Midrash su Salmi 35:5

לא כן הרשעים. זה שאמר הכתוב (שיר השירים ב א) אני חבצלת השרון. אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה חביבה אני שחבבת אותי מכל האומות. חבצלת שעשיתי לך צל על ידי בצלאל. השרון שאמרתי לפניו שירה על ידי משה. דבר אחר השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי לפניו שירה. שנאמר (ישעיה ל כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג. א"ר יוחנן בשם ר' שמעון בן יהוצדק פסוק הזה בא ללמד על פרעה ועל סנחריב. דבר אחר אני חבצלת השרון אני הוא וחביבה אני שהייתי חבויה בסיני שכפה עלי ההר כגיגית. שנאמר (שמות יט יז) ויתיצבו בתחתית ההר. ובשעה קלה הרטבתי במעשים טובים כשושנה ואמרתי (שם כד ז) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. דבר אחר אני חבצלת השרון חביבה אני שהייתי חבויה בצלה של מלכיות וכשיגאל אותי הקב"ה אני מרטבת במעשים טובים ואומרת לפניו שירה. שנאמר (תהלים צח א) שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה. א"ר ברכיה אמרו דור המדבר אני הוא וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי. הדא הוא דכתיב (ישעיה מא יט) אתן במדבר ארז שטה והדס ועץ שמן. וכשיבקש הקב"ה ממני אני מחזיר לו את פקדונו ואני מרטיב כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם לה א) ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן. ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם כד טז) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. רבי יודן ור' אלעזר אמר משל את הצדיקים במשובח שבמינין ובמשובח שבאותו המין. משובח שבמינין שושנה ובמשובח שבאותו המין שושנת העמקים. ולא כשושנת הר שהיא נוחה לכמוש אלא כשושנת העמקים שמרטבת והולכת. ומשל את הרשעים במגונה שבמינין ובמגונה שבאותו המין. וזהו המוץ. שנאמר (תהלים לה ה) יהיו כמוץ לפני רוח. ואומר לא כן הרשעים כי אם כמוץ. ואם תאמר כמוץ שבבקעה שיש בו לחלוחית לא אלא כמוץ הרים לפני רוח. א"ר אבא בר כהנא אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה אני שושנת העמקים הנתונה בעמקי הצרות וכשידלני המקום ממעמקי הצרות אני מרטבת במעשים טובים כשושנה ואומרת לפניו שירה. שנאמר (שם מ ד) ויתן בפי שיר חדש. אתיא דרבנן כהדא דר' אלעזר המודעי לעתיד לבוא באין אומות העכו"ם לקטרג את ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבונו של עולם אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו עובדים עבודה זרה ואלו עובדים עבודה זרה אלו מגלים עריות ואלו מגלים עריות מפני מה הללו יורדין לגיהנם והללו יורדין לגן עדן. אומר להן אם כן תרד כל אומה ואומה ואלקיה עמה שנאמר (מיכה ד ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלקיו. רבי ראובן בשם ר' חנינא אמר אלמלא מקרא כתוב אי איפשר לאומרו שנאמר (ישעיה סו סז) כי באש ה' נשפט. שופט אין כתיב כאן אלא נשפט. והוא שדוד אמר (תהלים כג ד) גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע. שבטך אלו הייסורין שנאמר (שם פט לג) ופקדתי בשבט פשעם. ומשענתך זו התורה שנאמר (במדבר כא יח) במחוקק במשענותם. המה ינחמוני. יכול בלא ייסורין תלמוד לומר אך. יכול בעולם הזה תלמוד לומר (תהלים כג ו) אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי. ולמה ושבתי בבית ה'. אבא תנחומא אמר למה הצדיקים דומין בעולם הזה לטבלא המוקבעת באבנים טובות ומרגליות ונקובות ידים בתוכה נוטלה ונשפך כל מה שבתוכה ונראה שבח הטבלא. כך הרשעים נבלעים מן העולם כחציר שנאמר (ישעיה מ ח) יבש חציר נבל ציץ. וצדיקים נראין לעולם שנאמר (שם) ודבר אלקינו יקום לעולם. אלו הצדיקים שקיימו דבר אלקינו:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר, אֶל יֶחְסַר הַמָּזֶג, בִּטְנֵךָ עֲרֵמַת חִטִּים, סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים (שה״‎ש ז, ג). מְדַבֵּר בְּסַנְהֶדְרִין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיְתָה נְתוּנָה בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית, וְהִיא מְשׁוּלָה בַּשֹּׁרֶר הַזֶּה. וְלָמָּה נִמְשְׁלָה בַּשֹּׁרֶר. מָה הַשֹּׁרֶר הַזֶּה נָתוּן בְּאֶמְצַע הַגּוּף, כָּךְ הַסַּנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין בָּאֶמְצָעִית שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. אֶל יֶחְסַר הַמָּזֶג, שֶׁלֹּא הָיוּ חֲסֵרִין אֶחָד מִשְּׁלִישִׁיתָן. אֶל יֶחְסַר הַמָּזֶג. מִי שֶׁהוּא מוֹזֵג כָּרָאוּי, מוֹזֵג שְׁלִישֵׁי שֶׁל כּוֹס יַיִן וּשְׁנֵי חֲלָקִים מַיִם. כָּךְ הָיוּ סַנְהֶדְרִין יוֹשְׁבִין מִתָּמִיד שֶׁל שַׁחַר עַד תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבַּיִם. וְלֹא הָיָה אֶחָד מֵהֶן נִפְנֶה לְצָרְכּוֹ. וּמֶה הָיוּ עוֹשִׂין כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מֵהֶם מְבַקֵּשׁ לָצֵאת הָיָה סוֹפֵר, אִם הָיָה שָׁם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, הָיָה יוֹצֵא. וְאִם לָאו, אֵינוֹ יוֹצֵא. לָמָּה, שֶׁכָּךְ כְּתִיב: אֶל יֶחְסַר הַמָּזֶג. בִּטְנֵךָ עֲרֵמַת חִטִּים. לָמָּה נִמְשְׁלוּ לְחִטִּים. מָה עֲרֵמַת חִטִּים זוֹ נִכְנְסָה לָאוֹצָר בְּמִנְיָן וְיוֹצֵאת בְּמִנְיָן, אַף כָּאן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיִּהְיוּ נִמְנִין בְּכָל שָׁעָה. לְכָךְ נֶאֱמַר: בִּטְנֵךָ עֲרֵמַת חִטִּים. אֲבָל הַתֶּבֶן וְהַקַּשׁ אֵינָן נִמְנִין וְלֹא נִמְדָּדִין. כָּךְ אֻמּוֹת הָעוֹלָם נִמְשָׁלִין כְּתֶבֶן וּכְקַשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: יִהְיוּ כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ (תהלים לה, ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ (עובדיה א, יח). לָמָּה, שֶׁאֵין לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶן הֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל הַגּוֹיִים כְּאַיִן נֶגְדּוֹ, מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ (ישעיה מ, יז). אֲבָל יִשְׂרָאֵל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲנָאָה לוֹ בָּהֶן, קוֹרִין קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלְּלִין, וּמְבָרְכִין שְׁמוֹ בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה עַל כָּל דָּבָר וְדָבָר, לְפִיכָךְ הֵם נִמְנִין בְּכָל שָׁעָה. וּלְכָךְ נִמְשְׁלוּ בְּחִטִּים, בִּטְנֵךָ עֲרֵמַת חִטִּים.

ד"א וידבר ה' אל משה במדבר סיני [וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל]. זש"ה שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים (שה"ש ז ג), מדבר בסנהדרין של ישראל, שהיתה נתונה בלשכת הגזית, והיא משולה כשרר, ולמה נמשלה כשרר, אלא מה השרר הזה נתון באמצע הגוף, כך היתה סנהדרין של ישראל נתונה באמצעו של בית המקדש, אל יחסר המזג, מהו אל יחסר המזג, שלא היו חסרים אחד משלשתן, אל יחסר המזג, מי שהוא מוזג כראוי מוזג שלישו של כוס יין, ושני חלקים מים, כך היתה סנהדרין יושבת מתמיד של שחר עד תמיד של בין הערבים, ולא היה אחד מהן נפנה לצורכו, ומה היו עושין כשהיה אחד מבקש לצאת, היה סופר אם היו שם עשרים ושלשה היה יוצא, ואם לאו לא היה יוצא למה שכתיב אל יחסר המזג, שלא היו חסרין משלשתן, לפיכך כתיב אל יחסר המזג. בטנך ערמת חטים, נמשלה ישראל בערימה של חטים, מה חטים הללו נכנסות לאוצר במנין ויוצאות במנין, כך אמר הקב"ה שיהו ישראל נמנין בכל שעה, לכך נאמר בטנך ערמת חטים, אבל התבן והקש אינן נמנין אלא נמדדין, כך אומות העולם נמשלו בתבן ובקש, שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה' דוחה (תהלים לה ה), וכן הוא אומר ובית עשו לקש (עובדיה פסוק יח), ולמה שאין להם הנאה מהן, שנאמר כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו (ישעיה מ יז), אבל ישראל יש להקב"ה הנאה מהן, קורין שמע ומתפללים ומברכים שמו של הקב"ה בכל יום, לפיכך הן נמנין בכל שעה, לכך נמשלו בחטים, שנאמר בטנך ערמת חטים, לכך וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' שאו את ראש כל עדת בני ישראל וגו'.