Midrash su Salmi 34:19

זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה וגו' (תהלים נא, יט), זַבְדִּי בֶּן לֵוִי וְרַבִּי יוֹסֵי בֶּן פֶּטְרָס וְרַבָּנָן, חַד אָמַר, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֲנִי כָּבַשְׁתִּי אֶת יִצְרִי וְעָשִׂיתִי תְּשׁוּבָה לְפָנֶיךָ, אִם אַתָּה מְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה הֲרֵי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁשְּׁלֹמֹה בְּנִי עוֹמֵד וּבוֹנֶה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבוֹנֶה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְטִיר עָלָיו אֶת הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. וָחֳרָנָא אָמַר מִנַיִן לְמִי שֶׁהוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ עָלָה לִירוּשָׁלַיִם וּבָנָה אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבָנָה אֶת הַמִּזְבֵּחַ וּמַקְרִיב עָלָיו כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, מִן הָדֵין קְרָיָא: זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה, וְרַבָּנִין אָמְרֵי מִנַּיִן לְעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁצָּרִיךְ לְהַזְכִּיר עֲבוֹדָה וְקָרְבָּנוֹת וְלָשֹׁחַ, מִן הֲדָא בִּרְכָתָא, רְצֵה אֱלֹהֵינוּ שְׁכֹן בְּצִיּוֹן מְהֵרָה יַעַבְדוּךָ בָּנֶיךָ. אִית דְּבָעֵי מַשְׁמַעְנָא מִן הֲדָא, זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן כָּל מַה שֶׁפָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּבְהֵמָה הִכְשִׁיר בְּאָדָם, פָּסַל בִּבְהֵמָה (ויקרא כב, כב): עֲוֶרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת, וְהִכְשִׁיר בְּאָדָם (תהלים נא, יט): לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי הַהֶדְיוֹט הַזֶּה אִם מְשַׁמֵּשׁ הוּא בְּכֵלִים שְׁבוּרִים גְּנַאי הוּא לוֹ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּלֵי תַּשְׁמִישׁוֹ שְׁבוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד, יט): קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב, (תהלים קמז, ג): הָרוֹפֵא לִשְׁבוּרֵי לֵב, (ישעיה נז, טו): וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ. זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב נִשְׁבָּר, רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי יוּדָא בַּר רַבִּי סִימוֹן, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר, וּבָא אוֹהֲבוֹ וְכִבְּדוֹ בְּכַלְכָּלָה אַחַת שֶׁל תְּאֵנִים וְחָבִית אַחַת שֶׁל יַיִן, אָמַר לוֹ זֶה כִּבּוּד גָּדוֹל, אָמַר לוֹ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְפִי שָׁעָה כִּבַּדְתִּיךָ, אֲבָל כְּשֶׁאַתָּה נִכְנַס לְתוֹךְ פָּלָטִין שֶׁלְךָ, אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה אֲנִי מְכַבְּדֶךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל (ויקרא ו, ב): זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה, אָמְרוּ לְפָנָיו רִבּוֹן הָעוֹלָמִים לְפִי שָׁעָה הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ, אֲבָל לִכְשֶׁתֵּיטִיב (תהלים נא, כ כא): בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלָיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עֹלָה וְכָלִיל.

[ה] זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר וג' (תהלים נא:יט). זבדי בר לוי ור' יוסי בר פייטרס ורבנין. חד א', א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים אם את מקבלני בתשובה יודע אני ששלמה בני עומד ובונה את המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות מן הדין קרייא לב נשבר ונדכא וג' (שם) ואני יודע שתיטיבה ברצונך את ציון וגו' (עיין שם כ), אז תחפוץ זבחי צדק וג' (שם כא). וחרנא אמר מנין לזה שהוא עושה תשובה הקב"ה מעלה עליו כאילו שהוא עולה לירושל' ובנה בית המקדש ובונה את המזבח ומקריב עליו כל הקרבנות, מן הדין קרייא לב נשבר ונדכה וג', מה כת' בתריה, היטיבה ברצונך את ציון אז תחפוץ זבחי צדק וג'. ורבנין אמרין מנין לזה שהוא עובר לפני התיבה שהוא צריך להזכיר בניין בית המקדש וקרבנות ולשוח, מן הדא בירכתא, רצינו אלהינו ושכון בציון העי' ויעבדוך בניך בירוש'. א"ר אבא בר יודן מה שפסל בבהמה הכשיר באדם, בבהמה פסל עוורת או שבור או חרוץ או יבלת (ויקרא כב:כב), הכשיר באדם, לב נשבר ונדכא וג' (תהלים נא:יט). א"ר אלכסנדרי ההדיוט אם משתמש הוא בכלי שבור גניי הוא לו, אבל הק' אינו כן, כל שימושו כלים שבורים, קרוב י"י לנשברי לב (תהלים לד:יט), הרופא לשבורי לב (שם קמז:ג), לב נשבר ונדכא אלהים לא תבזה וג' (שם נא:יט). לפיכך הושע מזהיר את ישר' ואו' להם שובה ישראל (הושע יד:ב).

חי״ת - אל תקרי חי"ת אלא חטא (לפי ההברה הספרדית אין חלוק במבטא בין חית לחטא, וכן להלן באות טי״ת) מפני שחטא נחשב להם לרשעי ישראל כצדקה בשעה שהם רואין פני גיהנם ומקבלים בעצמם דינה של גיהנם. וכיון שמעלין אותם וחוזרין בתשובה לפני הקב״ה, מיד מתקבלין לפני שכינה כצדיקים וחסידים שלא חטאו מעולם ומקבלים שכר על כל חטא שהיה בידם כצדקה, שנאמר וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה (יחזקאל י״ח:כ״ז), 'בהן' יחיה לא נאמר, אלא 'עליהם' (בכתוב נאמר הוא את נפשו יחיה, ובמקום אחר נאמר ועשה משפט וצדקה עליהם הוא יחיה [שם ל״ג י״ט]), מלמד שעליהם הוא יחיה עם הצדיקים והחסידים ותמימים וישרים ובעלי צדקה וגומלי חסדים ובעלי תורה ואנשי אמונה לעולם הבא. ולא עוד, אלא שמעלין אותם ומושיבין אותם בישיבה אצל השכינה, מפני ששברו את לבם בתשובה לפני הקב״ה, שנאמר קרוב ה׳ לנשברי לב (תהילים ל״ד:י״ט). דבר אחר, קרוב ה׳ לנשברי לב - מלמד שכל מי שלבו שבור בכל יום ורוחו נמוכה ודבורו ממועט בפיו בכל יום, עמו שכינה מהלכת בכל יום. ולא עוד, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו מזבח בנוי בלבו ומעלה עולות וזבחים עליו לפני הקב״ה, שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה לב נשבר ונדכא (שם נ״א). ד״א, קרוב ה׳ לנשברי לב - שכל שבורי לב חביבין לפני הקב״ה יותר ממלאכי השרת, שמלאכי השרת מרוחקים מן השכינה שלשים וששת אלפים רבבות פרסאות שנאמר שרפים עומדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳), לו בגימטריא שלשים וששה אלפים הן. מלמד שגופו של שכינה (ע״ע שעור קומה), מאתים ושלשים וששה רבבות פרסאות, מאה ושמונה עשר ממתניו ולמעלה, ומאה ושמונה עשר ממתניו ולמטה. ופרסאות הללו אינן בפרסאות שלנו אלא בפרסה שלו, שהפרסה שלו אלף אלפים אמה, ואמה שלו ארבע זרתות וטפח, וזרת שלו מסוף העולם עד סופו, שנאמר מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן (ישעיה מ' י"ב). ד״א, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן - מלמד שהשמים ושמי השמים זרת אחד ארכן וזרת אחד רחבן וזרת אחד קומתן, וארץ וכל תהומות פרסת רגל אחת ארכה ופרסת רגל אחת רחבה ופרסת רגל אחת קומתה, עד הרקיע הראשון. אבל שבורי לב הקב״ה קרוב אצלן כל היום מאמה אל אמה, לכך נאמר קרוב ה׳ לנשברי לב. לנשברי לב הוא קרוב ולא לנמהרי לב, שכבר כתוב אחריו אמרו לנמהרי לב חזקו ואל תיראו. אלא מלמד שהקב״ה מרחיק שכינתו מעל גבהי לבב, וכולן נחשבים עליו כתועבה, שנאמר תועבת ה׳ כל גבה לב יד ליד לא ינקה (משלי י״ד), ואין תועבה אלא ע״ז שנאמר ולא תביא תועבה אל ביתך (פ׳ תצא), מכאן מצינו שכל מי שיש לו גסות הרוח כאילו עובד ע״ז. ולא עוד, אלא שמעלה עליו הכתוב כאילו בנה במה בלבו ומקטיר עליה קטרת לע״ז, שאין תועבה האמורה כאן אלא ע״ז, שנאמר כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ. (פ׳ אחרי מות), לכך נאמר תועבת ה׳ כל גבה לב. ומהו יד ליד לא ינקה? מלמד שאפילו יש בו צדקה וגמילות חסדים כאברהם אבינו שקנה בצדקה שמים וארץ העוה״ז ועוה"ב, שנאמר ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' אל עליון קונה שמים וארץ (פ׳ לך), ויש בו גסות הרוח לא ינקה מדינה של גיהנם. ד״א, יד ליד לא ינקה - מלמד שאפילו יש בו תורה וחכמה כמשה רבינו ע״ה שקיבל תורה מיד ליד, ויש בו גסות הרוח, לא ינקה מדינה של גיהנם. לכן הוא אומר כי רם ה׳ ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע (תהילים קל״ח:ו׳). וכי שפל יראה וגבוה אינו רואה? אלא מלמד שאין הקב״ה מסתכל במי שיש בו גסות הרוח כמי שאינו מסתכל באדם שהוא שונא לו מנעוריו, שאין שונא לו להקב״ה אלא מי שיש לו גסות הרוח, לכך נאמר כי רם ה׳ ושפל יראה וגו׳. ומהו וגבוה ממרחק יידע - בשני יודי״ן? מלמד שאמר הקב״ה כל מי שיש בידו גסות הרוח מעלה אני עליו כאילו קללני בשני העולמות, שאין ב׳ יודין אלא אחד בעוה״ז ואחד בעוה״ב. וכל מי שזובח את יצרו בכל יום ומתודה עליו מעלה אני עליו כאילו כבדני בשני עולמות שנאמר זובח תודה יכבדנני (שם נ׳), שני נוני"ן - אחד לעוה"ז ואחד לעוה״ב.