Midrash su Genesi 38:2

טז (זכריה י״ד:כ׳) "בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה עַל מְצִלּוֹת הַסּוּס קֹדֶשׁ לַה'", מַאי "עַל מְצִלּוֹת"? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵל. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כָּל מְצִלּוֹת שֶׁתּוֹלִין לוֹ לַסּוּס בֵּין עֵינָיו יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'. רַבִּי יוֹחָנָן אוֹמֵר: כָּל בִּזָּה שֶׁבָּזְזוּ יִשְׂרָאֵל עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵל, יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַה'. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: "כָּל בִּזָּה", הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וְהָיָה הַסִּירוֹת בְּבֵית ה' כַּמִּזְרָקִים לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָּךְ תַּרְתֵּי, מַאי "וְהָיָה הַסִּירוֹת כַּמִּזְרָקִים"? מִלְּתָא אַחֲרִיתָא קָאָמַר, דְּמִעַתְּרוּ יִשְׂרָאֵל וּמִתְנַדְּבֵי וּמַיְתּוּ. בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר: "כָּל בִּזָּה", הַיְנוּ דִּכְתִיב: (שם) "וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד בְּבֵית ה' צְבָאוֹת", אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: הַנָּךְ תַּרְתֵּי, מַאי "וְלֹא יִהְיֶה כְנַעֲנִי עוֹד"? אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, אָמַר רַב אַוְיָא: "אֵין כָּאן עָנִי". וּ'כְנַעֲנִי', מְנָא לָן דְּאִיקְרִי 'תַּגָּר'? דִּכְתִיב: (בראשית ל״ח:ב׳) "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי", מַאי 'כְּנַעֲנִי'? אִילֵימָא כְּנַעַן מַמָּשׁ, אֶפְשָׁר בָּא אַבְרָהָם וְהִזְהִיר אֶת יִצְחָק, בָּא יִצְחָק וְהִזְהִיר אֶת יַעֲקֹב, וְאָזִיל יְהוּדָה וְנָסִיב בַּת כְּנַעֲנִי? אֶלָּא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בַּת גְּבַר תַּגָּרָא, כְּדִכְתִיב: (הושע י״ב:ח׳) "כְּנַעַן בְּיָדוֹ מֹאזְנֵי מִרְמָה". וְאִי בָּעִית אֵימָא, מֵהָכָא: (ישעיהו כ״ג:ח׳) "אֲשֶׁר סֹחֲרֶיהָ שָׂרִים, כִּנְעָנֶיהָ נִכְבַּדֵּי אָרֶץ".

וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמו שוע (בראשית לח ב), אימתי בשעה שפירש מאחיו, שנאמר וירד יהודה.

[וירד יהודה]. זש"ה עוד היורש אביא לך וגו' (מיכה א טו), ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר לאחיותיהם נטלו השבטים, שנאמר ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו, וכמה היו הבנות, אלא תיומותיהם היו, שהיתה יולדת עמו תאומים והוא נוטלה, וכן הוא אומר גבי בנימן כי גם זה לך בן (בראשית לה יז), כי זה לך בן לא נאמר, אלא כי גם זה, שילדה אמו תאומה, הוי ויקומו כל בניו וכל בנותיו וגו' (שם לז לה), מכאן אתה למד שנטלו את אחיותיהם, ור' נחמיה מקיים בנותיו כלותיו, שחתנו של אדם כבנו וכלתו כבתו, ואין אדם נמנע מלקרוא לכלתו בתו. אמרו רבותינו יהודה שהיה גדול בבית אביו נטל כנענית, שכתיב וירא שם יהודה, והנביא מכריז עד עדולם יבא (קדוש) [כבוד] ישראל (מיכה א טו), הוי וירד יהודה וגו' ויט עד איש עדולמי.