Midrash su Salmi 34:4

ויאמר משה אל העם וגו' אין לי אלא שמזכירים יציאת מצרים בימים, בלילות מנין – שנאמר למען תזכור את יום צאתך וגו', ימי חייך הימים, כל ימי חייך הלילות, כדברי בן זומא. וחכמים אומרים, ימי חייך בעולם הזה, כל ימי חייך להביא ימות המשיח. אמר להם בן זומא, עתידים ישראל שלא להזכיר יציאת מצרים לעתיד לבוא שנאמר (ירמיה יז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את ישראל ממצרים כי אם חי ה' אשר העלה את ישראל מארץ צפון. ר' נתן אומר, (שם כג) אשר העלה ואשר הביא, שמזכירים יציאת מצרים לעתיד לבוא. ומנין שאומרים ברוך אתה ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב, שנאמר ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל וגו' (שמות ב׳:י״ג). ומנין שהן מברכין על המזון, שנאמר ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח) זו ברכה ראשונה. על הארץ זו ברכה שניה. הטובה זו ירושלים שנאמר ההר הטוב הזה והלבנון (שם ג). אשר נתן לך, שגמלם כל טוב. ר' חייא בר נחמני אמר משום רבי ישמעאל, הרי הוא אומר ואכלת ושבעת, מה זה מחוסר אשר נתן לך בין מדה טובה למדת פורענות. אין לי אלא ברכת המזון שהוא טעון ברכה לאחריו, לפניו מנין – היה ר' ישמעאל אומר קל וחומר, מה כשאכל לשובע טעון ברכה, שהוא תאב לא כל שכן. ר' נתן אומר, הרי הוא אומר בבואכם אל העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה אכול כי לא יאכלו העם עד בואו כי הוא יברך הזבח וגו' (שמואל א' ט). רבי יצחק אומר, ועבדתם את ה' [אלהיכם] וברך את לחמך ואת מימיך, אימתי הוא לחמך, עד שלא אכלתו. אין לי אלא אכילת מזון שטעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה מנין – רבי ישמעאל אומר קל וחומר, ומה אם מזון שהוא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו, תורה שיש בה עולם הבא דין הוא שתטעון ברכה לפניה ולאחריה. ר' יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר ואכלת ושבעת, מה זה מחוסר טובה אלא זו תורה, דכתיב כי לקח טוב וגו' (משלי ד). רבי חנינא בן אחי ר' יהושע אומר, כי שם ה' אקרא זה המברך, הבו גודל לאלהינו אלו העונים אחריו. ומה הן עונין אחריו, ברוך ה' המבורך לעולם ועד. וכשהוא קורא בשמו, יהו עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו (תהלים לד). ר' אומר, זכר צדיק לברכה (משלי י), כשהוא מזכיר את הצדיק צדיק חי העולמים, שנאמר צדיק ה' בכל דרכיו וגו' (תהלים קמה) לברכה אמן.

(דף מה) שלשה שאכלו באחד חייבין לזמן וכו׳ מנה״מ. אמר רב אסי דאמר קרא (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדיו. רבי אבהו אמר מהכא (דברים לב ג) כי שם ה׳ אקרא הבו גודל לאלהינו. אמר רבי חנין בר רבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך שנאמר (תהלים לד ד) גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו. אר״ש בן פזי מנין שאין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא שנאמר (שמות יט יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול שאין תלמוד לומר בקול מה ת״ל בקול בקולו של משה. תנ״ה אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ואם א״א למתרגם להגביה קולו כנגד הקורא ימעך הקורא קולו ויקרא:

ברכות פרק ז שלשה שאכלו - מִשְׁנָה. שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאַחַת חַיָּבִין לְזַמֵּן וְכוּ'. גְּמָרָא. מְנָא הַנֵי מִילֵי? אָמַר רַב אַסִי: דְּאָמַר קְרָא: (תהילים ל״ד:ד׳) "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו". רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מֵהָכָא: (דברים ל״ב:ג׳) "כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא, הָבוּ גֹּדֶל לֵאלֹהֵינוּ". אָמַר רַב חָנָן בַּר (רבא) [אַבָּא]: מִנַּיִן לָעוֹנֶה 'אָמֵן', שֶׁלֹּא יַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ? שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ל״ד:ד׳) "גַּדְּלוּ לַה' אִתִּי, וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו". אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן (לקיש) [פָּזִי]: מִנַּיִן שֶׁאֵין הַמְּתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא? שֶׁנֶּאֱמַר: (שמות י״ט:י״ט) "מֹשֶׁה יְדַבֵּר, וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל". [שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּקוֹל"], מַה תַּלְמוּד לוֹמַר "בְּקוֹל"? בְּקוֹלוֹ שֶׁל מֹשֶׁה. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: אֵין הַמְּתַרְגֵּם רַשַּׁאי לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ יוֹתֵר מִן הַקּוֹרֵא, וְאִם אִי־אֶפְשָׁר לַמְּתַרְגֵּם לְהַגְבִּיהַּ קוֹלוֹ (עם) [כְּנֶגֶד] הַקּוֹרֵא, יְמַעֵךְ הַקּוֹרֵא קוֹלוֹ וְיִקְרָא.