Midrash su Esodo 28:17

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' (תהלים צב, יג-יד). צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח, זֶה אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי (במדבר יז, כג). כָּל הָאִילָנוֹת נוֹטְעִים אוֹתָם וְהֵם עוֹלִים לְעַצְמָם. אֲבָל הַתְּמָרָה הַזֹּאת, נוֹטְעִים אוֹתָהּ וּמַעֲלָה שָׁרָשִׁים מִכָּל צְדָדֶיהָ. כָּךְ הָיָה אַהֲרֹן, נָטַע וְעָשָׂה שָׁרָשִׁין, אֵלּוּ בָּנָיו שֶׁל אַהֲרֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶלְעָזָר בְּנוֹ פִּנְחָס בְּנוֹ אֲבִישׁוּעַ בְּנוֹ (דה״א ו, לה), צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרַח (תהלים צב, יג). הֵיכָן נָטַע אוֹתָם, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' (תהלים צב, יד), וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵּצְאוּ. לְכָךְ נֶאֱמַר: וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהָיָה מֹשֶׁה בַּסְּנֶה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לֵךְ בִּשְׁלִיחוּתִי. וְהוּא אוֹמֵר לוֹ: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג). כָּךְ יוֹם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ לֵךְ, וְאַתָּה אוֹמֵר לִי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח. חַיֶּיךָ, לְמָחָר אֲנִי פּוֹרֵעַ לְךָ, כְּשֶׁיֵּעָשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, תְּהֵא סָבוּר בְּעַצְמְךָ שֶׁאַתָּה מְשַׁמֵּשׁ בִּכְהֻנָּה גְּדוֹלָה, וַאֲנִי אוֹמֵר לְךָ, קְרָא לְאַהֲרֹן שֶׁיְּשַׁמֵּשׁ. לְכָךְ נֶאֱמַר: קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. אָמַר, יֵשׁ קְרִיאָה לְשׂבַע, וְיֵשׁ קְרִיאָה לְרָעָב. לְשׂבַע מִנַּיִן, וְקָרָאתִי אֶל הַדָּגָן וְהִרְבֵּיתִי אוֹתוֹ (יחזקאל לו, כט). לְרָעָב מִנַּיִן, כִּי קָרָא ה' לָרָעָב (מ״ב ח, א). יֵשׁ קְרִיאָה לִגְדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, כָּךְ אָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְמַנּוֹתְךָ כֹּהֵן גָּדוֹל. אָמַר לוֹ אַהֲרֹן, אַתָּה יָגַעְתָּ בַּמִּשְׁכָּן וַאֲנִי נַעֲשֶׂה כֹּהֵן גָּדוֹל. אָמַר לוֹ: חַיֶּיךָ, אַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה נַעֲשֶׂה כֹּהֵן גָּדוֹל, כְּאִלּוּ אֲנִי נַעֲשֶׂה. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשָּׂמַחְתָּ לִי בַּגְּדֻלָּה, כָּךְ אֲנִי שָׂמֵחַ בִּגְדֻלָּתְךָ. וְאֵימָתַי שָׂמַח לוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַתָּה לֵךְ וְאֶשְׁלָחֲךָ אֶל פַּרְעֹה (שמות ג, י). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָיָה הַדָּבָר שָׁמוּר לְךָ. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, בִּי אֲדוֹנָי שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח (שמות ד, יג), אַתָּה מַעֲבִיר עָלַי שֶׁאָחִי גָּדוֹל מִמֶּנִּי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, חַיֶּיךָ שֶׁאָמַרְתָּ כָּרָאוּי שֶׁהוּא גָּדוֹל מִמְּךָ, אֶלָּא אַף עַל פִּי כֵן, וְרָאָךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ (שמות ד, יד). אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אוֹתוֹ הַלֵּב הַשָּׂמֵחַ בִּגְדֻלַּת אָחִיו, יִנָּתְנוּ אֲבָנִים טוֹבוֹת עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ (שמות כח, כט). לְפִיכָךְ כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים שֶׁהָיָה מֹשֶׁה עָסוּק בַּמִּשְׁכָּן, הוּא הָיָה זוֹרֵק אֶת הַדָּם וּמַקְטִיר אֶת הַחֲלָבִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אַתָּה סָבוּר שֶׁאַתָּה נַעֲשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל, קְרָא לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ. לְפִיכָךְ, וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי וְגוֹ'. וְלָמָּה לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי לְגַדְּלוֹ בִּפְנֵי הַזְּקֵנִים. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, קְרָא לַזְּקֵנִים וּמְשַׁח אוֹתוֹ, וְהַגְּדֻלָּה אֶתֵּן לוֹ בִּפְנֵיהֶם, שֶׁלֹּא יִהְיוּ אוֹמְרִים: מֵעַצְמוֹ נַעֲשָׂה כֹּהֵן גָּדוֹל.

[ויהי ביום השמיני קרא משה וגו']. אמרו רבותינו כל אותן הימים שהיה משה בסנה, אמר לו הקב"ה לך בשליחותי, והוא אומר שלח נא ביד תשלח (שמות ד יג), כך היום הראשון והשני, אמר לו הקב"ה אני מפתה אותך, ואתה אומר שלח, חייך אני פורעה לך, למחר כשיעשה את המשכן תהא סבור בעצמך שתשמש בכהונה גדולה, ואני אומר לך קרא לאהרן שישמש, לכך נאמר קרא משה לאהרן ולבניו. יש קריאה שהיא לשובע, [ויש קריאה לרעב, מנין לשובע] שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותתו (יחזקאל לו כט), לרעב מנין, [שנאמר] קרא ה' לרעב וגו' (מ"ב ח א), יש קריאה לגדולה, שנאמר קרא משה, א"ל משה כך אמר לי הקב"ה למנות אותך כהן גדול, אמר לו אהרן אתה יגעת במשכן, ואני נעשה כהן גדול, א"ל חייך אעפ"י שאתה נעשה כהן גדול כמו שאני נעשה, שכשם ששמחת לי בגדולתי, כך אני שמח לך בגדולתך, ואימתי שמח לו, בשעה שאמר לו הקב"ה, ועתה (לך) [לכה] ואשלחך אל פרעה (שמות ג י), א"ל הקב"ה לך הדבר שמור, א"ל משה בי אדוני (שם ד י), בייא אתה מעביר עלי, אחי גדול ממני, ואני הולך לפניו, א"ל הקב"ה [חייך] שאמרת כראוי, ואעפ"י כן וראך ושמח בלבו (שם יד). אמר ר' שמעון בן יוחי א"ל הקב"ה אותו הלב ששמח לגדולתו של אחיו, ונתנו אותם אבנים טובים עליו, לפיכך כל אותן שבעת הימים שחיה משה עוסק במשכן, הוא היה זורק את דם ומקטיר את החלבים, א"ל הקב"ה מה אתה סבור שתהיה כהן גדול, קרא לאחיך שישמש כהן גדול, לכך ויהי ביום השמיני קרא משה [לאהרן ולבניו ולזקני ישראל], ולמה אל זקני ישראל, בשביל לגדלו בפני הזקנים, א"ל הקב"ה קרא לזקנים ומנה אותו בפניהם, שלא יהו ישראל אומרים מעצמו נעשה כהן גדול, לפיכך ולזקני ישראל.