Halakhah su Salmi 90:4
כִּ֤י אֶ֪לֶף שָׁנִ֡ים בְּֽעֵינֶ֗יךָ כְּי֣וֹם אֶ֭תְמוֹל כִּ֣י יַעֲבֹ֑ר וְאַשְׁמוּרָ֥ה בַלָּֽיְלָה׃
Per mille anni ai tuoi occhi sono come ieri quando è passato e come un orologio nella notte.
מחזור ויטרי
קלד.
לכך אנו אומרי' אין כאלהינו בשבת. שיש בו ד' פעמים אין. ד' פעמים מי. ד' פעמים נודה. שהן י"ב פעמים. כנגד י"ח ברכות שבכל יום. ועוד ברכת המינין שתיקנו ביבנה. הרי י"ט. ובשבת אין אנו אומרים אלא ז' ברכות. נמצא י'ב ברכות חסר תפילת היום מחול. כנגד י"ב ברכות החסירות אמרי י"ב פעמים אמן. אין. מי. נודה. ולבסוף ברוך אתה. נראה עתה כאן י"ב פעמים. ברוך אתה. אמן. והן י"ב ברכות. והשבע שאנו או' הרי י"ט ברכות. ת': ויש תימה. דאמרי' במסכת (ב"ר) [מנחות] רב [חייא בריה דרב] אויא טרח וממלי להו (באספוקי) [באספרמקי] ומגדי. ואם איתה למה לי לאטרוחי ולאתויי מיני פירות ולברוכי אכל חד וחד ולאשלומינהו. הא כבר נפיק חובתיה בצלותיה כי האי גוונא. ואי אכתי לא איתקין היכי סליק אדעתייהו דבתראי לתקוני השלמתם בכך הא קחזינן ליה לרב (אויא) [חייא] דלא מצי משכח אלא בכי האי גוונא באיתויי פירי וברוכי. ולא להרבות תפילות וברכות. ואינהו ז' ברכות תקון ולא יותר. על (תהילים קי״ט:קס״ד) שבע ביום הללתיך. ותו כיון דליכא בהו שום מלכות. ולא איתנהו כשאר ברכות היכי חשב להו ברכה: על כן נראה דהכי גרסי' מי. אין. והוא כמו כמי ששואל מי כאלהינו ומי דומה לו. ומשיב אין כמוהו. ואין דומה לו. וכן דרך מקרא לשאול מי זה ולהשיב על הדבר כגון (ישעיהו מ׳:י״ג) מי תכן. והשיב י"י. וכגון (שם מא) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש. ומשיב אני י"י ראשון. וכגון (תהילים כ״ד:ח׳) מי זה מלך הכבוד. ומשיב י"י צבאות. וכמוה הרבה במקרא: ודוגמא לזה הסדיר רבינו שלמה זצ"ל בסדר פסוקי סליחות. (תהילים פ״ט:ט׳) י"י אלהי צבאות מי כמוך חסין יה. (שם פו) אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך. ת': ומה שאנו מסיימין בו ליום שכולו שבת מנוחה לחי העולמים. האומר לחיי. טועה. אלא לחי. שזה עיקר הלשון. ליום שכולו שבת. כלומר שהשבת מנוחה לחי העולמים. לרבונו של עולם שעתיד לשבות אותו יום. כדאמרי' בחלק. שיתא אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב. שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. ותניא כשם שהשביעית משמטת שנה לז' שנים. כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלף. שנאמר (תהילים צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת. שאמר דוד שירה על אותו אלף שנים שהעולם עתיד ליחרב ולהיות תהו ובהו וישבות הק'. כמו שאנו עושין בשבת. אבל עתה בשבתות הללו הוא יושב ועוסק במתן שכרן של צדיקים. שהוא קרוי מלאכה. שנאמר (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו'. ואו' (ירמיהו ל״א:ט״ז) [כי] יש שכר לפעולתך. גם בפורענותם של רשעים שקרוי מלאכה דכת' (שם נ) פתח י"י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לי"י. אבל באותם אלף שנים ישבות הק' מכל וכל. וכן הוא או' ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. אותו יום ישבות הקב"ה מלבראות כלום בעולם. לפי שיהא העולם חרב. (ואם) [ועם] האמור באן. הן אלף שנים שנאמר (תהילים צ׳:ד׳) אלף שנים וגו' וזהו יום שביעי שהוא מנוחה לחי העולמים. ועליו אמר דוד שירה. ולבך אומרי' אותו בשבת. על שם שהק' עתיד לשבות עולם כבשבת:
לכך אנו אומרי' אין כאלהינו בשבת. שיש בו ד' פעמים אין. ד' פעמים מי. ד' פעמים נודה. שהן י"ב פעמים. כנגד י"ח ברכות שבכל יום. ועוד ברכת המינין שתיקנו ביבנה. הרי י"ט. ובשבת אין אנו אומרים אלא ז' ברכות. נמצא י'ב ברכות חסר תפילת היום מחול. כנגד י"ב ברכות החסירות אמרי י"ב פעמים אמן. אין. מי. נודה. ולבסוף ברוך אתה. נראה עתה כאן י"ב פעמים. ברוך אתה. אמן. והן י"ב ברכות. והשבע שאנו או' הרי י"ט ברכות. ת': ויש תימה. דאמרי' במסכת (ב"ר) [מנחות] רב [חייא בריה דרב] אויא טרח וממלי להו (באספוקי) [באספרמקי] ומגדי. ואם איתה למה לי לאטרוחי ולאתויי מיני פירות ולברוכי אכל חד וחד ולאשלומינהו. הא כבר נפיק חובתיה בצלותיה כי האי גוונא. ואי אכתי לא איתקין היכי סליק אדעתייהו דבתראי לתקוני השלמתם בכך הא קחזינן ליה לרב (אויא) [חייא] דלא מצי משכח אלא בכי האי גוונא באיתויי פירי וברוכי. ולא להרבות תפילות וברכות. ואינהו ז' ברכות תקון ולא יותר. על (תהילים קי״ט:קס״ד) שבע ביום הללתיך. ותו כיון דליכא בהו שום מלכות. ולא איתנהו כשאר ברכות היכי חשב להו ברכה: על כן נראה דהכי גרסי' מי. אין. והוא כמו כמי ששואל מי כאלהינו ומי דומה לו. ומשיב אין כמוהו. ואין דומה לו. וכן דרך מקרא לשאול מי זה ולהשיב על הדבר כגון (ישעיהו מ׳:י״ג) מי תכן. והשיב י"י. וכגון (שם מא) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש. ומשיב אני י"י ראשון. וכגון (תהילים כ״ד:ח׳) מי זה מלך הכבוד. ומשיב י"י צבאות. וכמוה הרבה במקרא: ודוגמא לזה הסדיר רבינו שלמה זצ"ל בסדר פסוקי סליחות. (תהילים פ״ט:ט׳) י"י אלהי צבאות מי כמוך חסין יה. (שם פו) אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך. ת': ומה שאנו מסיימין בו ליום שכולו שבת מנוחה לחי העולמים. האומר לחיי. טועה. אלא לחי. שזה עיקר הלשון. ליום שכולו שבת. כלומר שהשבת מנוחה לחי העולמים. לרבונו של עולם שעתיד לשבות אותו יום. כדאמרי' בחלק. שיתא אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב. שנאמר (ישעיהו ב׳:י״א) ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. ותניא כשם שהשביעית משמטת שנה לז' שנים. כך העולם משמט אלף שנים לשבעת אלף. שנאמר (תהילים צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת. שאמר דוד שירה על אותו אלף שנים שהעולם עתיד ליחרב ולהיות תהו ובהו וישבות הק'. כמו שאנו עושין בשבת. אבל עתה בשבתות הללו הוא יושב ועוסק במתן שכרן של צדיקים. שהוא קרוי מלאכה. שנאמר (שם לא) מה רב טובך אשר צפנת ליריאיך וגו'. ואו' (ירמיהו ל״א:ט״ז) [כי] יש שכר לפעולתך. גם בפורענותם של רשעים שקרוי מלאכה דכת' (שם נ) פתח י"י את אוצרו ויוצא את כלי זעמו כי מלאכה היא לי"י. אבל באותם אלף שנים ישבות הק' מכל וכל. וכן הוא או' ונשגב י"י לבדו ביום ההוא. אותו יום ישבות הקב"ה מלבראות כלום בעולם. לפי שיהא העולם חרב. (ואם) [ועם] האמור באן. הן אלף שנים שנאמר (תהילים צ׳:ד׳) אלף שנים וגו' וזהו יום שביעי שהוא מנוחה לחי העולמים. ועליו אמר דוד שירה. ולבך אומרי' אותו בשבת. על שם שהק' עתיד לשבות עולם כבשבת:
Ask RabbiBookmarkShareCopy