Midrash su Geremia 49:11

ל אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנָא אִישְׁתַּיְרִי מִשַּׁפִּירֵי יְרוּשָׁלַיִם. הַאי מַאן דְּבָעִי מֵיחְזֵי שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, נֵיתִי כַּסָא דְּכַסְפָּא מִבֵּי סִילְקֵי, וְנִימַלֵיהּ פַּרְצִידֵי דְּרוֹמְנָא סוּמְקָא, וְנֵיהֲדַר לֵיהּ כְּלִילָא דְּוַרְדָא סוּמְקָא לְפוּמֵיהּ, וְנוֹתְבֵיהּ בֵּין שִׁמְשָׁא לְטוּלָא, הַהוּא זַהֲרוּרֵי, מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן. אֵינִי?! וְהָאָמַר מַר: שׁוּפְרֵיהּ דְּרַב כַּהֲנָא מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ, וְשׁוּפְרֵיהּ דְּרַבִּי אַבָּהוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּיַעֲקֹב אָבִינוּ, וְיַעֲקֹב אָבִינוּ מֵעֵין שׁוּפְרֵיהּ דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאִלּוּ רַבִּי יוֹחָנָן לָא קָחָשִׁיב לֵיהּ! שַׁאֲנִי רַבִּי יוֹחָנָן, דְּהַדְרַת פָּנִים לָא הַוְיָא לֵיהּ. רַבִּי יוֹחָנָן הֲוֵי אָזִיל וְיָתִיב אַשַּׁעֲרֵי טְבִילָה, אָמַר: כִּי סַלְקָן בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל מִטְּבִילַת מִצְוָה, לִפְגְּעוּ בִּי כִּי הֵיכִי דְּלִיהֲווּ לְהוּ בְּנֵי שַׁפִּירֵי כְּוָתִי, גְּמִירֵי אוֹרַיְתָא כְּוָתִי. אַמְרֵי לֵיהּ רַבָּנָן: לָא מִסְתַּפִי מַר מֵעֵינָא בִּישָׁא?! אָמַר לְהוּ: אֲנָא מִזַּרְעָא דְּיוֹסֵף קָאֲתִינָא, דְּלָא שָׁלַט בֵּיהּ עֵינָא בִּישָׁא, דִּכְתִיב: (בראשית מ״ט:כ״ב) "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן". וְאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: אַל תִּקְרִי 'עֲלֵי עָיִן', [אֶלָּא 'עוֹלֵי עָיִן']. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר מֵהָכָא: (שם מח) "וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ", מַה דָּגִים שֶׁבַּיָּם, מַיִם מְכַסִּים אוֹתָם וְאֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם, אַף זַרְעוֹ שֶׁל יוֹסֵף, אֵין הָעַיִן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם. יוֹמָא חַד הֲוָה קָא סָחִי רַבִּי יוֹחָנָן בְּיַרְדְּנָא, חַזְיֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ, וְשָׁוַר לְיַרְדְּנָא אַבַּתְרֵיהּ, אָמַר לֵיהּ: 'חֵילָךְ לְאוֹרַיְתָא'. אָמַר לֵיהּ: 'שׁוּפְרָךְ לְנָשֵׁי'. אָמַר לֵיהּ: אִי הָדַרְתְּ בָּךְ, יָהִיבְנָא לָךְ אֲחוֹתִי, דְּשַׁפִּירָא מִינָאִי. קַבִּיל עֲלֵיהּ. בָּעִי לְמִיהֲדַר לַאֲתוּיֵי מָאנֵיהּ וְלָא מָצִי הָדַר. אַקְרְיֵיהּ וְאַתְּנֵייהּ וְשַׁוְיֵהּ גַּבְרָא רָבָא. יוֹמָא חַד הֲווּ מִפְלְגֵי בֵּי מִדְרָשָׁא: הַסַּיִף וְהַסַּכִּין וְהַפִּגְיוֹן וְהָרֹמַח וּמַגַּל־יָד וּמַגַּל קָצִיר, מֵאֵימָתַי מְקַבְּלִין טֻמְאָה? מִשְּׁעַת גְּמַר מְלַאכְתָּן. וּמֵאֵימָתַי גְּמַר מְלַאכְתָּן? רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: מִשֶּׁצֵרְפָן בַּכִּבְשָׁן. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: מִשֶּׁיְּצַחְצְחָן בְּמַיִם. אָמַר לֵיהּ: לִסְטָאָה, בְּלִיסְטְיוּתֵיהּ יָדַע! אָמַר לֵיהּ: וּמַאי אַהֲנִית לִי? הָתָם 'רַבִּי' קָרוּ לִי, הָכָא 'רַבִּי' קָרוּ לִי. אָמַר לֵיהּ: אַהֲנָאִי לָךְ, דַּאֲקְרְבִינָךְ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. חָלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן, חָלַשׁ רֵישׁ לָקִישׁ. אֲתָאִי אַחְתֵּיהּ קָא בַּכְיָא. אָמְרָה לֵיהּ: עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל בָּנַי. אָמַר לָהּ: (ירמיהו מ״ט:י״א) "עָזְבָה יְתֹמֶיךָ וַאֲנִי אֲחַיֶּה". עֲשֵׂה בִּשְׁבִיל אַלְמְנוּתִי. אָמַר לָהּ: (שם) "וְאַלְמְנוֹתֶיךָ עָלַי תִּבְטָחוּ". נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, וַהֲוָה קָא מִצְטַעֵר רַבִּי יוֹחָנָן בַּתְרֵיהּ טוּבָא. אָמְרוּ רַבָּנָן: מַאן לֵיזִיל לִיתְבֵיה לְדַעְתֵּיהּ? נֵיזִיל רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּדָת, דִּמְחַדְּדִין שְׁמַעְתְּתֵיהּ. אָזִיל, יָתִיב קַמֵּיהּ, כָּל מִלְּתָא דַּהֲוָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אָמַר לֵיהּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ. אָמַר: אַתְּ כְּבַר־לָקִישָׁא?! בַּר־ לָקִישָׁא, כִּי הֲוָה אֲמִינָא מִלְּתָא, הֲוָה מַקְשִׁי לִי עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע קוּשְׁיָתָא, וּפָרִיקְנָא לֵיהּ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע פֵּירוּקָא, וּמִמֵּילָא רַוְחָא שְׁמַעְתָּא, וְאַתְּ אָמַרְתְּ: תַּנְיָא דִּמְסַיְּיעָא לָךְ! אַטּוּ לָא יָדַעְנָא דְּשַׁפִּיר קָאֲמִינָא? הֲוָה קָאָזִיל וְקָרַע מָאנֵיהּ, וְקָא בָּכִי, וְאָמַר: 'הֵיכָא אַתְּ בַּר־לָקִישָׁא'? 'הֵיכָא אַתְּ בַּר־לָקִישָׁא'? וַהֲוָה קָא צָוַח עַד דְּשָׁף דַּעְתֵּיהּ מִינֵיהּ. בָּעוּ רַבָּנָן רַחֲמֵי עֲלֵיהּ וְנָח נַפְשֵׁיהּ.

יומא חד הוה קא סחי רבי יוחנן בירדנא חזייה ריש לקיש ושוור לירדנא אבתריה א״ל חילך לאורייתא א״ל שופרך לנשי א״ל אי הדרת בך יהיבנא לך אחותי דשפירא מינאי קביל עליה בעי למיהדר לאתויי מאניה ולא מצי הדר אקרייה אתנייה ושווייה גברא רבא יומא חד הוה מפלגי בי מדרשא הסייף והסכין והפגיון והרומח ומגל יד ומגל קציר מאימתי מקבלין טומאה משעת גמר מלאכתן ומאימתי גמר מלאכתן רבי יוחנן אמר משיצרפן בכבשן ר״ל אמר משיצחצחן במים א״ל לסטאה בלסטיותיה ידע א״ל ומאי אהנית לי התם רבי קרי לי הכא רבי קרו לי א״ל אהנאי לך דאקרבינך תחת כנפי השכינה חלש דעתיה דרבי יוחנן חלש ריש לקיש אתאי אחתיה קא בכיא אמרה ליה עשה בשביל בני אמר לה (ירמיה מט יא) עזבה יתומיך אני אחיה עשה בשביל אלמנותי אמר לה (שם) ואלמנותיך עלי תבטחו נח נפשיה דרבי שמעון בן לקיש והוה קא מצטער רבי יוחנן בתריה טובא אמרו רבנן מאן ליזיל ליתביה לדעתיה ניזיל רבי אלעזר בן פדת דמחדדין שמעתתיה אזיל יתיב קמיה כל מלתא דהוה אמר ר״י א״ל תניא דמסייעא לך אמר את כבר לקישא בר לקישא כי הוה אמינא מלתא הוה מקשי לי כ״ד קושייתא ופריקנא ליה כ״ד פירוקי וממילא רווחא שמעתא ואת אמרת תניא דמסייעא לך אטו לא ידענא דשפיר קאמינא הוה קאזיל וקרע מאניה וקא בכי ואמר היכא את בר לקישא היכא את בר לקישא והוה קא צורח עד דשף דעתיה מיניה בעו רבנן רחמי עליה ונח נפשיה: