְאִין בְּכָל מוֹעֵד עִנְיָנוֹ. וְשׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם בְּכָל מוֹעֵד וּמוֹעֵד. וּמַה הֵן קוֹרִין. בְּפֶסַח בְּפָרָשַׁת מוֹעֲדוֹת שֶׁבְּתוֹרַת כֹּהֲנִים. וּכְבָר נָהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹת בְּיוֹם רִאשׁוֹן (שמות יב כא) ״מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם״ וּמַפְטִירִין בְּ(גמרא מגילה לא א) ״פֶסַח גִּלְגָּל״. וּבְיוֹם טוֹב שֵׁנִי (ויקרא כב כז) ״שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב״ וּמַפְטִירִין בְּפֶסַח יֹאשִׁיָּהוּ. בַּשְּׁלִישִׁי (שמות יג ב) ״קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר״. בָּרְבִיעִי (שמות כב כד) ״אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה״. בַּחֲמִישִׁי (שמות לד א) ״פְּסָל לְךָ״. בְּשִׁשִּׁי (במדבר ט ב) ״וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ״. בְּיוֹם טוֹב אַחֲרוֹן (שמות יג יז) ״וַיְהִי בְּשַׁלַּח״ עַד סוֹף הַשִּׁירָה עַד (שמות טו כו) ״כִּי אֲנִי ה׳‎ רֹפְאֶךָ״ וּמַפְטִירִין (שמואל ב כב א) ״וַיְדַבֵּר דָּוִד״. וּבַשְּׁמִינִי (דברים טו יט) ״כָּל הַבְּכוֹר״ וּמַפְטִירִין (ישעיה י לב) ״עוֹד הַיּוֹם״:

בשביעי של פסח. בלילי יום טוב מקדשין על היין. ואין צריך לומ' זמן: ת'. ובערבי פסחים מוכח הכי. דקא'. מדלא קאמ' זמן ש"מ בשביעי של פסח עסיקינן: דכל מה דהוה ליה אכליה. וסברא הוא: דזמן בהכנסת הרגל הוא: ת': ומתפללין כמו בימים הראשונים. בין בערבית בין בשחרית. אלא שבתפילת מוסף מוסיף על פסוקים של והקרבתם. ונא' וביום השביעי מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו: ומנחתם: וגו': ומוציאין שתי תורות. וקורין מן ויהי בשלח. עד. כי אני י"י רופאך. לפי שביום שביעי אמרו שירה על הים ומפטיר קורא מוהקרבתם עד סוף פסקא. ומפטיר בשמואל. מן ותהי עוד מלחמה בגת. עד סוף השירה. לפי שהיא שירה. ומדבר בה מיציאת מצרים. עלה עשן באפו. וישלח חיציו: וקטן מתרגם כל פסוק ופסוק מן ויהי בשלח. (ומשיהה) [ומשירה] כולה. שהיום עברו ישר' את הים. ומתרגם הפרשה לפרסם הנס. וכיון שנהגו לתרגם בתורה נהגו לתרגם אף בנביא. וכן בעצרת. ולא בשאר מועדים: ביום השמיני. קורין כל הבכור: עד סוף פיסקא. ומפטיר בישעיה. בעוד היום בנוב. עד צהלי ורני. לפי שמפלתו של סנחריב בפסח היה:

בהלכות גדולות: תנן התם במנחות. שתי הלחם ושני כבשי עצרת כיצד היה עושה. מניח שתי הלחם על שני כבשים ומניח ידו תחתיהם ומניף מוליך ומביא מעלה ומוריד. אמ' ר' חייא בר אבא אמ' ר' יוחנן מוליך ומביא למי שהרוחות שלו. מעלה ומוריד למי ששמים וארץ שלו. במערבא מתנו הכי. א"ר חמא בר עוקבא א"ר יוסי בר חנינא. מוליך ומביא כדי לעצר רוחות רעות. מעלה ומוריד. כדי לעצר טללים רעים: אמ' ר' יוסי בר אבין זאת אומרת שירי (ברכה) [מצוה] מעכבין את הפורענות. (והא) [דהא] תנופה שירי מצוה נינהו. ועוצרת רוחות רעות וטללים רעים: אמ' רבא וכן ללולב: פי' כיצד היה עושה. שהוא צריך להניפם יחד השני כבשים חיים עם שתי הלחם. כדכת' והניף הכהן אותם על להם הביכורים תנופה לפני י"י על שני כבשים. (ויקרא כג). הכבשים חיים. והלחם יחד. מניף את הלחם על שני כבשים: ואע"ג דרישיה דקרא משמע אותם על הלחם. ילפי' לה במנחות מלחם דמילואים דלחם למעלה: הונף. היינו מוליך ומביא. כדמתרג' ינפף ידו הר בת ציון (ישעיה י) מוביל ומייתי בידיה. וונטליר ב'. הורם. מעלה. ואי איפשר לעלייה בלא ירידה. הרי והורם מעלה ומוריד. משמע. והאי קרא לאו בכבשי עצרת כת'. אלא במילואים. וכולהו תנופות. ילפי' מינה. למי שארבע רוחות שלו. פי' מצוה זו אנו עושין לשמו. כך מראה בהנפתו. זאת אומרת. הא דר' (יוחנן) [יוסי] דקאמ' תנופה עוצרת רוחות וטללים רעים. שירי מצוה. מצוה שהיא כשירים. כלומ' שאינה עיקר לעכב כפרה. אע"פ כן חשובה היא לעכב את הפורענות. שהרי תנופה שירי מצוה היא ואינה מעכבת כפרה. כדתניא בת"כ ומייתינן לה בגמר' דיומ'. בפ"ק. לתנופה. לכפר עליו. וכי תנופה מכפרת. והלא אין כפרה אלא בדם. אלא שאם עשאה לתנופה שירי מצוה מעלה עליו הכת' כאילו לא כיפר. וכיפר. פי' והלא אין עיקר כפרה אלא בדם. דכת' ואכלו אתם אשר כפר בהם וגו' (שמות כט). מלמד שהכהנים אוכלין ובעלים מתכפרים. שירי מצוה. פי' ששיירה ולא עשאה. כאילו לא כפר. כפרה גמורה מן המובחר. וכפר. כלומ' אע"פ כן וכפר. שאינו צריך להביא קרבן אחר. וכן ללולב. פי שמוליך ומביא מעלה ומוריד: וכן בהלכות גדולות מצאתי: