Midrash su Giobbe 35:11

פרק שירה - ברייתא של פסוקי שירה ותהלה להקב״ה, ששומה בפי כל צבאי השמים והארץ והצמחים וכל אשר בו רוח חיים חוץ מהאדם. פרק שירה נחלק לששה חלקים או שירים: א׳) שיר השמים והארץ וכל צבאם, ב׳) שיר לירקות ועצים, ג׳) שיר לשרצים, ד׳) שיר לעופות, ה׳) שיר לבהמות, ו׳) שיר לחיות. ששה שירים לששת ימי המעשה, ויחידי סגולה נוהגין לומר אותו בכל יום חוץ מיום השבת שבו אומרים שיר היחוד. ויש ממנו נוסחאות שונות והנוסחא היותר נכונה היא של ר׳ משה רפאל מנוואהרדק משנת תנ״ב, שיש בה פ״ד שירים או מאמרים, ובכל מאמר פסוק אחד או שנים עד שלשה, ברוב הסדרים רשום בראש פרק שירה: תניא ר׳ אליעזר הגדול אומר כל העוסק בפרק שירה בכל יום מעיד אני עליו שהוא בן עוה״ב וכו׳, ולא נמצא זה המאמר בתלמוד ומדרשים, אך נמצא מאמר דומה לו של ריב״ל: כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב (סנהדרין צ״א:) וכוונתו על שירת הים (עי׳ תנחומא סי׳ צ״ו), אמנם פרק שירה הוא שיר נעלה ונשגב, והכוונה במליצתו הוא להודיע שלמות הבריאה של הבורא בכל בריותיו מגדול ועד קטן, ושיש לכל אחד תכלית ידועה ומדה מיוחדת, ואם היה להם פה לדבר היו משבחים ומהללים את בוראם על זאת. ומהם אנו למדים הטוב והיפה, כמו שנאמר מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ (איוב ל״ה י״א). וכבר אמרו חז״ל אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות מחתול וגזל מנמלה ועריות מיונה וד״א מתרנגול (עירובין ק׳:), והוא להורות שלא יתגאה האדם על הנבראים האחרים כי כלם שוים לפני הקב״ה, וכי גם הם אומרים שירה.

כי אתם באים אל הארץ. [מה כתיב למעלה מן הענין, והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם] (במדבר לג נב), זש"ה מלפנו מבהמות (הארץ) [ארץ] (איוב לה יא), אמר להם לישראל, למדו מפרו של אליהו, כי בשעה שאמר אליהו (לעובדי) [לנביאי] הבעל בחרו לכם (את) הפר האחד ועשו ראשונה (מ"א יח כה), באותה שעה נתקבצו ארבע מאות וחמשים נביאי הבעל, (ות"נ) [וארבע מאות] נביאי האשרה, ולא יכלו לזוז רגלו מן הארץ, ראה מה כתיב שם, ויתנו לנו שנים פרים וגו' (שם שם כג), אמר להם אליהו בחרו לכם שנים פרים תאומים מאם אחת, הגדילים על בוס אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם, ואחד לבעל, בחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו היה נמשך והולך אחריו, ואותו הפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל אותן נביאי הבעל, ונביאי האשרה, לזוז רגלו מן הארץ, ולא יכלו, עד שפתח אליהו ואמר להם לך עמהם, השיב הפר ואמר לאליהו לעיני כל העם, ואמר לו אני וחבירי יצאו מבטן אחד, וגדלנו במרעה אחד, על אבוס אחד, הוא עלה בחלקו של הקב"ה, ושמו של הקב"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל, להכעיס את בוראי, אמר לו אליהו לך עמהם, ואל ימצאו עלילה, כשם ששמו של הקב"ה מתקדש על זה שעמי, כך מתקדש עליך, א"ל וכן אתה יועצני, שבועה שאיני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם ויעשו (שם שם כו), ומי נתנו להם, אליהו, ואתה למד שאליהו אמר להם בחרו לכם הפר האחד (שם שם כה), ולבסוף כתיב ויקחו את הפר אשר נתן להם (שם שם כו), לכך נאמר מלפנו מבהמות ארץ. ומעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו] (איוב לה יא), אמר הקב"ה לימדו מן העורבים, שהיו מכלכלים את אליהו, שנאמר ואת העורבים צויתי לכלכלך שם [והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו'] (מ"א יז ד ו), מהיכן היו מביאים לו לחם ובשר ובבקר ולחם ובשר בערב, מן שוללחנו של יהושפט, לפי שלא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אחאב, להוציא משולחנו של אותו רשע כלום לאותו צדיק, מפני שהיתה ביתו מליאה עבודת כוכבים, הוי מעוף השמים (תחכמנו) [יחכמנו], אמר הקב"ה לישראל לימדו מן הפר, ומן העורבים, ואל תפנו אל האלילים להסתכל בהם, (שנאמר) [מנין ממה שקראו בענין] והורשתם את כל יושבי הארץ.

כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ. מַה כְּתִיב לְמַעְלָה מִן הָעִנְיָן, וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם (במדבר לג, נב). זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ (איוב לה, יא). מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אָרֶץ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לִמְּדוּ מִפָּרוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לָהֶם אֵלִיָּהוּ לְעוֹבְדֵי הַבַּעַל, בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד וַעֲשׂוּ רִאשׁוֹנָה וְגוֹ' (מל״‎א יח, כה), בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְקַבְּצוּ אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נְבִיאֵי הַבַּעַל וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים נְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה, וְלֹא יָכְלוּ לָזוּז אֶת רַגְלוֹ מִן הָאָרֶץ. רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם, וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים וְגוֹ' (שם פסוק כג). מֶה עָשָׂה אֵלִיָּהוּ. אָמַר לָהֶם: בָּחֲרוּ לָכֶם שְׁנַיִם פָּרִים תְּאוֹמִים מֵאֵם אַחַת, הַגְּדֵלִים עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהֵטִילוּ עֲלֵיהֶם גּוֹרָלוֹת, אֶחָד לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְאֶחָד לְשֵׁם הַבַּעַל. וּבָחֲרוּ לָהֶם הַפָּר הָאֶחָד. הַפָּר שֶׁל אֵלִיָּהוּ מִיָּד נִמְשַׁךְ אַחֲרָיו וְהָלַךְ. וְאוֹתוֹ הַפָּר שֶׁעָלָה לְשֵׁם הַבַּעַל, נִתְקַבְּצוּ אוֹתָם נְבִיאֵי הַבַּעַל וּנְבִיאֵי הָאֲשֵׁרָה לָזוּז עִמָּם וְלֹא יָכְלוּ, עַד שֶׁפָּתַח אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לֵיהּ: לֵךְ עִמָּהֶם. הֵשִׁיב הַפָּר וְאָמַר לְאֵלִיָּהוּ לִפְנֵי כָּל הָעָם, אֲנִי וַחֲבֵרִי יָצָאנוּ מֵרֶחֶם אֶחָד, וְגָדַלְנוּ בְּמִרְעֶה אֶחָד עַל אֵבוּס אֶחָד, וְהוּא עָלָה לְחֶלְקוֹ שֶׁל מָקוֹם, וּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עָלָיו. וַאֲנִי עָלִיתִי בְּחֵלֶק הַבַּעַל, לְהַכְעִיס אֶת בּוֹרְאִי. אָמַר לֵיהּ אֵלִיָּהוּ, לֵךְ עִמָּהֶם, וְאַל יִמְצְאוּ לִי עֲלִילָה, שֶׁכְּשֵׁם שֶׁשְּׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְקַדֵּשׁ עַל זֶה שֶׁעִמִּי, כָּךְ מִתְקַדֵּשׁ עָלֶיךָ. אָמַר לוֹ: וְכָךְ אַתָּה יוֹעֲצֵנִי. שְׁבוּעָה שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן, עַד שֶׁתִּמְסְרֵנִי אַתָּה בְּיָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְּחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם (שם פסוק כו). וּמִי נָתַן לָהֶם, אֵלִיָּהוּ. וְאַתָּה מוֹצֵא שֶׁאֵלִיָּהוּ אָמַר לָהֶם: וְיִתְּנוּ לָנוּ שְׁנַיִם פָּרִים. וְעוֹד, אָמַר לָהֶם: בַּחֲרוּ לָכֶם הַפָּר הָאֶחָד (שם פסוק כה). וּלְבַסּוֹף כְּתִיב: וַיִּקְּחוּ אֶת הַפָּר אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם. לְכָךְ נֶאֱמַר: מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמוֹת אֶרֶץ וְגוֹ' (איוב לה, יא). וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ (שם). אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לִמְדוּ מִן הָעוֹרְבִים, שֶׁהָיוּ מְכַלְכְּלִים אֶת אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָעוֹרְבִים מְבִיאִים לוֹ לֶחֶם וּבָשָׂר בַּבֹּקֶר וְגוֹ' (מל״‎א יז, ו). וּמֵהֵיכָן הָיוּ מְבִיאִין. מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל יְהוֹשָׁפָט, לְפִי שֶׁלֹּא הָיוּ רוֹצִין אוֹתָם הָעוֹרְבִים לִיכָּנֵס לְבֵיתוֹ שֶׁל אַחְאָב לְהוֹצִיא מִשֻּׁלְחָנוֹ כְּלוּם לְאוֹתוֹ צַדִּיק, מִפְּנֵי שֶׁהָיָה בֵּיתוֹ שֶׁל אַחְאָב מָלֵא מֵעֲבוֹדָה זָרָה. הֱוֵי, וּמֵעוֹף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, לִמְדוּ מִן הַפָּר וּמִן הָעוֹרְבִים, וְאֶל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים לְהִסְתַּכֵּל בָּם. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ וְגוֹ'.