Halakhah su Salmi 35:13
וַאֲנִ֤י ׀ בַּחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֝תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב׃
Ma per quanto mi riguarda, quando erano malati, i miei vestiti erano vestiti di sacco, afflissi la mia anima con il digiuno; E la mia preghiera, possa ritornare nel mio seno.
ספר חסידים
כי קו לקו הקב"ה יתברך שמו ויתברך זכרו משלם גמול מדה במדה הן שכר טוב הן עונש הרע כיצד אדם חוטא בעבור ממון או בעבור כבודו או הנאת גופו אוי לו לחוטא נפרעים ממנו אותו חטא שחטא וכיוצא בדבר אם זכה ולא חשש בהנאת גופו או ממון או כבוד משלמים לו שכר דבר שלא חשש בו כי שלמה המלך לא שאל על תקנתו לא על ממון לא על כבוד אלא חכמה ודעת לעשות רצון בוראו ונתן לו הקב"ה את שתיהן אפילו מה שלא שאל הרי כל מי שעושה רצון הבורא ואינו חושש לתקנתו להנאתו ולכבודו ובאותה שעה היה יכול לעסוק בתקנתו הקב"ה מספיר אותו בשבילו צא ולמד ממשה רבינו שאמר לו הקב"ה ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול ומשה לא חשש בזה כי אם להצלת ישראל לכך נתקיים ובני רחביה רבו למעלה מששים ריבוא לכך תקנו תחלה ברכת חונן הדעת השיבנו וסלח לנו שהם רצון הקב"ה כתוב בתהלים (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק כו' בצער אחד חייבים כלם להצטער עמו ולהיות מצר בצרתו ולהתפלל עליו שנאמר (שמואל א יב כג) חלילה לי מחטוא לה' להתפלל בעדכם כתיב באיוב (איוב ד יח) הן בעבדיו לא יאמין משה אמר כל הדבר הקשה יביאון אלי ונענש על זאת שלא ידע להשיב לבנות צלפחד וכן שמואל אמר אנכי הרואה ונענש כשמשח דוד למלך לא ידע איזה הוא משבעת בני ישי וכן אל יהדר אדם כלל שישבחוהו בני אדם ואם ישבחוהו מה יתרון לאדם היום כאן ומחר בקבר היום חי ומחר רמה ותולעה בכל המעלות זהו המשובחת הענוה וכן הוא אומר והאיש משה עניו מאד לא ילך אדם בקומה זקופה ולא בגילוי הראש כי שכינה למעלה מראשו לכן יש לו ללכת שחוח להיות מוראו עליו וכן ההולך בקומה זקופה כאילו גוזל המקום ודוחק רגליו ומראה שאין לו מורא ולא ילך בעינים רמות מפני מורא השכינה אשר היא נוכח פניו וקח משל משומרי מלך ב"ו או אחד ממלצריו אינו מגביה עיניו מפני מורא המלך או המלצר שהוא כנגדו אנחנו העומדים פני השכינה והיא תמיד לנכח עינינו לא כל שכן שלא נגביה עינינו אלא כך יהיה המנהג להשפיל כיסוי עיניו עד שלא יראה הבא כנגדו גלגלי עיניו פרונילש בלעז והענוה נותנת חן ומורא בהשפיל אדם עיניו וקומתו ולא ילך בגילוי הראש מפני מורא השכינה על כן יזכור תמיד בוראו כאילו הוא נוכח פניו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספר חסידים
יש מתפלל על אחרים ונענה ועל עצמו אינו נענה. והרי אמרו כל המתפלל על אחרים גם חפצו יהא נעשה כאברהם שהתפלל בעד אבימלך וסמיך ליה ותלד שרה. וכתיב (איוב מב י) וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו ואיך נאמר יש מתפלל על אחרים ונענה ועל עצמו אינו נענה. אלא כך מצינו על ר' חייא שלא לקה פשתן בארץ ישראל משעלה רבי חייא ונהפך שפשתנו לקה ובזכותו ולא לקה פשתנו של אחרים והתפלל על אחרים ותפלתו נשמעה ועל עצמו התפלל ולא הועיל שמא משום אין חבוש מתיר עצמו שנאמר (ישעיהו סג ט) בכל צרתם לו צר. והוצרך מלאך פניו להושיעם. אם כן והלא לאברהם ולאיוב הועיל שהתפללו על אחרים. שאני התם שהיו כשונאים שהיו ראוים לשמוח על מפלתם כאברהם על אבימלך והתפלל אעפ"כ עליו. ובאיוב כתיב (איוב טז ד) לו יש נפשכם תחת נפשי ועם כל זאת התפלל עליהם זו היא מדת חסידות יתירה. אבל מפני שישראל ערבים זה לזה לכך כשצער בא על אחד חייבים כלם להצטער ולהתפלל. שנאמר (תהלים לה יג) ואני בחלותם לבושי שק וכתיב (תהלים לה יג) ותפלתי על חיקי תשוב. ואם לא היה מתפלל היה חוטא שנאמר גם אנכי חלילה לי מחוטא לה' מחדול להתפלל בעדכם ודוקא כשנשמעים אליו שהרי סמך לו והוריתי אתכם בדרך הטובה והישרה דכתיב (שמואל א' יב כד) אך יראו את ה' ועבדתם אותו בתמים ובאמת שהרי הנביא צריך לומר בתפלתו רבונו של עולם כבר שמעו לי מה שהוריתי אותם לעשות רצונך גם אתה עשה חפצי כמו שנאמר (דברים כו יד) עשיתי ככל אשר צויתני השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך וגו' עשיתי את שלי ואתה עשה את שלך:
Ask RabbiBookmarkShareCopy