Midrash su Salmi 35:2

דָּרַשׁ רַבִּי פַּפִּיס לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, לְסִסָּתִי כְתִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֵׁם שֶׁשַֹּׂשְׂתִּי עַל הַמִּצְרִיִּים לְאַבְּדָן בַּיָּם, כָּךְ שַׂשְׂתִּי לְאַבֵּד שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, וּמִי גָּרַם לָהֶם לְהִנָּצֵל, מִימִינָם וּמִשְׂמֹאלָם, בִּזְכוּת הַתּוֹרָה שֶׁעֲתִידִין לְקַבֵּל מִימִינוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ב): מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וּמִשְֹּׂמֹאלָם, זוֹ מְזוּזָה. דָּבָר אַחֵר, מִימִינָם, זוֹ קְרִיאַת שְׁמַע. וּמִשְׂמֹאלָם, זוֹ תְּפִלָּה. אָמַר לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא דַּיֶּךָ פַּפִּיס כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר שִׂישָׂה כְּתִיב בְּשִׂי"ן וְכָאן בְּסמ"ך. אֲמַר לֵיהּ וּמָה אַתְּ מְקַיֵּם לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, אֶלָּא רָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס זָכָר וְכִבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס זָכָר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, יא): וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף, אָמַר פַּרְעֹה מָה הַסּוּס זָכָר הַזֶּה הוֹרֵג בְּעָלָיו בַּמִּלְחָמָה אֶלָּא הֲרֵינִי רוֹכֵב עַל סוּסָה נְקֵבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: לְסֻסָתִי בְּרִכְבֵי פַרְעֹה, חָזַר וְרָכַב פַּרְעֹה עַל סוּס אָדוֹם עַל סוּס לָבָן אוֹ בְשָׁחוֹר, כִּבְיָכוֹל נִגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל סוּס אָדוֹם לָבָן שָׁחוֹר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (חבקוק ג, טו): דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ, סוּסָוָן פָּגְיָין, יָצָא פַּרְעֹה הָרָשָׁע בְּשִׁרְיוֹן וְכוֹבַע, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן. הֵבִיא נֵפְטְ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, יג): עָבָיו עָבְרוּ בָּרָד וְגַחֲלֵי אֵשׁ. הֵבִיא אַבְנֵי בַּלִּיסְטְרוֹת, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ט, כג): וַה' נָתַן קֹלֹת וּבָרָד. חֲרָבוֹת וּרְמָחִים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, טו): וּבְרָקִים רָב. הֵבִיא חִצִּים, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יח, טו): וַיִּשְׁלַח חִצָּיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיִּשְׁלַח חִצָּיו וַיְפִיצֵם, שֶׁהָיוּ הַחִצִּים מְפַזְּרִים אוֹתָם, וּבְרָקִים רָב וַיְהֻמֵּם, מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ מְעַרְבְּבִין אוֹתָם, עִרְבְּבָן, הֲמָמָן, נָטַל סִגְנִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִים מָה הֵם עוֹשִׂים, יָצָא פַרְעֹה קַטַּפְרַקְטוֹס, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מב, יג): ה' כַּגִּבּוֹר יֵצֵא. הִרְעִים קוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כֵּן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כב, יד): יַרְעֵם מִן שָׁמַיִם ה'. לִבְלֵב בְּקוֹלוֹ, כִּבְיָכוֹל (שמואל ב כב, יד): וְעֶלְיוֹן יִתֵּן קוֹלוֹ. יָצָא פַרְעֹה בְּזַעַם, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, יב): בְּזַעַם תִּצְעַד אָרֶץ. בְּקֶשֶׁת, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, ט): עֶרְיָה תֵעוֹר קַשְׁתֶּךָ. בְּצִנָה וּמָגֵן, כִּבְיָכוֹל (תהלים לה, ב): הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה. בִּבְרַק חֲנִית, כִּבְיָכוֹל (חבקוק ג, יא): לְנֹגַהּ בְּרַק חֲנִיתֶךָ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כֵּיוָן שֶׁכִּלָּה פַּרְעֹה כָּל כְּלֵי זַיִּן שֶׁלּוֹ הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְגָּאֶה עָלָיו, אָמַר לוֹ רָשָׁע יֵשׁ לְךָ רוּחַ, יֵשׁ לְךָ כְּרוּב, יֵשׁ לְךָ כְּנָפַיִם. מֵהֵיכָן הֱטִיסָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר רַבִּי יוּדָן מִבֵּין גַּלְגַּלֵּי הַמֶּרְכָּבָה שְׁמָטָן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱטִיסָן עַל הַיָּם. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא בָּשָׂר וָדָם שֶׁהוּא רוֹכֵב עַל טוֹעֲנוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַמָּשׁ, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן טוֹעֵן אֶת רְכוּבוֹ וְרוֹכֵב עַל דָּבָר שֶׁאֵין בּוֹ מַמָּשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים יח, יא): וַיִּרְכַּב עַל כְּרוּב וַיָּעֹף וַיֵּדֶא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר וַיֵּדֶא, וְכָתוּב אַחֵר אוֹמֵר (שמואל ב כב, יא): וַיֵּרָא עַל כַּנְפֵי רוּחַ, בְּאֵיזֶה צַד יִתְקַיְּמוּ שְׁנֵי כְּתוּבִים, אָמַר רַבִּי אַחָא מִכָּאן שֶׁהָיָה לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹת וְיָצָא לְהֵרָאוֹת בָּהֶן.

ה' איש מלחמה ה' שמו הרי זה מקרא [עשיר] במקומות הרבה מגיד שנגלה להן בכל כלי זיין: נראה להם כפרש כענין שנ' (תהלים י"ח י"א) וירכב על כרוב ויעף נראה להם בשריון ובכובע שנ' (ישעיה נ"ט י"ז) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו: נראה להם כגבור חגור חרב כענין שנ' (תהלים מ"ה ד') חגור חרבך על ירך גבור: נראה להם בקשת כענין שנ' (חבקוק ג' ט') עריה תעור קשתך: נראה בצנה ומגן שנ' (תהלים ל"ה ב') החזק מגן וצנה: נראה להם בחנית כענין שנ' (חבקוק ג' י"א) לנגה ברק חניתיך: שומיע אני שצריך כל המדות הללו ת"ל ה' איש מלחמה ה' שמו בשמו הוא נלחם ואין צריך לכל מדות הללו: אם כן למה צריך הכתוב לפרט כל המקראות הללו: לומר שאם יצטרכו ישראל לאחד מהן הרי הוא עושה להם אוי להם לאומות העולם ממה ששומעת אזניהם שמי שאמר והיה העולם עתיד להלחם בהם: ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו לפי שכשנגלה הקב"ה על הים נראה להם כבחור עושה מלחמה שנ' ה' איש מלחמה ונגלה עליהם בסיני כזקן עטוף כענין שנ' (דניאל ז' כ"א) חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חיור ושעיר רישיה כעמר נקי יכול שהן שתי רשויות ת"ל ה' שמו ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו הוא נלחם במצרים והוא על הים והוא על הירדן והוא על נחלי ארנון והוא בעולם הזה והוא לעולם הבא הוא לשעבר והוא לעתיד לבוא שנ' (דברים ל"ב ל"ט) ראו עתה כי אני אני הוא ואומר (ישעיה מ"א ד') אני ה' ראשון ואת אחרונים אני הוא: ד"א ה' איש מלחמה ה' שמו יש גבור עומד במלחמה וכוחו עליו כבן ארבעים שנה אבל אין דומה לבן ששים או לבן שבעים שכל זמן שהוא הוליך כוחו מתמעט אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הנלחם במצרים ה' שמו הוא לשעבר והוא לעתיד וכן הוא אומר (מלאכי ג' י') כי אני ה' לא שניתי: ד"א ה' איש מלחמה יש גבור עומד במלחמה ומשחץ יוצא מידו אין יכול להחזירו אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא כשאין ישראל עושין רצונו של מקום גזרה יוצאה מלפניו שנ' (דברים ל״ב מ"א) אם שנותי ברק חרבי עשו תשובה הרי הוא מחזירה שנ' (שם) ותאחז במשפט ידי שומיע אני שמחזירה ריקם ת"ל (שם) אשיב נקם לצרי אני מחזירה על אומות העולם: ד"א ה' איש מלחמה יש גבר עומד ומשקנאה וגבורה לובשתו ואפלו אביו ואפלו אחיו ואפלו קרובין אינו מבחין אלא מכה והוליך בחמה: אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא ה' איש מלחמה הוא עושה מלחמה ואעפ"י כן ה' שמו רחמן הוא על כל בריותיו מה שמו ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת (ל"ד ו):

החזק מגן וצנה. אמר לו הקדוש ברוך הוא וכי אני צריך למגן (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. אני נופח בהן והן פורחין. וכן ישעיה אומר (ישעיה מ ו) קול אומר קרא ואומר מה אקרא. (שם ז) כי רוח נשבה בו. אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד מה אתה עושה. אמר לו אני משבחך. וכן הוא אומר כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך: