Midrash su Salmi 30:9

(דף טז) משנה, בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה בעצרת על פירות האילן בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון שנאמר (תהלים לג טו) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם ובחג נידונין על המים: גמרא, הא תבואה דאימת אילימא הך תבואה דקיימא כל הני הרפתקי דעדו עלה עדיין קיימא אימת איתדן אלא תבואה דמזרע למימרא דחד דינא מיתדנא והתניא תבואה שאירע בה קרי או אונס קודם הפסח נידונית לשעבר אחר הפסח נידונית להבא אדם שאירע בו קרי או אונס קודם י״ה נדון לשעבר אחר י״ה נדון להבא אמר רבא שמע מינה תרי דיני מיתדנא (שתא) אמר אביי כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא ליקדים וליזרע חרפא דעד דמטי למידייניה קדים וסליק:

ד מִשְׁנָה. בְּאַרְבָּעָה פְּרָקִים הָעוֹלָם נִדּוֹן, בְּפֶסַח עַל הַתְּבוּאָה, בַּעֲצֶרֶת עַל פֵּרוֹת הָאִילָן, בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים לג) "הַיֹּצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כָּל מַעֲשֵׂיהֶם". וּבֶחָג, נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. גְּמָרָא. הָא תְּבוּאָה? (דְּאֵימַת?) אִילֵימָא הַךְ תְּבוּאָה דְּקַיְּמָא, כָּל הַנֵי הַרְפַּתְקֵי דְּעָדוּ עֲלָהּ, (וַעֲדַיִין קַיְמָא) אֵימַת אִיתְּדוֹן? אֶלָּא תְּבוּאָה דְּמִזְרְעָה! לְמֵימְרָא: דְּחַד דִּינָא מִיתְּדְנָא? וְהָתַנְיָא: תְּבוּאָה שֶׁאֵרַע בָּהּ קְרִי אוֹ אֹנֶס קֹדֶם הַפֶּסַח נִדּוֹנֶת לְשֶׁעָבַר, אַחַר הַפֶּסַח נִדּוֹנֶת לְהַבָּא. וְאָדָם שֶׁאֵרַע בּוֹ קְרִי אוֹ אֹנֶס קֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים נִדּוֹן לְשֶׁעָבַר. אַחַר יוֹם הַכִּפּוּרִים נִדּוֹן לְהַבָּא. אָמַר רָבָא: שְׁמַע מִינָהּ, תְּרֵי דִּינֵי מִתְּדְנָא (שַׁתָּא). אָמַר אַבַּיֵי: הִלְכָּךְ, כִּי חָזִי אִינַשׁ דְּמַצְלַח זַרְעָא אַפְלָא, לִיקְדִים וְלִיזְרַע חָרְפָא, דְּעַד דְּמַטֵי לְמִדַּיְנֵיהּ, קָדִים וְסָלִיק.

דָּבָר אַחֵר, וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וגו'. אֲתָא לְגַבֵּי מָרְדֳּכַי וַאֲמַר, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ, כַּמָּה בִּישׁ גַּדָּא דְּהַהוּא גַּבְרָא, אֱמֶשׁ אֲנִי הָיִיתִי עָסֵיק לְהַתְקִין לֵיהּ צְלִיבָא, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּין לֵיהּ כְּלִילָא. אֲנִי הָיִיתִי מְתַקֵּן לְךָ חֲבָלִים וּמַסְמֵרִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְתַקֵּן לְךָ לְבוּשׁ מַלְכוּת. אֲנָא בָּעֵינָא מִן מַלְכָּא לְמִיצְלִיב יָתָךְ עַל צְלִיבָא, וְהוּא אֲמַר לִי לְמִירְכַּב לָךְ עַל סוּסְיָא, עֲמוֹד וּלְבוֹשׁ וְעָבֵיד לֵיהּ כָּל מַה דַּאֲמָרָן לְעֵיל. וְכֵיוָן דְּרָכֵיב, הִתְחִיל מְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִּלִּיתָנִי וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי ה' אֱלֹהָי שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִי מִיָּרְדִי בוֹר. תַּלְמִידָיו מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים ל, ב): זַמְרוּ לַה' חֲסִידָיו וְהוֹדוּ לְזֵכֶר קָדְשׁוֹ כִּי רֶגַע בְּאַפּוֹ חַיִּים בִּרְצוֹנוֹ בָּעֶרֶב יָלִין בֶּכִי וְלַבֹּקֶר רִנָּה. אוֹתוֹ רָשָׁע מָה הָיָה אוֹמֵר (תהלים ל, ב): וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם ה' בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּ לְהַרְרִי עֹז הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל. אֶסְתֵּר מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): אֵלֶיךָ ה' אֶקְרָא וְאֶל ה' אֶתְחַנָּן מַה בֶּצַע בְּדָמִי בְּרִדְתִּי אֶל שָׁחַת הֲיוֹדְךָ עָפָר הֲיַגִּיד אֲמִתֶּךָ. כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): שְׁמַע ה' וְחָנֵנִי ה' הֱיֵה עֹזֵר לִי הָפַכְתָּ מִסְפְּדִי לְמָחוֹל לִי פִּתַּחְתָּ שַׂקִּי וַתְּאַזְרֵנִי שִׂמְחָה, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת (תהלים ל, ב): לְמַעַן יְזַמֶּרְךָ כָבוֹד וְלֹא יִדֹּם ה' אֱלֹהַי לְעוֹלָם אוֹדֶךָּ. בִּתּוֹ שֶׁל הָמָן נִשְׁקְפָה מִן הַחַלּוֹן לִרְאוֹת בַּצְּלִיבָא, וְכֵיוָן שֶׁרָאֲתָה מָרְדֳּכַי רוֹכֵב וְאָבִיהָ מַכְרִיז לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ, הִשְׁלִיכָה עַצְמָהּ לָאָרֶץ וּמֵתָה.