Kabbalah su Isaia 56:11

ות"ח אמאי אסירן נשי שאר עמין, דידעי משכבי דכורא. משום דתנינן, אית ימינא, ואית שמאלא. ישראל, ושאר עמין. וג"ע, וגיהנם. עלמא דא, ועלמא דאתי. ישראל לקבלי דרחמי, ושאר עמין לקבלי דדינא. ותנן, אתתא דאטעמא טעמא דרחמי, רחמי נצחא. אתתא דטעמא טעמא דדינא, דינא בדינא אתדבקת, ועלייהו אתקרי והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה.

ווי להון לרשיעייא, דכלהו חציפין, ועובדייהו חציפין. בגיני כך ירתין בנייהו נפשא חציפא, מסטרא דמסאבא. כמה דכתיב ונטמתם בם, אתא לאסתאבא, מסאבין ליה. אל תהיו כסוס כפרד, דאינון מארי זנותא על כלא. אין הבין, דלא ישתדלון בני נשא בארחא דא, דאי הכי, כתיב הכא אין הבין, וכתיב התם והכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה והמה רועים לא ידעו הבין. כלומר יהון מזדמנין אינון דאקרון עזי נפש. מאי טעמא. משום דלא ידעו הבין.

וְתָּא חֲזֵי, אַמַּאי אֲסִירָן נְשָׁא שְׁאָר עַמִּין דְּיָדְעֵי מִשְׁכְּבֵי דְכוּרָא. מִשּׁוּם דְּתָנִינָן, אִית יָמִינָא, וְאִית שְׂמָאלָא. יִשְׂרָאֵל, וּשְׁאָר עַמִּין. גַּן עֵדֶן, וְגֵיהִנֹּם. עָלְמָא דָא, וְעָלְמָא דְאָתֵי. יִשְׂרָאֵל לְקִבְלֵי דְּרַחֲמֵי, וּשְׁאָר עַמִּין לְקִבְלֵי דְדִינָא. וּתְנַן, אִתְּתָא דְּאַטְעֵמַת טַעֲמָא דְּרַחֲמֵי, רַחֲמִין נָצְחָא. אִתְּתָא דְּטָעֲמָא טַעֲמָא דְדִינָא, דִּינָא בְּדִינָא אִתְדַּבְּקַת. וַעֲלַיְיהוּ אִתְקְרֵי, (ישעיהו נ״ו:י״א) וְהַכְּלָבִים עַזִּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה.