Halakhah su Isaia 1:18
לְכוּ־נָ֛א וְנִוָּֽכְחָ֖ה יֹאמַ֣ר יְהוָ֑ה אִם־יִֽהְי֨וּ חֲטָאֵיכֶ֤ם כַּשָּׁנִים֙ כַּשֶּׁ֣לֶג יַלְבִּ֔ינוּ אִם־יַאְדִּ֥ימוּ כַתּוֹלָ֖ע כַּצֶּ֥מֶר יִהְיֽוּ׃
Vieni ora e ragioniamo insieme, dice l'Eterno; Sebbene i tuoi peccati siano scarlatti, saranno bianchi come la neve; Sebbene siano rossi come cremisi, devono essere come lana.
קיצור שלחן ערוך
נוֹהֲגִין לַעֲשׂוֹת כַּפָּרוֹת בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר, שֶׁאָז הָרַחֲמִים גּוֹבְרִין. לוֹקְחִין תַּרְנְגוֹל שֶׁאֵינוֹ מְסֹרָס, לְזָכָר, וְתַרְנְגֹלֶת לִנְקֵבָה. וּלְאִשָּׁה מְעֻבֶּרֶת, תַּרְנְגוֹל וְתַרְנְגֹלֶת. תַּרְנְגוֹל, שֶׁמָּא הַוָּלָד הוּא זָכָר. וְאִם הַוָּלָד הוּא נְקֵבָה, דַּי לְאִמָּה וּלְבִתָּהּ בְּתַרְנְגֹלֶת אֶחָת. וַאֲפִלּוּ שְׁאָר בְּנֵי אָדָם, יְכוֹלִין שְׁנַיִם לִקַּח כַּפָּרָה אֶחָת. וּבוֹחֲרִים בִּלְבָנִים, עַל שֵׁם שֶׁנֶּאֶמַר, אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ. אֲבָל אֵין לְחַזֵר בְּפֵרוּשׁ בִּשְׁעַת קְנִיָה אַחַר לְבָנִים וְלִקְנוֹתָם בְּיֹקֶר, כִּי זֶהוּ כְּעֵין דַּרְכֵי הָאֱמוֹרִי, אֶלָּא כְּשֶׁיִזְדַּמֵּן לוֹ לָבָן (אוֹ) שֶׁקָּנָה אוֹתוֹ בֵּין אֲחֵרִים, יִבְחַר בּוֹ. לוֹקֵחַ כָּל אֶחָד כַּפָּרָתוֹ בְּיָדוֹ הַיְמָנִית, וְאוֹמֵר הַפְּסוּקִים, בְּנֵי אָדָם וְגוֹ', וּמְסַבְּבָהּ סְבִיב רֹאשׁוֹ וְאוֹמֵר, זֶה חֲלִיפָתִי וְכוּ' שָׁלֹשׁ פְּעָמִים. אִם מְסַבֵּב לְאַחֵר, אוֹמֵר, זֶה חֲלִיפָתְךָ. וְיֶשׁ לוֹ לְסַבֵּב תְּחִלָּה לְעַצְמוֹ וְאַחַר כָּךְ לַאֲחֵרִים. וְטוֹב שֶׁתְּהֵא הַשְּׁחִיטָה גַם כֵּן בְּאַשְׁמֹרֶת הַבֹּקֶר תֵּכֶף לְאַחַר הַסִּבּוּב. וְאַל יַחְשׁוֹב הָאָדָם שֶׁזּוֹהִי כַּפָּרָתוֹ מַמָּשׁ, אֶלָּא יַחְשֹׁב כִּי כָל מַה שֶׁעוֹשִׂין בָּעוֹף הַזֶּה, הָיָה רָאוּי לָבוֹא עָלָיו בַּעֲוֹנוֹתָיו. וְיִתְאוֹנֵן עַל חֲטָאָיו, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּרַחֲמָיו יְקַבֵּל תְּשׁוּבָתוֹ. וְנוֹהֲגִין לִזְרוֹק בְּנֵי הַמֵּעַיִם וְהַכָּבֵד וְהַכְּלָיוֹת שֶׁל הַכַּפָּרוֹת עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר, מְקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִים לָקַחַת מִשָּׁם, לְפִי שֶׁרָאוּי לְרַחֵם עַל הַבְּרִיוֹת בְּיוֹם זֶה, כְּדֵי שֶׁיְרַחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמָיִם. וְעוֹד, מִפְּנֵי שֶׁאָכְלוּ גָזֵל, כְּדֵי שֶׁיִתֵּן הָאָדָם אֶל לִבּוֹ לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִן הַגָּזֵל. אִם אֵין תַּרְנְגוֹלִים מְצוּיִים, יָכוֹל לִקַּח אַוָּז אוֹ שְׁאָר בַּעַל חַי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַקְרָבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ דָגִים, אַךְ לֹא תוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה, שֶׁהֵם רְאוּיִין לְהַקְרָבָה, וִיהֵא נִרְאֶה כְּאִלּוּ מַקְדִּישׁ קָדָשִׁים בַּחוּץ. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִתֵּן אֶת הַכַּפָּרוֹת לַעֲנִיִים, אֲבָל יוֹתֵר טוֹב לִפְדּוֹת אֶת הַכַּפָּרוֹת בְּמָמוֹן וְלִתֵּן אֶת הַמָּמוֹן לַעֲנִיִים. (תרה)
Ask RabbiBookmarkShareCopy
שולחן ערוך, אורח חיים
מנהג כפרות בערב יום כפור ובו סעיף אחד:
מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג: הגה ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרו' מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו דמות הקרבן וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):
מה שנוהגים לעשות כפרה בערב יום כפורים לשחוט תרנגול על כל בן זכר ולומר עליו פסוקים יש למנוע המנהג: הגה ויש מהגאונים שכתבו מנהג זה וכן כתבו אותו רבים מן האחרונים וכן נוהגין בכל מדינות אלו ואין לשנות כי הוא מנהג ותיקין ונוהגין ליקח תרנגול זכר לזכר ולנקבה לוקחין תרנגולת (ב"י בשם תשב"ץ) ולוקחין למעוברת ב' תרנגולים אולי תלד זכר ובוחרין בתרנגולים לבנים על דרך שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ונהגו ליתן הכפרות לעניים או לפדותן בממון שנותנים לעניים (מהרי"ל) ויש מקומות שנוהגין לילך על הקברות ולהרבות בצדקה והכל מנהג יפה ויש להסמיך שחיטת הכפרו' מיד לאחר שהחזירו עליו וסמך ידיו עליו דמות הקרבן וזורקין בני מעיהם על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולין לקחת משם (טור):
Ask RabbiBookmarkShareCopy