Midrash su Levitico 19:36

(דף מט) איתמר דברים רב אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה מיתיבי ר׳ יוסי ברבי יהודה מה תלמוד לומר (ויקרא יט לו) הין צדק והלא הין בכלל איפה הוא אלא לומר לך שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק אמר אביי ההוא שלא ידברו אחד בפה ואחד בלב:

י אִיתְּמַר: 'דְּבָרִים', רַב אָמַר: אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה, וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי אֲמָנָה. מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: (ויקרא י״ט:ל״ו) "הִין־צֶדֶק"? וַהֲלֹא הִין בִּכְלָל אֵיפָה (הוא) [הָיָה]? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: שֶׁיְּהֵא 'הֵן' שֶׁלְּךָ צֶדֶק, וְ'לָאו' שֶׁלְּךָ צֶדֶק. אָמַר אַבַּיֵּי: הַהוּא שֶׁלֹּא יְדַבֵּר אֶחָד בַּפֶּה וְאֶחָד בַּלֵּב. מֵיתִיבִי: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ: טַלִּית קוֹנָה דִּינַר זָהָב, וְאֵין דִּינַר זָהָב קוֹנֶה טַלִּית, מִכָּל מָקוֹם כָּךְ הֲלָכָה, אֲבָל אָמְרוּ: "מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל וּמֵאַנְשֵׁי דּוֹר הַפְלָגָה, הוּא עָתִיד לִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ". תַּנָּאֵי הִיא, דִּתְנָן: מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן מַתְיָא שֶׁאָמַר לִבְנוֹ: צֵא וּשְׂכֹר לָנוּ פּוֹעֲלִים, הָלַךְ וּפָסַק לָהֶם מְזוֹנוֹת, וּכְשֶׁבָּא אֵצֶל אָבִיו, אָמַר לוֹ: בְּנִי, אֲפִלּוּ אַתָּה עוֹשֶׂה לָהֶם כִּסְעֻדַּת שְׁלֹמֹה בְּשַׁעְתּוֹ, לֹא יָצָאתָ יְדֵי חוֹבָתְךָ עִמָּהֶם, שֶׁהֵם בְּנֵי אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא יַתְחִילוּ בַּמְלָאכָה, צֵא וֶאֱמֹר לָהֶם: עַל מְנָת שֶׁאֵין לָכֶם עָלַי אֶלָּא פַּת וְקִטְנִית בִּלְבָד. וְאִי סַלְקָא דַּעְתָּךְ: דְּבָרִים, יֵשׁ בָּהֶם מִשּׁוּם מְחֻסְּרֵי־אֲמָנָה, הֵיכִי אָמַר לֵיהּ: "זִיל הָדַר בְּךָ"? שַׁאנִי הָתָם דְּפוֹעֲלִים גּוּפַיְהוּ לָא סַמְכָא דַּעְתַּיְהוּ, מַאי טַעְמָא? מֵידַע יָדְעֵי דְּעַל אַבוּהָ סָמַךְ.

אמר ר׳ יוחנן כל מקום שפקרו הצדוקים תשובתן בצדן (בראשית א כו) נעשה אדם בצלמנו וגו׳ (שם) ויברא אלהים את האדם בצלמו. (שם יא) הבה נרדה ונבלה שם שפתם (שם) וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל. (שם לה) כי שם נגלו אליו האלהים (שם) לאל העונה אותי ביום צרתי. (דברים ד ז) כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה׳ אלהינו בכל קראנו אליו. (ש״ב ז כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלכו לו אלהים לפדות לו לעם. (דניאל ז ט) עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב הנך למה לי כדרבי יוחנן דא״ר יוחנן אין הקב״ה עושה דבר אלא א״כ נמלך בפמליא של מעלה שנאמר (שם ד) בגזרת עירין פתגמא ובמאמר קדישין שאלתא התינח כולהו עד די כרסון רמיו מאי איכא למימר אחד לו ואחד לדוד דתניא אחד לו ואחד לדוד דברי רבי עקיבא אמר לו ר׳ יוסי עקיבא עד מתי אתה עושה שכינה חול אלא אחד לדין ואחד לצדקה. קבלה מיניה או לא קבלה מיניה ת״ש דתניא אחד לדין ואחד לצדקה דברי ר׳ עקיבא אמר ר׳ אלעזר בן עזריה עקיבא מה לך אצל הגדה כלך לך אצל נגעים ואהלות אלא אחד לכסא ואחד לשרפרף כסא לישב עליו ושרפרף להדום רגליו. א״ר נחמן האי מאן דידע לאהדורי למיני כרב אידית ליהדר ואי לא לא ליהדר. אמר ההוא מינא לרב אידית כתיב (שמות כד א) ואל משה אמר עלה אל ה׳ עלה אלי מיבעי ליה א״ל זה מטטרון ששמו כשם רבו דכתיב (שם כג) כי שמי בקרבו אי הכי נפלחו ליה כתיב (שם) אל תמר בו אל תמירני בו אם כן לא ישא לפשעכם למה לי א״ל הימנותא בידן דאפילו בפרוונקא נמי לא קבילנוה דכתיב (שם לג) ויאמר אליו אם אין פניך הולכים וגו׳. א״ל ההוא מינא לר׳ ישמעאל בר׳ יוסי כתיב (בראשית יט כד) וה׳ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה׳ מאתו מיבעי ליה א״ל ההוא כובס שבקיה אנא מהדרנא ליה דכתיב (שם ד כג) ויאמר למך לנשיו עדה וצלה שמען קולי נשי למך נשי מיבעי ליה אלא משתעי קרא הכי ה״נ משתעי קרא הכי א״ל מנא לך הא מפרקיה דר׳ מאיר שמיע לי דא״ר יוחנן כי הוה דריש ר׳ מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתא תלתא אגדתא תלתא מתלי וא״ר יוחנן ג׳ מאות משלי שועלים היו לו לרבי מאיר ואנו אין לנו אלא ג׳. (דף לט) (יחזקאל יח ב) אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה (ויקרא יט לו) מאזני צדק אבני צדק (משלי יא ח) צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו: