Halakhah su Salmi 5:5

"אחותינו את היי לאלפי רבבה" (בראשית כד, ס), נראה לי בסיעתא דשמיא דידוע שיש ארבע עולמות שהם אצילות בריאה יצירה עשיה, וכנגדן ארבע מדרגות המספר שהם אחדים עשיה, עשרות יצירה, מאות בריאה, אלפים אצילות, וידוע דבאצילות אין רע ועליו נאמר "לא יגורך רע" (תהלים ה, ה), וכתוב גם כן ב"עץ חיים" על אצילות נאמר "אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מב, ח), ולזה אמר "אחותינו את" דוקא "היי לאלפי רבבה" שתניקי גם מן האצילות שהוא סוד אלפים וגם מן בחי' הרבבה שהוא למעלה יותר שהוא סוד ספירת הכתר, ונרמזה בקוצו של יו"ד, יען דאת מסטרא דקדושה. מה שאין כן הם מסטרא אחרא אין להם מגע ויניקה מבחינת האלפים, וכל שכן מבחינת הרבבות, דעל אצילות נאמר "וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מב, ח): ובזה יובן בסיעתא דשמיא מה שאמרו רבותינו ז"ל "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח, י), תנא דבי רבי אליעזר הגדול אלו תפילין שבראש, והיינו כי תפילין של ראש הוא סוד האצילות, דעלה אתמר "וכבודי לאחר לא אתן" (ישעיה מב, ח) שאין מגע לקליפה שם, ולכך הם נכנעים יותר, מתפלין של ראש שלובשים ישראל, ועל כן מקום תפלין של ראש הוא מקום שער ששם סוף הגלגולת שהוא עיקר חלק הראש הנגלה:

ויאמר משה אכלהו היום כי שבת היום לה', היום לא תמצאהו בשדה. ששת ימים תלקטהו וכו' (שמות טז, כה-כו). נראה לי, בסייעתא דשמיא, שרמז כאן על סוד הברור של ניצוצי קדושה. דידוע, ברור השבת הוא בחינת אוכל מתוך אוכל, ושל חול – בחינת אוכל מתוך פסולת. והעניין הוא, שיש ארבעה עולמות: אצילות בריאה יצירה עשייה, ובכל עולם יש בחינת ברור, אך עולם האצילות נחשבת אוכל לגבי עולמות בריאה יצירה עשייה, על-כן ברור שלה נקרא אוכל מתוך אוכל; ובזה יובן סתירות שיש בזה ממקום למקום, כי ממקום אחד נראה שיש ברור ניצוצי קדושה בשבת, ובמקום אחד אומר אין ברור בשבת. ובזה מובן – כי ברור אוכל מתוך פסולת ליכא, אבל אוכל מתוך אוכל איכא, דאין זה נחשב ברור באמת, אלא מבדיל אוכל מאוכל. וידוע כי עולם האצילות מכונה בשם "בית", ועולמות בריאה יצירה עשייה מכונים בשם "שדה", כי האצילות היא בסוד רשות-היחיד טפי מבריאה יצירה עשייה, דעלה אתמר (תהילים ה, ה): "לא יגרך רע". וזה שאמר: "אכלהו היום כי שבת היום לה'", רוצה לומר, הכול בחינת אוכל, דליכא פסולת, ולכן "היום לא תמצאהו" לברור "בשדה", הם בריאה יצירה עשייה שמכונים בשם "שדה", כי שם הברור הוא אוכל מתוך פסולת, ואסור בשבת; אך ששת ימי החול "תלקטוהו", שבהם יש ברור אוכל מתוך פסולת שזה נקרא "לקט" שמלקט מתוך הפסולת, "וביום השביעי" הוא "שבת" לה', "לא יהיה בו" ברור זה שהוא לקט, אלא יש בו אוכל מתוך אוכל, שהוא מבדיל אוכל מאוכל. ולכך, מלאכה של הבורר אסורה לנו התחתונים בשבת. ונודע כי הלכות הבורר בשבת רבים המה, וצריך שמירה גדולה לאדם שלא ישגה בהם, מפני שהאדם רגיל בזה בימי החול. וכתב הגאון מהר"ש אבוהב ז"ל ב"ספר הזכרונות" על הבורר: מלאכה זו היא מן הקשות שבשבת להיזהר בה בכל דקדוקיה וחלקיה וכו', יעין שם.

וידוע כי בבחינות שהם כנגד אחדים, עשרות, מאות, שהם בריאה יצירה עשייה, יש יניקה לחיצונים ואומות העולם, כי בבריאה יצירה עשייה יש תערובת רע, אך בבחינת האלפים ורבבות אין יניקה לחיצונים כלל ועיקר; ועליהם נאמר (תהילים ה, ה): "לא יגורך רע". ולכן לבן וסיעתו שהם מסטרא-אחרא, מזלם חזי דאין להם יניקה מאלפים ורבבות, ורק רבקה שהיא בדרגא דקדושה, יש לה יניקה ואחיזה באלפים ורבבות. ולזה אמרו לה: "אחותנו את" דייקא, רוצה לומר, את לבדך "היי לאלפי רבבה", מה שאין כן הם, אין להם מגע שם. ובזה פירשתי, בסייעתא דשמיא, רמז הכתוב (תהילים קמד, יג): "צאננו מאליפות, מרובבות" – דישראל נקראו בשם "צאן", דכתיב (יחזקאל לד, לא): "ואתן צאני, צאן מרעיתי"; ולזה אמר עליהם "מאליפות מרובבות", שיש להם יניקה ואחיזה באלפים וברבבות. ולכן כתוב (במדבר י, לו): "שובה ה' רבבות אלפי ישראל".