Halakhah su Giobbe 28:17

ל"א. גבילן בצידקא. בכל ספר וספר כתב המלך ד' דרכים הללו צדק ומשפט חסד ורחמים. באברהם כת' ושמרו דרך י"י לעשות צדקה ומשפט (בראשית י״ח:י״ט). ובמקרא אחר כת' ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך (דברים ז׳:י״ב). ובנביאים כת' (וארסתיך) [וארשתיך] לי בצדק (ומשפט) [ובמשפט] ובחסד וברחמים (הושע ב׳:כ״א): דבהירו לשון בהיר הוא בשחקים. ודוגמא לדבר לקונה אבנים טובות ומרגליות. כשהן מנהרות הן לבנות. וכשהן מן הים הן דומות לרקיע. (כצת) [קצת] בחלמון בתוך חלבון. גבילן לשון גבלות מעשה עבות. את שנאמר במקרא תחילה לקח המשורר תחילה. וצדק נאמר במקרא תחילה והוא ראש הגבול. חתימן בדינא. הטבעת חתום וחותמו שקוע ונרשם בקץ הדין. נקישן בחסדא. לשון מקשה תעשה המנורה. בטדיץ ב'. שמכה בקורנס ומתפשט המתכת לכאן ולכאן. גם לשון המשנה כן הוא. ארכובתיה דא לדא נקשן ותצנח בארץ. מתרגם ונקשת בארעא. בחיסנא. אילו הרחמים. כמא דאתמר המון מעיך ורחמיך אלי יתאפקו. ולשון אפק. חוסן. ויתאפק. מתרגמין ואתחסין. וכשאדם רחמני מבקש ומעכב עצמו מלהוריד דמעות. אזי מתאפק הוא: ואשר שת המשורר לצדק גבילן. ולחסד נקשן. ולרחמים טביען. ולדין חתימן. לפי הלשון הנצרך לישב ארבעתם. העיד הק' מי שיש בידו ד' דברים הללו הולך בצדק. ודן דין אמת לאמיתו. ושופט בצדק ומרחם על הבריות מובטח לו שהוא בן העולם הבא. ובהם הושתת העולם. ובמקום משמיעי דרשה לרבים נוסדו דברים הללו ליאמן ביוצר הארץ ועושה לידע נפלאותיו: דהב אובריזא. זהב טהור. בני רומי קורין למופז אובריזא. וכן בירושלמי. אינון עזקיא דאחסנתא. ממנו היו טבעות הירושה. היא התורה שנקראת מורשה. חמש ספרי אורייתא אינהו חמש עיזקן. והם היו מוהרא דמטרונא: ע"א אובריזא. אופריזא לשתי תיבות נחלק אופריזא. אופיר זא. זהב מופז. ופ' וב' מתחלפו'. נשפת. נשבת. מוהרא דמטרונא. הגברת: הוא יהב בידה. עשר יקינטייא. עשר מרגליות. כאשר אמרו רבותינו במאה קשיטה. אילו חליות ודיוקינטון. ב"ר: והוא שיסד הקליר חופות מחופות בחליות חרוזות. חופות מכוסות באבנים טובות. נערכות נחרזות. כמו מחרוזות של דגים. ואותן מרגליות הן עשרת הדברים. אע"פ שעל ידי שליח שמעום אמ' המשורר הוא יהב בידה. והם היו מוהר ראשון ששלח החתן לכלתו שידוכין ודברי חיבה וריצוי להאהיבו בעיניה: ע"א מוהרא קדמאה דחביביא. בראשונה נתן להם אילו לחביבות מוהר שלא להלאותם. ושוב פירש להן מעם מעט כולן: ותלת מאוון ושיתין וחמש מרגליא. מרגליות. המשולה בה שנ' לא יערכנה פטדת בוש ותמורתה כלי פז (איוב כ״ח:י״ז). לא גרסי' הכא מוהרא קדמאה אלא מוהרא דמחבבותא. מוהר החביבות שהזכיר למעלה בעשר יקינטיא מסדר והולך מעות התלויות בהן. בלאו ועשה. ותלת מאוון ושתין וחמש לאוין במיניין ימות החמה. שהזהיר המקום שבכל ימות השנה יזהר שלא לעבור: ע"א ותלת מאוון. שס"ה לא תעשה נתן אחרי כן בתוספת כתובה במוהר השני גם הוא היה על ידי חיבה ונתנם בחיני חינות. אפרייא. חן. כמו אפרין נמטייה לר' שמעון. ואותם חינות על שקיבלם מאהבה: זמרגזין. נפך. מתרגמי' זמרגזין. גם רמ"ח עשה נתן לכל אבר ואבר שבאדם נתן הק' עשה ולא תעשה. עשה מזהירו לקיים את התורה. ולא תעשה מזהירו שלא לעבור עליה. ואיפוא תלאן החתן לאותם מרגליות על צואר הכלה. לקיים ונתתי עול ברזל על צואריך. אותו עול נמשל למסמר של ברזל שהוא קבוע כך דברי תורה קבועים. גם נתלן המאורות בשפתי כלה. הה"ד שפתותיו שושנים: ע"א מיתליין על צוארה דכלתיה. להיות עמילים בה. ובסיפוון. ודברת בם: חטף לארוסתיה. מיהר הקץ ודילג להוציאם. מבין בתרייא. והדבר נגזר. עגלה משולשת. על שם עגלה יפיפי' מצרים. בחזון. בחלום השינה. אני ישינה ולבי ער. נואשתי בגלות. והק' שהוא (לבו) [לבן] של ישר' ער עלי. ובזריזות קיחת אשה מצינו חטיפה. וחטפתם איש את אשתו. כד ארתיק על תרעא. קול דודי דופק. נקש על הדלת. פתחו לי. והות דמכא. ויישן. ודמוך. בחדרי ארץ גשן ישינה ונתיישנה. מחדרים אימה. מתרגמי' ומתווניא. אבל ר' אמ' לי אשתקד מבין בתריא בחזון. במראה ברית בין הבתרים הקדים וחטפו לחלקו. ועשה רושם. והנה תנור עשן ולפיד אש. סימן להר סיני עשן כולו וקולות ולפידים. בין הגזרים. סימן לגוזר ים סוף לגזרים. והיום לא נכון לבי לפרש כן לפי הלשון: כד ארתיק על תרעא. בברכת ירושלמי. משל לאדם שהרתיק על תרעו של מלך בנוקש על דלתי רחמים. ור' יוסי אומר באגרוף. מתרג' בירושלמי במרתוקא. ובב"ר וי"י המטיר. מה חסר המקרא הזה מאת י"י. כמרתוקא מן גובר: ע"א כד ארתיק. כו'. באותו שמקשקש על השער והגברת ישינה בחדרי חדרים ואינו רוצה להקיצה משנתה. משלו משל למה הדבר דומה. לאחד שהרחיק על השער עומד שם עד שליש היום. עמד לילך. באו בני הבית לפתוח הבית. ראוהו הולך לו. וגם הם באו ונכנסו לביתם. זה מפליג וזה מפליג. ליום המחרת עשה כמו כן. שלח ^(א)גליון כת"י: חץ. בבליסטרא שלו מרגלית דלית בה ^(ב)גליון כת"י: ערך. טימי. הכירה מטרונית דיוקני. סימן שלו צוותה לפתוח אף השערים הפנימיים. נכנס הוא לבקרה. ידע דלא הוה בר נש קומוי דידיה נתייחד עמה על שלבו גס בה. התחיל לחבבה ^(ג)גליון כת"י: מעט. מעט. הגס הגס. לא זז משם עד שהכניסה לחופה בפרק מתן. כך בהגלותו החל להמשיכה בדברים יד על יד עד שרבו החביבות בינו לבינה: ע"א חסף. בחפיסה ובמהירות נגלה לארוסתו בין הבתרים במראות הלילה תחילה. ע"א חטף. חטפה ולקחה מבין האומות העולם על ידי מראות. ואימתי כד ארתיק על תרעא של פרעה הרשע בליל מכת. והות דמכא. והיא ישינה בחדריה ויושבת לבטח ושמחה. כאשר מפורש במכילתי: טען יתה על גפי נישרין. אל תעלו על לב לומר כי מקרוב היתה החיבה והריעות כי מקדם נתחבבו זה עם זה טרם נתקדשה ימים רבים ומה עשה לה קודם לכן נשאה על כנפי נשרים. הה"ד ואשא אתכם על כנפי נשרים. מה נשתנו כנפי נשרים משאר מעופפים. הנשר הזה רחמני הוא ונושא אפרוחיו על כנפיו מלמעלה. אמ' הנשר מוטב יבא החץ בי ואל יבא בבניי. כך אנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו. ואוכיל יתה שילוא באורתא. אע"פ שהיה לרעה כבר אמרנו צדיקים אוכלים אותו בשלוה. ומנא בצפרין. לימדה תורה דרך [ארץ]. לחם בבקר ובשר בערב: ימא בזע לה. קרע לה את הים. גנון. כילת חופת חתנים. קטר לה. קשר לה חופת כבוד. בזיהורין. הן ענני כבוד ואורה. סיכך עליה. ומזהירין כזוהר הרקיע. מלאכיא שושבינין. שבאו לקשור לכל אחד שני כתרים בראשו כנגד נעשה ונשמע. ומשה בר גנון. הוא בן החופה. הוא המוציא והמביא והמכניס כלה לאפיריון. בפנטירין. פניו מאירות כמין ישפה. דמתרגמ' פנטירי. ועל אותה שעה נא' וקרנים מידו לו. כי קרן עור פניו. ושם חביון עזו. שם נגלה עוז שהיה חביון למפרע בסתר עליון. ויש מפרשין בזיהורין. לשון מאור וזוהר. ולא נכון לומר כן. שהוא הולך ומפרש ט"ו דברים שעשה לה כנגד ט"ו דברים שעשה במשכן. כולו מפורש בספר והזהיר. אצל תרומת המשכן. שושבינין לשון ריעות. כמו ויתנה למרעהו (שופטים ט״ו:ו׳). מתרגם ויהבה לשושביניה. (רועה) [רעה] דוד (שמואל ב טו). שושביניה דדוד. וכן שנינו בסנהדרין. אוהב זה שושבינו. ששפריויץ ב'. בפנטירין. בין החשובים. פנטיר. חשוב כאשר מצינו למלך ששלח פנטיר הוגניס דידיה לאקבולי אפי קומא. בויקרא רבה. סנטיר בלשון יוון חשוב: כליל מלכו ברישא. עתה הולך ומפרש היאך היא יושבת בגנונא. עטרת מלכות בראשה וצמידים בידיה. מקראות הן ביחזקאל. עגילין באודנהא. וטבעות בנחירי האף. נזמי האף. במסכת שבת: לבושא דריקמא. ואלבישך רקמה. מסאנא דססגונין. ואנעלך תחש. מציירין. התחשים הן גוונין הרבה. והיינו דמתרג' ששנונא. ששש בגוונין שלו. לבוש שזיר ותיכלא. ואלבישך שש משזר רקמה. הן יריעות מעשה רוקם. למשכן. ותכלת משזר שבהם עם בגדי כהונה. היינו דכת' בקרא תרי מיני רקמה. הות פרזימא. טלית של כהונה כדא' בסוכה רב עמרם חסידא רמא תכילתא אפרזומא דאינשי ביתיה. בשופרין. ביופי. ולי נר' בהיטב. כדמתרג' וייטב. ושפר: מן ביתא דאבוהא כד אתת למיפק. כאשר בא אברהם שהוא תחלה וראש לגרים ויצא ממולדתו והאמין במלכו של עולם באו בניו אחר יציאת מצרים ועשו משכן. וזהו שאמ' המשורר אעלת לארוסתה תרעין דקוסמרין. הביאה הארוסה שלו שערים מעצי אלמוגים. אלמונים. מתרגמי' קסמרין. שערים. מתרג' תרעין. וכל כך למה עשתה. בעיבידתיה למירפק. במלאכתו להתחבר. כמו מתרפקת. מתחברת ובכרכי הים קורין לחבר רפק: ע"א מביתא דאבוהא. מבית יעקב שדר במצרים. וישב בארץ גשן. כד אתת למיפק ככלה היוצאת מבית אביה. ונכנסת לבית חתן. אעלת לארוסתיה. הכניס החתן לארוסתו זאת. תרעין דקוסמרין. שערים חשובים. שהקיפם להר סיני. ויתייצבו בתחתית ההר לקבל תורה. היא שער הגבוהה והמשובחת. בעיבידתיה למירפק. לחפור במלאכתו ולהתעסק. כמו רפק ביה פורתא: נעביד ונקבל. נעשה ונשמע. משתעיין מספרים אחריהן באותה מלאכה שהזקיקן למירפק בה. מיהרו וחמדו לעשות לפני שמיעה. דלא לפקפק. שלא להרהר. ושלא לזלזל במצותיו. כמו פקפק בנטילת ידים. ומתפרשין. ואיתפרש קמיה. וישב משה את דברי העם אל י"י. וחדי. לשון חדוה. כלומר הוגד לו ושמח. וכלתא תידוץ. כלה זו תורה. התורה חדווה ודיצה. בהסיבה שלה צהלה ושמחה במכונתה. על שקיבלה תתקיים העולם. ברייספק. כמו אשקא דרייספק חרוב ביתר. בגיטין פ' הניזקין. שנבואה. ב' מרכבת הנשים לנוי ויופי. ואני שמעתי אוכף. והלעז אשקא. ארצון דשילא דיוספק. שילא: ע"א נעביד ונקבל. משתעיין בתריה דלא לפקפק. צאו וראו כמה הן מחוברין ומזומנין לעשות רצונו של מקום. שהרי באותו מעמד שהיו עומדין אמרו והודו לדבריו קודם ששמעו אם היו יכולין לעמוד בהן ושמו בטחונם על חקי ואמרו תחילה נעשה ואחר כך נשמע. ולא רצו לפקפק על כל אשר אמ'. וזהו שבחן של ישר' שכן מצינו במלאכי השרת שבמקום שהן שם משיבין שליחותם. שנא' (איוב ל״ח:ל״ה) התשלח ברקים וילכו ויאמרו לך הננו. ויבאו לא נאמר אלא וילכו. מלמד שאחר השליחות אינן זזין משם עד שמורים ואומרים רבונו של עולם עשינו כאשר גזרת עלינו. וכן עשו ישר' לא זזו משם עד שהודו ואמרו נעשה. ויתפרשון קדם חתנא וחדי. ושמח. והודיעם הטיבו את אשר דברו. והכלה כמו כן שמחה כאשר שמעה מה שאמ' החתן הטיבו אשר דברו. כאילו ישבה באלונקי. שנבואה. ודומה לו באלה הדברים רב'. למטרונא שהייתה על ברייספק שלה. הגיעה לשלוליתו של נהר החזיקה בתפוס ארצון ב'. כאשר שנינו האוכף והתפוס שלו טמא מרכב: סלים אתקבע לה. סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. ראה יעקב אבינו שבניו עתידין לקבל תורה. דתיסק לגנונא. על הר סיני. פרשז עלינו עננו. מן צורתא דאבוהא. כמו אתיצבה על מצור. וכמו צר צורתא וקם בגוה. עג עוגה ועמד בתוכה. צירנא ב'. לכך יסד כאן צורתא ולמעלה ביתא. שבתחילה היתה נמשכת אחר האומות ובקושי גדול פירשה מהן. כמ' דתמר הנבדלת מן הגוי קשה לפרוש. וכאשר נגלה אליה הארוס התחילה לחבב דבריו. וכל היוצא מפיו עושה. והיתה עומדת בדוחק גדול ומחכה את הגאולה. הה"ד משכני אחריך נחצה: לכורסייה דחתנא. שנינו בפרק מתן תורה: שפתח להם ז' רקיעים והראה להם כסא כבוד שלו: ע"א סלים. דרך כבושה כמין דרגא. דתיסק לגנונא. לחופת ענן שבהר. והנה סלם. סלם. בגימטריא סיני. ב"ר. ומלאכים עולים ויורדים בו. משה ואהרן. מצורתא דאבוהא. מצורת הבית של אביה. הוא מחנה ישר'. לכורסייה דחתנא. הוא הר סיני שהוא כסאו של מקום: עדרין בה שבעין. כלפי שאמ' בעבידתיה למירפק. לשון חופה אומ' כן. עדרין בה. עודרין וחופרין. שבעין בתולן. ע' סנהדרין צנועים כבתולת. לשננא. ושננתם לבניך. ודרך הכלה להיות עם הבתולות בחדר. דליהון כבמכא דחלבא. כותח החלב. להתל בו על הדבש. כמכא. מטון ב'. כלומר להיות עמלים בתורה שנמשלה לדבש וחלב. שנ' דבש וחלב תחת לשונך. להתלבן. ולהוציא דין אמת לאמיתו. ואז הדבר מלובן. כמו מחוורתא כדשנין. כלומ' כך הלכה מתלבנת ועיקר: ר' יוסף אומ' עדרין בה. אילו ג' עדרי צאן הכת' בפסוק. אילו ג' בתי דינין שבהר הבית. בחיל. ובעזרת הנשים. ובלשכת הגזית. ונאספו שמה כל העדרים. אילו הן סנהדרין: ע"א. עדרין בה שבעין בתולן לשננא. אותם הזקנים העומדים בתחתית ההר לומדין התורה ומחדשין בה ומחדדין אותה מפלפולם. בתולן לשננא. אותם אנשים אשר לבם אטום כבתולה שלא נבעלה. כאשר שנינו. אפילו לבו אטום כבתולה היין מפקחו. דכת' ותירש ינובב בתולות. ואמ' רבא חמרא וריחני פקחין. דלהוון ככמכא דחלבא. כמכא. מאכל. כאשר שנו רבותינו. חלב למאי ניחוש כו'. אי דקא בעי לה לכמכא דחלבא הכי נמי. על דובשנא להתלבנא. סדר מערכות ישר כאשר היו בהר סיני הולך וחושב. ע' זקינים. כולן שערותיהן לבנות. ואחריהן שחורי ראש. בחורים. ואחריהם הנשים שעוטפות. הזקינים קורא חלב. על שהן לבנים כחלב. והבחורים קורא דבש. לאיתלבנא. כך קורא הנשים על שמעוטפות לבן: פרת אנבורשא ב'. לשון פעל. פדת. לשון ארנקי וסינר. בירושלמי. מטא חד שע מיזל צלויי בי כנישתא. א"ל לברוי זיל לביתוי קומוי דניזל צלויי. קטר פדתיה יהביניה ליה. כי אזל לביתיה נפל מן גו פרסייתא צררי דכספוי. וכו': וה"פ פדת למיקטר במדברא. הכניסה צרור כסף בארנקי שלה והוא תרומת הכסף והזהב וממנו עשו את המנורה. גנון לגו מן גנון. חופה לתוך חופה. הוא שאמ' הכת' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים: דליהוון צנועין בשביסתא. לשון השביסים והסהרונים' דישעיה. מין תכשיט: ע"א פרת. כמו אפרין נמטייה. נשאה חן בעיניו לקשור לה במדבר חופת זוהר. לארוסתיה. לחתנו. גנון לנו מן ננון. כילה בתוך כילה. עזרה. היכל. ודביר. לפניי ולפנים. פרת. לזכר אומ' פָרָה. נשא חן. ולנקבה אומ' ?פרת. הלכה. רדפה ובקשה ושאפה. כי ההוא דהוה פַרי בתר תורתיה. במדרש איכה רבתי. ופי' הלכה לקשור בסיני כילת זוהר לחתנה. ויש אומ' פדת. פונדא. ודומה לו בברכות ירושלמי פ' היה קורא. יהבין ליה לר' חייא קטר פודתיה. קשר פודנתו. ופי' פדת למיקטר. פונדאות וקשרים צוה לזמן לחופתה. לולאו' וקרסים. יריעות ומכסאות. ראשון שמעתי וזה נראה שמצינו פדת אצל קטר. מילה מליאה. ועל זה כיון המשורר. דלהוו צנועים בשביסתא. ר' יוסי אומי חדר. ולשון מדרש הוא באלה שמות. ויסב את העם. הסיבן בשביסתין. משל לכלה שתיקן לה אביה חדר בתוך חדר כדי שתהא צנועה ביותר. הן העננים השקיפין סביב: צוואה למרמוך. לשון צוותא. שולץ ב'. למדמוך. לישן. כלומ' נצוית הוא עשה. להיות הוא ישן ושוכב בין שני בדי הארון. ולשרות שם שכינתו לעשות צוות לארוסתו. לשכון קרוב לה. להתעלס באהבים. ביני תרין בריזתא. הבדים נוקבין בטבעות. והן בולטין ביתידות. כמו ברזא בחבית. ויש אומ' ברים. בתרג' ירושלמי בריזי וקווצתא. קווצותיו רסיסי לילה. תליין אסותא. תלויין על הפדחת. ונוי הן לבחור. והן. הן קווצותיו תלתלים. ע"א ביני תרין בדיתא. בין שני הבדים. והן הבדים שבולטין מחוץ לפרכת. ונראין כשני דדי אשה. וקוצתא דרססן תליין אפותא. תלויין אותם רסיסין על מצחה. וזה פתרו' לדוגמתו. החתן ישן בין שדיה ועשת צוות. ובאים תילים של טל ערב. כביכול מלמטן למעלן במצח כלתו. והריה ערב. רמז לביישנים שאם יריאים את השם טל ילדות צומח מבין סנפירין ובא ומצהילן. הה"ד ונתתי יראתי על פניכם לבלתי תחטאו. בספר אגדה נמצא דבר זה. וכן בתנא דבי אליהו רבא: קמתא כתמרא. כאתכלין תדיא. שדייך לאשכולות. אשכל מתרגם אתכלא. תדייא. שדיים צומקים. מתרגם תדיין יבישין. ולכך נדמית לתמר. מה תמר זה אינו מתפצל אילך ואילך ואין לו אלא לב אחד. פי' מוחו (באצבעו) [באמצעו] הוא ולא (בחריות) [בחריות] של דקל. כך ישר' אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים. ומה תמר זה מתמר ועולה כמקל וחריותיו וענפיו אינם מפוצלין לכאן ולכאן. כך ישר' נעשין אגודה אחת לעשות רצון קונם: בכמה פנים נדרש: ריחא דנחירא. לשון מקרא. וריח אפך כתפוחים. ותפוח מתרג' חזור. תפוחי זהב משכיות כסף מתרג' חזורי דהבא. ולמה נמשלה כנסת ישר' לתפוח. לומר לך מה תפוח זה ריחו נודף מכל פירות שבעולם אף ישר' ערבו לפני המקום מכל אומות העולם: רישא ככרמלא. על שם ראשך עליך ככרמל. שהיה בעל מום אצל סיני. כמו ששנינו למה תרצדון הרים גבנונים. וכת' התם או גבן או דג. וכסבורה את שדלה את במצות כמו שאמרת לפני דלותי ולי יהושיע חייך כל גופיך קודש ובן חורין. כארגווניא. תרגו' של ארגמן. ע"א לישב המילה. ראשך עליך ככרמל. אינו קל לישבר ולא נוח ליפרד. כי מלאה מצות כשבלים הללו המליאות דגן זו בצד זו. כך תלמידי חכמים שביך דוחקין זה את זה ללמוד תורה. כדאמרי' דהוו יתבי שיתא שיתא באמתא. דלת ראשך. שערותייך דומות לארגמן. אילו ראשי גולה (שבבל) [שבבבל] ודייני הדור ושופטיו. צאורה שעיע כעמוד דשן דפילינא. על שם המקרא צוארך כמגדל השן. מה השן הזה בונין עליו מגדלות וחומות בצורות וכרכום. ומחי קבלו. ואינו דואג מן השרב. כך בונייך אינם נוחים ליחרב. כי חלקים הם מזרעו של חלק. יעקב. ושנינו תרין אדרועי דיעקב אבינו כתרין עמודין (ד"א עמודין) די פרו שופו די שנים. פרו. פנים. שופו. בלשון יווני שו"ן. ודומה לו בפסיקתא אנכי ולא יהיה לך. די פרו שופו שמענום. ויעקב בא שיצחק. ויצחק שאברהם. ובאברהם כת' האדם הגדול בענקים. בתחילת מסכת סופרים זה אליעזר. והיה אברהם אבינו טומנו בכף ידו. ראה גדולתו של אליעזר פעם אחת כעס בו אברהם והפיל שינו של עבדו ועשה ממנו מיטה חשובה לבן ביתו. ציבחר מיכולן כך. גדול שבכולן על אחת כמה וכמה. לכך חזקים הן בשעה שעושין רצונו של מקום. שן אייבויירא ב'. דפילייא. אוליפן ב' שם החיה: שררא לאגנא דזיתא. שררך אגן. בית הבד שנותנין בו זתים קורא אגן. מעהא כעין ערימת חטין. בטנך ערימת חטין. ע"א שררא לאגנא דסיהרא. שררך אגן הסהר. מה טיבור זה באמצעיתו של עולם. מקפא שושנים חניטין. מופקת שושנים בליחלוחו. לשון חנטה. אילן שחנטו פירותיו. שאז הוא בליחלוחו. וזהו סוגה בשושנים לשון סייג וגדר. ודרשי גבי נידה. אפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות: ע"א שררך. רוב תבואות בכח שור. אילו תלמידי חכמים. כמו ששנינו משלחי רגל השור והחמור. אילו בני אדם שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה כשור לעול וכחמור למשאוי. רך. לשון ריכא ולא בר ריכא. ומקרא מלא הוא. ואנכי היום רך ומשוח מלחמה. ותלמידי חכמים נקראו מלכים. כמו שכת' בי מלכים ימלוכו ורוזנים. וגו'. מי שמגלים לו רזי תורה. אגן. עוגל הסהר. מה הסהר הזה מתעגל ומשלים פגימתו לסוף י"ד יום ואז מבהיק זיוו של עולם. אף צדיקים שבדור כל זמן שמזקינים גבורה מתוספת בהם ומגינים על דורם. הה"ד רגלי חסידיו ישמור ללשון אחר. כמו (שנינו) [ששנינו] גרן עגולה (וכמה) וכמו נכנסו (לגרן) [לכרם] ביבנה. סהר על שם לא איברי סיהרא אלא לגירסא. שבאותו זמן לא היו ספרים ניתנים ליכתב וגורסין למאור הלבנה לפי שאין לכולם נר למאור: אל יחסר המזג. לא פיחת עלמא מתלתין וששה צדיקי. דכת' אשרי כל חוכי לו. לו בגימטריא הכי הוו. המזג לשונו כמו זביננא לך זיגא דמטיא עד כרעיך. דעירובי'. זיג. דבר צלול. זכוכית זגוגית. וכמו שאני גידים דזיגי. ופירשנו שהצדיקים זיוו של עולם. בטנך כעין ערימת חטין. בנים שביך דומים לחטים העתדים ליצא. כמה שנ' יהי פיסת בר בארץ. מה דברים הללו יצאו נקיים וברים כך בניך בלי מום וחטא. הה"ד בן שנה שאול במלכו. כבן שנה בלא חטא. במדר' באתי לגני. מקפא שושנין חניטין. מוקפות בנות ישר' גדר ואינם פורצות אותו. ואף בעליהן עושין משמרת למשמרת. אין אדם טורח בסעודה ומפסידה. נכנסה לחופה ואמרה שושנה אדומה ראיתי. זה הופך פניו וזה הופך פניו. זה פורש וזה פורש. וכי איזו נחש נשכו. איזו עקרב עקצו: תקוף עינהא בתרין כריכן דחשבון קשיטין. מראית עיניך כשתי מעיינות היוצאות מחשבון עיר סיחון. ולא בסתר הם. כי על שער בת רבים שכולם עוברים הנה הנם. ופסוק הוא עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים (שיר השירים ז׳:ה׳). בת לשון קול. כמו בת קול. המיית קול. ומתחלק לכמה פנים לפי משמעות הדבר אשר נאמר בו. קשיטין. נאות הן. ונחירה זקיף. חוטמה נאה. נהירים אילו נקבי החוטם שיש בבני אדם שאינם נאים. כמו ששנינו אצל בעלי מום. או חרום. זה שחוטמו שקוע. וכל כלה שעיניה נאות אין כל גופה צריך בדיקה. הה"ד הראיני את מראייך. וזקיפת החוטם למה הוא דומה לדמשק שהוא הר הגבוה ומשם צופים למרחוק. שני מקראות הן. דמשק. ודמשק. והוא הוא. ודמשק היא עיר מלוכה של מלך אשור כמא דאתמר משא בארץ חדרך ודמשק מנוחתו. ולא מחמטין. מאד הם יושבים יפה אילו העינים. אינם צופות למעלה ולא למטה. אין צריכין הכרע. הוא ששנינו דלא [לחמטן] אליתייהו. כרע בל (ישעיהו מ״ו:א׳) מתרג' המיט בל: ע"א כתרין בריכן דחשבון קשיטין. לשון מקושטין. וזה פתרונו. חשבון אינו עיר. לפי פשוטו. אלא כך אמ' הדמיון. עינייך ברכות בחשבון. במקום שמתקבצין בל העולם לחשב חשבון כל יופי עיני הנשים היפות: עיניך בחשבון הבריכות. והשאר אינן בבריכות. נמצא שאין עיניהם יפות בשלך. וסוף המקרא מוכיח על פשוטו. על (שאר) [שער] בת רבים. במקום השער שרבים הולכין ובאים שם ומתקבצין לחשבון הנשים היפות שיעברו דרך עליהן לראות היפה שבכולן. ונחירה זקיף. לשון זוקף כפופים כלומ' אינו כורע אלא זקוף. וברכים כורעות תאמץ. תרג' וארכובא (דחמטו) [דהמטן] בעיבידתא (תהייל) [תהייל]. אי נמי. ולא מחומטין. לשון חשך. שלא יחשיך אפה את פניה. ועלטה היה מתרג' וחומטא. (איגמי) [אי נמי] לשון קב חומטון. שלא ישחה עד עפר: