Bibbia Ebraica
Bibbia Ebraica

Midrash su Isaia 26:8

אַ֣ף אֹ֧רַח מִשְׁפָּטֶ֛יךָ יְהוָ֖ה קִוִּינ֑וּךָ לְשִׁמְךָ֥ וּֽלְזִכְרְךָ֖ תַּאֲוַת־נָֽפֶשׁ׃

Sì, sulla via dei tuoi giudizi, Signore, ti abbiamo aspettato; Per il tuo nome e per il tuo memoriale è il desiderio della nostra anima.

תנא דבי אליהו רבה

בא חבירו וישב (נ"י כנגד) כנגדי (נ"י ואף בזה יש מקרא ואין בו משנה) ואף בזה היה מקרא ולא היה בו משנה ואמר לי רבי רחיצת ידים מן התורה לא נאמר לנו מהר סיני (נ"י אמר) אמרתי לו בני דברים הרבה יש לנו וחמורין הן ולא צריך הכתוב לאמרן לפיכך הטילו אותן על ישראל ואמר הן יבדילו אותן כדי להרבות שכרן. ומנין לך תדע לך שכן הוא כשהיו ישראל במדבר אמר הקב"ה למשה (שמות י״ט:י׳) לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם ושנו במשנה וקדשתם בטבילה גם למדנו רחיצת ידים מן התורה מן משה ואהרן ובניו שנאמר בבואם אל אהל מועד ירחצו מים (שמות ל׳:כ׳) ואצל ישראל מהו אומר (ויקרא כ׳:ז׳) והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני מכאן היה רבן גמליאל אוכל חולין בטהרה ואמר לתלמידיו לא לכהנים בלבד ניתנה קדושה אלא לכהנים ולוים וישראלים כולן שנאמר (ויקרא י״ט:ב׳) דבר אל כל עדת בני ישראל וגו' קדושים תהיו מכאן אמרו כל המזלזל בנטילת ידים סימן רע לו ועליו הוא אומר (דברים כ״ט:י״ח) והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וגו' לא יאבה ה' סלוח לו וגו' ומחה ה' את שמו מתחת השמים הא למדת כל האוכל בלא נטילת ידים כאלו בא על אשת איש. ואמר לי רבי אין שחיטה מן הצואר מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כן ולא שחיטה עצמה מן התורה בעולה וחטאת ואשם וכל הזבחים כולן ואמרתי לו בני אבל באמת כך שנו חכמים השוחט סימן אחד בעוף ושני סימנים בבהמה שחיטתו כשרה ורובו של אחד כמוהו והמגרים בשחיטתו כל שהוא זה רע עין. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהטבח מושך הבשר מן הצואר ומגרים ומביאו לידי פסול כך מושכין ממונו ממנו ונותנין אותו לאחרים שנאמר (משלי כ״ח:ח׳) מרבה הונו בנשך ותרבית וגו'. ואמר לי רבי אין דם אדם אסור מן התורה אמרתי לו בני מה ראית לומר כך אמר לי רבי דכתיב לא תאכלו על הדם הא אין כאן דם אדם אמרתי לו בני והלא הדברים ק"ו ומה אם בהמה וחיה ועוף שדרכן לאכול אותן דם שלהם אסור בני אדם שאין דרכן לאכול אותן לא כל שכן שדמו אסור עליו הכתוב אומר (דברים י״ב:כ״ג) רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר וגו' ואומר כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו כי נפש כל בשר דמו הוא (ויקרא י״ז:י״ד) דם כל בשר לא תאכלו להביא דם אדם שהוא אסור באכילה לפי כי נפש כל בשר דמו הוא. והעבודה אף דם החי שנקרש ונתמצה בכלי ומיוחד בפ"ע שנתנו בכלי אחד אף זה אסור באכילה שנאמר דם דם מ"מ. ואמר לי רבי בהמה שלא הקריב ממנה קרבן חלבה מותר אמרתי לו בני מה ראית לומר כן אמר לי רבי דכתיב (ויקרא ז׳:כ״ה) כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנה אשה לה' ונכרתה וגו'. אמרתי לו בני ראה כחה של תורה מה היא וכל אמריה בינה וכל דבר ודבר שנאמר בה לא נאמרה אלא בחכמה בבינה ובהשכל כדי שלא יאמר אדם לעצמו בהמה שמקריבין ממנה קרבן חלבה אסור ובהמה שאין מקריבין ממנה קרבן חלבה מותר לכך חזר הכתוב ופירשה במקום אחר חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו (ויקרא ג׳:י״ז) חקת עולם לדורותיכם ללמדך מכאן שינהג הדבר לדורות עד סוף העולם בכל מושבותיכם בארץ ובח"ל כל חלב וכל דם לא תאכלו מה דם אסור באכילה אף חלב אסור באכילה א"כ למה נאמר כל חלב וכל דם אלא להקיש מצות שניהן להדדי שדם שוה לחלב וחלב שוה לדם ושניהם במלקות וכרת לכך נאמר כל חלב וכל דם וכך שנו חכמים במשנה מה אם הדם שנפשו של אדם קצה ממנו אפילו הכי הפורש ממנו מקבל שכר גזל ועריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן הפורש מהן עאכ"ו שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורות עד סוף כל הדורות. ואמר לי רבי גזל אח מותר אמרתי לו בני מה ראית לומר כך ואמר לי רבי נאמר על הר סיני (שמות כ׳:י״ב) כבד את אביך ואת אמך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב וגו'. והלא אין שם גזל אח ואמרתי לו בני לא זו היא שיטה הראשונה שאמרתי לך דברים הרבה יש לנו וחמורין הן ולא צריך הכתוב לאומרן לפיכך הטילו על ישראל ואמר הן יבדילו אותן כדי להרבות שכרן עליהן הכתוב אומר (ישעיהו כ״ו:ח׳-ט׳) נפשי אויתיך בלילה וגו'. אבל הייתי אומר מתוך ד"ת מתיסרין ומתוך דברי תורה מתרפאין. מכאן אמרו בשמונה דברים העולם חרב ובד' דברים העולם מתישב בח' דברים העולם חרב א' על הדינין ב' ועל ע"ז ג' ועל גילוי עריות ד' ועל שפיכות דמים ה' ועל חילול השם ו' ועל דברים מכוערים שאדם מוציא מפיו ז' ועל גסות הרוח ח' ועל לשון הרע ויש אומרים אף על החימוד דורות הראשונים לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים דכתיב (איוב כ״א:י״ד) ויאמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו וגו' ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם ואנשי דור הפלגה לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (בראשית י״א:א׳) ויהי כל הארץ שפה אחת וגו' ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם. ואנשי סדום לא נעקרו מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (בראשית י״ג:י״ג) ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד ומתוך שמונה דברים נעקרו מן העולם פרעה לא נעקר מן העולם אלא מתוך ח' דברים שנאמר (שמות ה׳:ב׳) ויאמר פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם סנחרב לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (מלכים ב י״ח:ל״ה) מי בכל אלקי הארצות וגו' כי יציל את ירושלים מידי ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם. נבוכדנצר לא נעקר מן העולם אלא מתוך שמונה דברים שנאמר (ישעיהו י״ד:י״ג) ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה וגו' ומתוך שמונה דברים נעקר מן העולם. ובארבעה דברים העולם מתיישב מתוך הצדקה ומתוך הדין ומתוך האמת ומתוך השלום ואמר לי רבי מעשה שמכרתי לעכו"ם אחד ארבעה כורין של תמרים ומדדתי לו בבית אפל מחצה על מחצה ואמר לי אלקים על השמים ואתה יודע על מדה שאתה מודד לי ומתוך שמדדתי לו בבית אפל חסרתי לו שלשה סאין של תמרים ולאחר כך נטלתי המעות ולקחתי בהן כד אחד של שמן והנחתי אותו במקום שמכרתי התמרים לעכו"ם נקרע הכד ונשפך השמן והלך לו אמרתי לו בני כתיב (ויקרא י״ט:י״ג) לא תעשוק את רעך ולא תגזול וגו' רעך הרי הוא כאחיך ואחיך הרי הוא כרעך הא למדת שגזל עכו"ם אסור כי גזל הוא ואצ"ל גזל של אח ומתוך שראה הקב"ה בני אדם שהן עושקין וגוזלין וחומסין זה לזה חזר ופירש בקבלה ע"י יחזקאל (יחזקאל י״ח:י״ח) אביו כי עשק עשק גזל גזל אח ואשר לא טוב עשה בתוך עמיו והנה מת בעונו. ואמר לי רבי בת חמורה או בת הבת אמרתי לו בני כמו שהבת היא ערוה כך היא בת הבת ג"כ ערוה כמו שהיא הבת כך היא בת הבת ואמר לי רבי והלא כתיב בתורה (ויקרא י״ח:ט׳-י׳) ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה אמרתי לו בני ולאו ק"ו הוא ומה אם בת בנו ובת בתו אסורה לו בתו לא כ"ש ומה ת"ל ערות אשה ובתה לא תגלה בין אשה ובתה משלו בין אשה ובתה ממקום אחר ואמר לי רבי זב חמור או נדה חמורה אמרתי לו בני נדה חמורה מזב ואמר לי רבי והלא לא למדנו טבילה לנדה אלא מן הזב אמרתי לו בני והלא דברים ק"ו ומה אם הזב שאין פרה ורבה מטמא אחת עשרה טומאות וטעון שבע רחיצות וטבילות שבתורה נדה שהיא פרה ורבה לא כ"ש שהיא מטמאה אחת עשרה טומאות וטעונה שבע רחיצות וטבילות שבתורה הא למדנו כל האומר לאשתו ולבנותיו ולבני ביתו כשהם בנדותם מותרים אתם לנגוע בכל הכלים עשו מה שאתם רוצים לעשות לפי שאין טבילה לנדה מן התורה אינו רואה קורת רוח בעולם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy

בראשית רבה

יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ (בראשית מט, יז), מַה נָּחָשׁ זֶה מָצוּי בֵּין הַנָּשִׁים, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ מָצוּי בֵּין הַנָּשִׁים. מַה הַנָּחָשׁ נֶאֱסָר בִּשְׁבוּעָה, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן בֶּן מָנוֹחַ נֶאֱסָר בִּשְׁבוּעָה (שופטים טו, יב): וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְשׁוֹן הִשָּׁבְעוּ לִי. מַה נָּחָשׁ זֶה כָּל כֹּחוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּרֹאשׁוֹ, כָּךְ שִׁמְשׁוֹן (שופטים טז, יז): אִם גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי. מָה הַנָּחָשׁ הַזֶּה רִיסוֹ מְחַלְחֵל לְאַחַר הַמִּיתָה, כָּךְ (שופטים טז, ל): וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ וגו'. הַנּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס, (שופטים טז, כה): קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק לָנוּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כְּתִיב (שופטים טז, כז): וְעַל הַגָּג כִּשְׁלשֶׁת אֲלָפִים, אֵלּוּ מַה שֶּׁהָיוּ עַל שְׂפַת הַגָּג, אֲבָל מַה שֶּׁהָיוּ לַאֲחוֹרֵיהֶם וְלַאֲחוֹרֵי אֲחוֹרֵיהֶם אֵין בְּרִיָּה יוֹדַעַת, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ (שופטים טז, לא): וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל בֵּית אָבִיהוּ וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וגו' בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו, אֶלָּא יַעֲקֹב אָבִינוּ בִּקֵּשׁ רַחֲמִים עַל הַדָּבָר. וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר, יַחְזְרוּ דְּבָרִים לַאֲחוֹרֵיהֶם, לְפִי שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ וְסָבוּר בּוֹ שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ שֶׁמֵּת, אָמַר אַף זֶה מֵת (בראשית מט, יח): לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק הַכֹּל בְּקִוּוּי, יִסּוּרִין בְּקִוּוּי, קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם בְּקִוּוּי, זְכוּת אָבוֹת בְּקִוּוּי, תַּאֲוָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא בְּקִוּוּי. יִסּוּרִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה כו, ח): אַף אֹרַח מִשְׁפָּטֶיךָ ה' קִוִּינוּךָ, אֵלּוּ יִסּוּרִין. (ישעיה כו, ח): לְשִׁמְךָ, זוֹ קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. (ישעיה כו, ח): וּלְזִכְרְךָ, זוֹ זְכוּת אָבוֹת. (ישעיה כו, ח): תַּאֲוַת נֶפֶשׁ, זוֹ תַּאֲוָתוֹ שֶׁל עוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָה בְּקִוּוּי (ישעיה לג, ב): ה' חָנֵנוּ לְךָ קִוִּינוּ. סְלִיחָה בְּקִוּוּי (תהלים קל, ד): כִּי עִמְּךָ הַסְּלִיחָה, מַה כְּתִיב בַּתְרֵיהּ (תהלים קל, ה): קִוִּיתִי ה'. לְפִי שֶׁהָיָה יַעֲקֹב אָבִינוּ רוֹאֶה אוֹתוֹ וְסוֹבֵר בּוֹ שֶׁגְּאֻלָּה מַגַּעַת בְּיָמָיו, כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁמֵּת, מִיָּד אָמַר לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
Versetto precedenteCapitolo completoVersetto successivo