Midrash su Ezechiele 10:5
וְקוֹל֙ כַּנְפֵ֣י הַכְּרוּבִ֔ים נִשְׁמַ֕ע עַד־הֶחָצֵ֖ר הַחִיצֹנָ֑ה כְּק֥וֹל אֵל־שַׁדַּ֖י בְּדַבְּרֽוֹ׃
E il suono delle ali dei cherubini fu udito persino nella corte esterna, come la voce di Dio Onnipotente quando parla.
ספרא
[יא] כיוצא בדבר אתה אומר: "וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה..." (יחזקאל י, ה) – יכול מפני שהיה הקול נמוך? תלמוד לומר "...כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ" – בסיני. ואם כן למה נאמר "עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה"? אלא כיון שהיה מגיע אל החצר החיצונה היה נפסק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
במדבר רבה
וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו (במדבר ז, פט), יָכוֹל שֶׁהָיָה קוֹל נָמוּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר: אֶת הַקּוֹל, קוֹל לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא הַקּוֹל, הוּא הַקּוֹל הַמִּתְפָּרֵשׁ בַּכְּתוּבִים, וּמַה הוּא הַקּוֹל הַמִּתְפָּרֵשׁ בַּכְּתוּבִים (תהלים כט, ד ט): קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר, קוֹל ה' שֹׁבֵר אֲרָזִים, קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ, קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר, קוֹל ה' יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת. יָכוֹל שֶׁהָיוּ שׁוֹמְעִים אוֹתוֹ מִבַּחוּץ, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א, א): וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד, מְלַמֵּד שֶׁהָיָה הַקּוֹל נִפְסַק וְלֹא הָיָה יוֹצֵא חוּץ לָאֹהֶל. כַּיּוֹצֵא בּוֹ אַתָּה אוֹמֵר (יחזקאל י, ה): וְקוֹל כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה, יָכוֹל מִפְּנֵי שֶׁהָיָה קוֹל נָמוּךְ, תַּלְמוּד לוֹמַר (יחזקאל י, ה): כְּקוֹל אֵל שַׁדַּי בְּדַבְּרוֹ, אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר: נִשְׁמַע עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהָיָה מַגִּיעַ עַד הֶחָצֵר הַחִיצֹנָה, הָיָה נִפְסַק. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (שמות כט, מג): וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי, עָתִיד אֲנִי לְהִתְוָעֵד לָהֶם וּלְהִתְקַדֵּשׁ בָּהֶם. אֵימָתַי, הֲרֵי זֶה יוֹם שְׁמִינִי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ט, כד): וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנוּ וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם. אוֹ אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא לִתֵּן לָהֶם יְעִידָה לַדִּבְּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כה, כב): וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, לְךָ הָיְתָה יְעִידָה וְלֹא הָיְתָה יְעִידָה לְכָל יִשְׂרָאֵל. אוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹא כָּשְׁרוּ לַעֲלוֹת בָּהָר, וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים שֶׁכָּשְׁרוּ לַעֲלוֹת בָּהָר. אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים שֶׁלֹא נִרְאוּ בַּדִּבֵּר עִם משֶׁה, וְלֹא אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁנִּרְאוּ בַּדִּבֵּר עִם משֶׁה. אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן שֶׁלֹא נִתְוַעֲדוּ בַּדִּבֵּר עִם משֶׁה, וְלֹא אוֹצִיא אֶת אַהֲרֹן שֶׁנִּתְוַעֵד בַּדִּבֵּר עִם משֶׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ל, ו): אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ, לְךָ הָיְתָה יְעִידָה וְלֹא הָיְתָה יְעִידָה לְכֻלָּם. אוֹצִיאֵם מִן הַיְעִידָה וְלֹא אוֹצִיאֵם מִן הַדִּבְּרוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כה, כב): וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ. אוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים, אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים וְלֹא אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן, אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲרֹן וְלֹא אוֹצִיא אֶת אַהֲרֹן עַצְמוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות כט, מב): לְדַבֵּר אֵלֶיךָ, עִמְּךָ הָיָה הַדִּבֵּר וְלֹא עִם כֻּלָּם הָיָה הַדִּבֵּר. יָכוֹל לֹא הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַדִּבֵּר אֲבָל הָיוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו, קוֹל לוֹ, קוֹל אֵלָיו. אוֹצִיא אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים, אוֹצִיא אֶת הַזְּקֵנִים וְלֹא אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲֹרן, אוֹצִיא אֶת בְּנֵי אַהֲֹרן וְלֹא אוֹצִיא אֶת אַהֲרֹן עַצְמוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר: קוֹל לוֹ, אוֹצִיא אֶת כֻּלָּם וְלֹא אוֹצִיא אֶת מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, שֶׁאֵין משֶׁה יָכוֹל לִכָּנֵס לִרְשׁוּתָן לִמְקוֹמָן עַד שֶׁיִּקָּרֵא, תַּלְמוּד לוֹמַר: קוֹל לוֹ, קוֹל אֵלָיו, משֶׁה הָיָה שׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹל וְאֵין כָּל אֵלּוּ שׁוֹמְעִין אֶת הַקּוֹל. יָכוֹל הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ וְלֹא הָיָה קוֹרְאוֹ תְּחִלָּה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א, א): וַיִּקְרָא אֶל משֶׁה וַיְדַבֵּר, הִקְדִּים קְרִיאָה לַדִּבּוּר, דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁלֹא יְדַבֵּר אָדָם עִם חֲבֵרוֹ אֶלָּא אִם כֵּן קוֹרְאוֹ תְּחִלָּה, הֲלֹא דִּין הוּא, נֶאֱמַר בְּאֹהֶל מוֹעֵד דִּבּוּר, וְנֶאֱמַר בַּסְּנֶה דִּבּוּר, מַה דִּבּוּר הָאָמוּר בַּסְּנֶה הִקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לְדִבּוּר, דִּכְתִיב (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, אַף דִּבּוּר הָאָמוּר בְּאֹהֶל מוֹעֵד הִקְדִּים קְרִיאָה לְדִבּוּר, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּדִּבֵּר הַסְּנֶה שֶׁהוּא תְּחִלָּה לַדִּבְּרוֹת תֹּאמַר בַּדִּבֵּר אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה לַדִּבְּרוֹת, דִּבֵּר הַר סִינַי יוֹכִיחַ, שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה לַדִּבְּרוֹת וְהִקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לַדִּבֵּר, לֹא, אִם אָמַרְתָּ בַּדִּבֵּר הַר סִינַי שֶׁהוּא לְכָל יִשְׂרָאֵל, תֹּאמַר אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁאֵינוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי אַתָּה דָן מִבִּנְיַן אָב, לֹא הֲרֵי דִּבֵּר הַסְּנֶה שֶׁהוּא תְּחִלָּה לַדִּבְּרוֹת, כַּהֲרֵי דִּבֵּר הַר סִינַי שֶׁאֵינוֹ תְּחִלָּה לַדִּבְּרוֹת, לֹא הֲרֵי דִּבֵּר הַר סִינַי שֶׁהוּא לְכָל יִשְׂרָאֵל כַּהֲרֵי דִּבֵּר הַסְּנֶה שֶׁאֵינוֹ לְכָל יִשְׂרָאֵל, הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵם דִּבֵּר וּמִפִּי קָדוֹשׁ לְמשֶׁה הוּא וְהִקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לַדִּבּוּר, אַף כָּל שֶׁהוּא דִּבּוּר וּמִפִּי קָדוֹשׁ לְמשֶׁה נַקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לַדִּבּוּר. אִי מָה הַצַּד הַשָּׁוֶה שֶׁבָּהֶם שֶׁהֵם דִּבֵּר וּבָאֵשׁ וּמִפִּי קָדוֹשׁ לְמשֶׁה וְהִקְדִּים בָּהֶם קְרִיאָה לַדִּבּוּר, אַף כָּל שֶׁהוּא דִּבֵּר וּבָאֵשׁ וּמִפִּי קָדוֹשׁ לְמשֶׁה נַקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לְדִבּוּר, יָצָא דִּבֵּר אֹהֶל מוֹעֵד שֶׁאֵינוֹ בָּאֵשׁ, תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּקְרָא, וַיְדַבֵּר, הִקְדִּים קְרִיאָה לַדִּבּוּר, יָכוֹל לֹא הָיְתָה קְרִיאָה אֶלָּא לְדִבּוּר זֶה בִּלְבָד, וּמִנַיִן לְכָל הַדִּבְּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא א, א): מֵאֹהֶל מוֹעֵד, כָּל שֶׁהוּא מֵאֹהֶל מוֹעֵד נַקְדִּים בּוֹ קְרִיאָה לַדִּבּוּר. יָכוֹל לֹא הָיְתָה קְרִיאָה אֶלָּא לַדִּבְּרוֹת בִּלְבָד, מִנַּיִן אַף לַאֲמִירוֹת וְלַצַּוִּים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר: דַּבֵּר, וַיְדַבֵּר, לְרַבּוֹת אַף לַאֲמִירוֹת וְלַצַּוִּים. יָכוֹל אַף לַהַפְסָקוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיְדַבֵּר, לַדִּבּוּר הָיְתָה קְרִיאָה וְלֹא הָיְתָה קְרִיאָה לַהַפְסָקוֹת, וְכִי מַה הַפְסָקוֹת הָיוּ מְשַׁמְּשׁוֹת, לִתֵּן רֶוַח לְמשֶׁה לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן, וַהֲרֵי דְבָרִים קַל וָחֹמֶר, וּמָה אִם מִי שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְדַבֵּר בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן בֵּין פָּרָשָׁה לְפָרָשָׁה וּבֵין עִנְיָן לְעִנְיָן, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה הֶדְיוֹט מֵהֶדְיוֹט. וּמִנַּיִן שֶׁכָּל הַקְּרִיאוֹת הָיוּ משֶׁה משֶׁה, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ג, ד): וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיֹּאמֶר, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁכָּל הַקְּרִיאוֹת הָיוּ משֶׁה משֶׁה. וּמִנַיִן שֶׁעַל כָּל קְרִיאָה וּקְרִיאָה הָיָה אוֹמֵר: הִנֵּנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר (שמות ג, ד): וַיֹּאמֶר משֶׁה משֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי, שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיֹּאמֶר, אֶלָּא וַיַּעַן הִנֵּנִי, מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: וַיֹּאמֶר, מְלַמֵּד שֶׁעַל כָּל קְרִיאָה וּקְרִיאָה הָיָה אוֹמֵר: הִנֵּנִי. משֶׁה משֶׁה, אַבְרָהָם אַבְרָהָם, יַעֲקֹב יַעֲקֹב, שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל, לְשׁוֹן חִבָּה וּלְשׁוֹן זֵרוּז. דָּבָר אַחֵר, משֶׁה משֶׁה, הוּא משֶׁה עַד שֶׁלֹא נִדְבַּר עִמּוֹ, וּמשֶׁה מִשֶּׁנִּדְבַּר עִמּוֹ.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא דרב כהנא
נחמו.
[א] האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד:יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א' הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב:יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ' לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד'. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע"ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיה ב:כז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ' לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י"י פעלך (רות ב:יב), א' לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת', א"ר יוסי אמ' לה שלמה יעמוד ממך. מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א"ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפין לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת' מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד:טז). כנפים לשחר, דכת' אשא כנפי שחר (תהלים קלט:ט). כנפים לשמש, דכת' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג:כ). כנפים לכרובים, דכת' וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י:ה). כנפים לחיות, דכת' וקול כנפי החיות (שם ג:יג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיה ו:ב). א"ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי' שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו:ח). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב:יג), ויאמר לה בועז (שם יד), א' לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).
[א] האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר (איוב ד:יז). וכי יש אדם צדיק מבוראו, אלא מעשהו יטהר גבר, א' הקב"ה בועז מנחם ואני איני מנחם. בועז מנחם, ויען בועז ויאמר לה הגד הוגד (רות ב:יא), ולמה הוגד הוגד שתי פעמים, אמ' לה הוגד לי בבית והוגד לי בשד'. את אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך (שם), אין צריך לומר בחיי אישך. ותעזבי אביך ואמך (שם), אביך ואמך ודאי. וארץ מולדתך (שם) זה שכונתך. ד"א ותעזבי אביך ואמך (שם), זו ע"ז שליך, אומרים לעץ אבי אתה ולאבן את ילדתנו (ירמיה ב:כז). וארץ מולדתך (רות שם), זו אפרכייה שליך. ותלכי אל עם אשר לא ידעת תמול שלשם (שם), אמ' לה שאילו באת אצלינו מתמול שלשם לא היינו מקבלין אותך, שעדיין לא נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית. ישלם י"י פעלך (רות ב:יב), א' לה מי שהוא עתיד ליתן שכרן של צדיקים הוא יתן שכרך. ותהי משכורתך שלימה (שם), שלמה כת', א"ר יוסי אמ' לה שלמה יעמוד ממך. מעם י"י אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו (שם). א"ר אבון כנפים לארץ, כנפים לשחר, כנפין לשמש, כנפים לכרובים, כנפים לחיות, כנפים לשרפים. כנפים לארץ, דכת' מכנף הארץ זמירות שמענו (ישעיה כד:טז). כנפים לשחר, דכת' אשא כנפי שחר (תהלים קלט:ט). כנפים לשמש, דכת' וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג:כ). כנפים לכרובים, דכת' וקול כנפי הכרובים (יחזקאל י:ה). כנפים לחיות, דכת' וקול כנפי החיות (שם ג:יג). כנפים לשרפים, דכתיב שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים (ישעיה ו:ב). א"ר אבון גדול כוחן של גומלי חסדי' שאינן חסין לא בצל כנפי הארץ ולא בצל כנפי השחר ולא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הכרובים ולא בצל כנפי החיות ולא בצל כנפי שרפים, ובצל מי הם חסים, בצילו של הקב"ה, הד"ה דכת' מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון (תהלים לו:ח). ותאמר אמצא חן בעיניך אדני כי נחמתני (רות ב:יג), ויאמר לה בועז (שם יד), א' לה לא תאמרון כדין, חס ושלום, מן האמהות את נמנית, אין את נמנית אלא מן האימהות. והרי הדברים קל וחומר, מה אם בועז שדיבר על ליבה של רות דברים טובים דברים ניחומים, נחמה, כשיבוא הקב"ה לנחם את ירושלם על אחת כמה וכמה, נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם (ישעיה מ:א).
Ask RabbiBookmarkShareCopy