Midrash su Salmi 36:9
יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם׃
Sono abbondantemente soddisfatti del grasso della tua casa; E tu li fai bere del fiume dei tuoi piaceri.
מדרש תנחומא
צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן, צְדָקָה שֶׁעָשִׂיתָ עִם נֹחַ בַּתֵּבָה, כְּהַרְרֵי אֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי עַל הָרֵי אֲרָרָט (בראשית ח, ד). וּמִשְׁפָּטִים שֶׁעָשִׂיתָ עִם דּוֹר הַמַּבּוּל, שֶׁדִּקְדַּקְתָּ עִמָּהֶם עַד תְּהוֹם רַבָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה (שם ז, יא). וּכְשֶׁהִזְכַּרְתּוֹ לֹא זְכַרְתּוֹ לְבַדּוֹ, אֶלָּא וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֶת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם (שם ח, א). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי סְלִיק לְרוֹמִי, רָאָה שָׁם עַמּוּדִים שֶׁל שַׁיִשׁ מְכֹרָכִים בְּקָנִיּוֹת, בַּשָּׁרָב שֶׁלֹּא יִפְקְעוּ, וּבַצִּנָּה שֶׁלֹּא יִקָּרְשׁוּ. וְרָאָה שָׁם עָנִי אֶחָד, מַחְצֶלֶת שֶׁל קָנִים מִתַּחְתָּיו, מַחְצֶלֶת קָנִים עַל גַּבָּיו. עַל הָעַמּוּדִים קָרָא, צִדְקָתְךָ כְּהַרְרֵי אֵל, הֵן דְּאַתְּ יָהִיב אַתְּ מַשְׁפַּע. וְעַל הֶעָנִי קָרָא, מִשְׁפָּטֶיךָ תְּהוֹם רַבָּה, הֵן דְּאַתְּ מָחֵי אַתְּ מְדַקְדֵּק. מַהוּ אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מֶלֶךְ מוֹקְדֹּן אֲזַל לְגַבֵּי מַלְכָּא קַצְיָא לַאֲחוֹרֵי הָרֵי חֹשֶׁךְ. אֲזַל לִמְדִינָה חֲדָא דִּשְׁמָא קַרַטִינְדָא, דְּהִיא כֻּלָּהּ דְּנָשִׁים. נְפַקוּ לְקַדְמוּתֵיהּ. אָמְרוּ לֵיהּ, אִי אַתְּ עֲבַדְּתְ עִמָּן קְרָבָא וְנִצַּחְתְּ לָן, שִׁמְךָ נָפִיק בְּעַלְמָא דִּמְחוֹזָא דְּנַשְׁיָא אַתְרִיכַת. וְאִי אֲנַן עַבְדִּין עִמָּךְ קְרָב וְנַצְחָן לָךְ, שִׁמְךָ נָפִיק בְּעַלְמָא, דְּנַשְׁיָא עַבְדִּין עִמָּךְ קְרָב וְנַצְחָן לָךְ, וְתוּב לֵית אַתְּ קָאִים קְדַם מַלְכוּ. כִּי נָפִיק, כָּתַב עַל תָּרַע פִּילֵי, אֲנָא אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מֻקְדּוֹן שַׁטְיָא הֲוֵינָא עַד דַּאֲתִינָא לְקַרַטִינְדָא מְדִינְתָּא, וְיַלְפִי עֵצָה מִן נַשְׁיָא. אֲזַל לִמְדִינְתָּא אַחְרֵי דִּשְׁמָהּ אַפְרִיקֵי, נְפַקוּ לְקַדְמוּתֵיהּ בְּחִזוּרִין דִּדְהַב וְרִמּוֹנִין דִּדְהַב וְלַחְמָא דִּדְהַב. אֲמַר לְהוֹן, וּמָה, דַּהֲבָא מִתְאַכִיל בְּאַרְעֲכוֹן. אָמְרוּ לֵהּ, וְלָא הֲוֵה לָךְ כְּדוֹן בְּאַרְעָךְ דַּאֲתֵית לְגַבָּן. אֲמַר לְהוּ, לָאו עַתְרֵיכוֹן אֲתִית לְמֶחְזֵי, אֶלָּא דְּיַצִּיבוּן אֲתִית לְמֶחְמֵי. עַד אִינוֹן יַתְבִין, אֲתוֹ תְּרֵי גַּבְרֵי לְדִינָא קְדַם מַלְכָּא. חַד אֲמַר, מָארִי מַלְכָּא, אֲנָא, חוּרְבְּנָא זְבַנִית מֵהַאי גַּבְרָא וּגְרַפְתֵּיהּ וְאַשְׁכְּחִית בֵּיהּ סַמָּא, אֲמַרִית לֵיהּ, סָב סִימָתָךְ, דְּחַרוּבְתָּא זְבַנִית, וְסִימְתָּא לָא זְבַנִית. וְאַחְרִינָא אֲמַר, כְּמָה דְּאַתְּ מִסְתַּפֵי מֵעֹנֶשׁ גֶּזֶל, כָּךְ מִסְתְּפִינָא אֲנָא. כַּד זַבָּנִית לָךְ, חוּרְבָא וְכָל מַה דְּאִית בֵּיהּ זְבִינִית לָךְ. קָרָא מַלְכָּא לְחַד מִנְהוֹן, אֲמַר לֵהּ, אִית לָךְ בַּר דְּכַר. אֲמַר לֵהּ, הֵן. קָרָא לְאַחְרִינָא, אֲמַר לֵהּ, אִית לָךְ בְּרַת נוּקְבָא. אֲמַר לֵהּ, הֵן, אֲמַר לְהוֹן, יִזְלוּן וְיִנְסַב דֵּין לְדֵין וְיֵכְלוּן סַמָּא תַּרְוֵיהוֹן. וְשָׁרֵי אַלֶּכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן תָּמַהּ. אֲמַר לֵהּ מַלְכָּא, מַאי תְּמֵהִית, לָא דַּאֲנִית טַבוּת. אֲמַר לֵהּ, אִין. אֲמַר לֵהּ, אִלּוּ הֲוִית הֲדֵין דִּינָא בְּאַרְעֲכוֹן, מַה הֲוֵיתוּן עַבְדִּין בֵּהּ. אֲמַר לֵהּ, מֵרִים רֵישֵׁיהּ דְּדֵין וְרֵישֵׁיהּ דְּדֵין, וְסִימְתָא סַלְקָא לְבֵי מַלְכָּא. אֲמַר לֵהּ, וְשִׁמְשָׁא דַּנְחָא עֲלֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵיהּ, וּמִטְרָא נָחִית עֲלֵיכוֹן. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵהּ, דִּילְמָא אִית בְּאַרְעֲכוֹן בְּעִיר דְּקִיק. אֲמַר לֵיהּ, הֵן. אֲמַר לֵהּ, זִיל תִּפַּח רוּחֵיהּ דְּהַהוּא גַּבְרָא, בִּזְכוּת בְּעִירָא דְּקִיק אִי שִׁמְשָׁא דַּנְחָא עֲלֵיכוֹן וּמִטְרָא נָחִית עֲלֵיכוֹן, וּבִזְכוּת בְּעִירָא דְּקִיקָא אַתּוּן מִשְׁתַּזְבוּן. הֱוֵי, אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה', אָדָם בִּזְכוּת בְּהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּאָדָם אֲנַחְנוּ, כִּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעֵנוּ, לְפִי שֶׁאֲנַחְנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ כִּבְהֵמָה, שֶׁנֶּאֱמַר: מָשְׁכֵנִי אַחֲרֶיךָ נָרוּצָה, הֱבִיאַנִי הַמֶּלֶךְ חֲדָרָיו, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, נַזְכִּירָה דֹּדֶיךָ מִיַּיִן, מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ (שה״ש א, ד). לְהֵיכָן אָנוּ נִמְשָׁכִין אַחֲרֶיךָ, לְגַן עֵדֶן. הָדָא הוּא דִּכְתִיב: יִרְוְיֻן מִדֶּשֶׁן בֵּיתֶךָ וְנַחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם (תהלים לו, ט). אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר מְנַחֵם, עֲדָנְךָ אֵין כְּתִיב, אֶלָּא עֲדָנֶיךָ. מְלַמֵּד, שֶׁכָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵדֶן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. אָדָם וּבְהֵמָה תּוֹשִׁיעַ ה'. אָמַר רַבִּי יִצְחָק, מִשְׁפַּט אָדָם וּבְהֵמָה, אֶחָד. מִשְׁפַּט אָדָם, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל. וּמִשְׁפַּט בְּהֵמָה, וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא דרב כהנא
שור או כשב.
[א] צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וג' (תהלים לו:ז). ר' ישמע' ור' עקיב'. ר' ישמע' או', הצדיקים שהן עושין את התורה שניתנה מהררי אל, הקב"ה עושה עמהם צדקה כהררי אל, צדקתך כהררי אל (שם). אבל רשעים שאינן עושין את התורה שניתנה מהררי אל, הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה, משפטיך תהום רבה (שם). ר' עקיבא אמ' אחד אילו ואחד אילו הקב"ה מדקדק עמהם. מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשי' רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכרם משלם לעתיד לבוא, ומשפיע שלווה לרשעים ומשלם להם מעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה בשביל ליפרע מהם משלם לעתיד לבוא. ר' או' משל את הצדיקים בדירתן ומשל את הרשעים בדירתן. משל את הצדיקים בדירתן, במרעה טוב ארעה אותם ובהרי וג' (יחזקאל לד:יד). ומשל הרשעים בדירתן, כה אמר י"י ביום רדתו שאלה האבלתי כיסיתי עליו את תהום וגומ' (יחזקאל לא:טו). ר' יהוד' בר רבי א' האבלתי, היבלתי כת'. משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של בדיל ולא של עופרת אלא של חרס, מין במינו. כך אמ' הקב"ה, גיהנם חשך והתהום חושך והרשעים חשך, יבוא חושך ויכסה חושך, כי בהבל בא ובחושך ילך ובחושך שמו יכוסה (קהלת ו:ד). ר' יונתן בשם ר' יאשיה מסרס הדין קרייה, צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, מה הרים הללו כובשים על התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשים על הפורענות שלא תבא לעולם. ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים לו:ז), מה הרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. משפטיך תהום רבה (שם), מה התהום הזה אין לו סוף, כך אין סוף למדות פורענותן של רשעים לעתיד לבא. ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים שם), מה ההרים הללו גלויים, כך מעשיהם של צדיקים גלויים, ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב:ה). משפטיך תהום רבה (שם לו:ז), מה התהום הזה טמון, כך מעשיהם של רשעים טמונים, והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט:טו). ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים שם), מה הרים הללו נזרעים ועושי' פירות, כך מעשיהם של צדיקים עושי' פירות, אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג:י). משפטיך תהום רבה (תהלים שם), מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות, כך מעשיהם של רשעים אינן עושי' פירות, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא). ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים לו:ז), ר' יודה בר' סימון צדקה שעשית עם נח בתיבה כהררי אל, ותנח התיבה על הרי אררט (בראשית ח:ד). ומשפטים שעשית עם דורו דיקדקת עמהם עד תהום רבה, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ז:יא). ולא עוד אלא שהיזכרתו, לא לבדו הזכרתו, אלא הוא וכל מי שהיה עמו בתיבה, הד' דכת' ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וג' (שם ח:א). ר' יהושע בן לוי סליק לרומי וראה שם עמודים של שייש מכורכים בקיטיות, בשרב שלא יפקעו ובצינה שלא יקרשו, וראה שם עני אחד מחצלת קנים מתחתיו ומחצלת של קנים מעל גביו. על העמודים קרא צדקתך כהררי אל (תהלים שם), הן דאת יהב את משפע, ועל העני קרא משפטיך תהום רבה (שם), אמ' הן דאת מחי את מדקדק. אלכסנדרוס מקדון אזל לגב מלכא קצי' לאחור הרי החושך. אזל לחדא מדינת' דשמא קרטיגנא והות כולה דנשין, ונפקין קדמיניה ואמרין ליה, אין את עבד עמן קרבה ונצח לן, שמך נפיק בעולם דמחוז דנשיא חריבת, ואין אנו עבדין עמך קרבה ונצחינך, שמך נפיק בעלמא דנשיא עבדן עמך קרבה ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. מי נפק כתב על תרע פולי אנה אלכסנדרוס מקדון כמלך שטי הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינת' וילפית עיצה מנשיא. אזל לחדא מדינתא חורי דשמה אפריקי, ונפקון קדמוניה בחזורין דדהב וברימונין דדהב ובלחם דדהב. אמ' להון, מה דהבא מיתאכיל בארעיכון. אמרין ליה, ולא הוה לך כן בארעך דאתית לגבן. אמ' להון לא עותרכון אתיתי למיחמי, דיניכו אתית למיחמי. עד אינון יתיבין תמן, אתון תרין גוברין לדינה קדם מלכא. חד אמ' אנה חורבתה זבנית מהאי גברא, וגרפתה ואשכחית בה סימא, ואמרי ליה סב סימתך, דחורבתה זבנית וסימתה לא זבנית. וחרינה א', מרי, אנה כי זבינית להדין גוברה חורבת' וכל מה דאית בה זבינית ליה. קרא מלכא לחד מנהון, א' ליה, אית לך בר דכר, אמ' ליה אין. ולחרינה אמ' ליה, אית לך ברת נוקבה, אמ' ליה אין. אמר להון אזלון ואסבון דין לדין ויאכלון סימתה תריהון. שרי אלכסנדרו' מקדון תמה. א' ליה מה לך תמה, לא דנית טבית, א' ליה אין. א' ליה, ואילו הוה הדין דינא בארעכון מה הוויתון עבדין ליה, אמ' ליה מרים ראשה דדין וראשיה דדין, וסימתה סלקא לבי מלכ'. א' ליה ושימשה דנחא עליכון, א' ליה הין. ומיטרא נחית עליכון, אמ' ליה הין. אמ' ליה דילמא אית בארעכון בעיר דקיקא, א"ל הין. תיפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירה דקיקה שימשה דנחה עליכון ומיטרא נחית עליכון, בזכות בעיר' דקיקא אתון משתיזבין. ה"ה דכת' אדם ובהמה תושיע י"י (תהלים לו:ז), אדם בשביל בהמה תושיע י"י. אמרו ישר', רבון העולמים אדם אנחנו ובבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, משכני אחריך נרוצה (שה"ש א:ד), כבהמה כך אנו נמשכים אחריך. לאיכן, דבי ר' אמרין לגן עדן, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך (תהלים לו:ט), אמ' ר' אלעזר בר' מנחם עדנך אין כת' כאן אלא עדניך, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. א"ר יצחק משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם, וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב:ג). ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה וג' (ויקרא כב:כז).
[א] צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וג' (תהלים לו:ז). ר' ישמע' ור' עקיב'. ר' ישמע' או', הצדיקים שהן עושין את התורה שניתנה מהררי אל, הקב"ה עושה עמהם צדקה כהררי אל, צדקתך כהררי אל (שם). אבל רשעים שאינן עושין את התורה שניתנה מהררי אל, הקב"ה מדקדק עמהם עד תהום רבה, משפטיך תהום רבה (שם). ר' עקיבא אמ' אחד אילו ואחד אילו הקב"ה מדקדק עמהם. מדקדק עם הצדיקים וגובה מהם מעוט מעשי' רעים שעשו בעולם הזה בשביל ליתן להם שכרם משלם לעתיד לבוא, ומשפיע שלווה לרשעים ומשלם להם מעוט מעשים טובים שעשו בעולם הזה בשביל ליפרע מהם משלם לעתיד לבוא. ר' או' משל את הצדיקים בדירתן ומשל את הרשעים בדירתן. משל את הצדיקים בדירתן, במרעה טוב ארעה אותם ובהרי וג' (יחזקאל לד:יד). ומשל הרשעים בדירתן, כה אמר י"י ביום רדתו שאלה האבלתי כיסיתי עליו את תהום וגומ' (יחזקאל לא:טו). ר' יהוד' בר רבי א' האבלתי, היבלתי כת'. משל אין עושין כסוי לגיגית לא של כסף ולא של זהב ולא של נחשת ולא של ברזל ולא של בדיל ולא של עופרת אלא של חרס, מין במינו. כך אמ' הקב"ה, גיהנם חשך והתהום חושך והרשעים חשך, יבוא חושך ויכסה חושך, כי בהבל בא ובחושך ילך ובחושך שמו יכוסה (קהלת ו:ד). ר' יונתן בשם ר' יאשיה מסרס הדין קרייה, צדקתך על משפטיך כהררי אל על תהום רבה, מה הרים הללו כובשים על התהום שלא יעלה ויציף את העולם, כך מעשיהם של צדיקים כובשים על הפורענות שלא תבא לעולם. ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים לו:ז), מה הרים הללו אין להם סוף, כך אין סוף למתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. משפטיך תהום רבה (שם), מה התהום הזה אין לו סוף, כך אין סוף למדות פורענותן של רשעים לעתיד לבא. ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים שם), מה ההרים הללו גלויים, כך מעשיהם של צדיקים גלויים, ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים (תהלים עב:ה). משפטיך תהום רבה (שם לו:ז), מה התהום הזה טמון, כך מעשיהם של רשעים טמונים, והיה במחשך מעשיהם (ישעיה כט:טו). ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים שם), מה הרים הללו נזרעים ועושי' פירות, כך מעשיהם של צדיקים עושי' פירות, אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו (ישעיה ג:י). משפטיך תהום רבה (תהלים שם), מה התהום לא נזרע ולא עושה פירות, כך מעשיהם של רשעים אינן עושי' פירות, אוי לרשע רע כי גמול ידיו יעשה לו (שם יא). ד"א צדקתך כהררי אל (תהלים לו:ז), ר' יודה בר' סימון צדקה שעשית עם נח בתיבה כהררי אל, ותנח התיבה על הרי אררט (בראשית ח:ד). ומשפטים שעשית עם דורו דיקדקת עמהם עד תהום רבה, ביום הזה נבקעו כל מעינות תהום רבה (שם ז:יא). ולא עוד אלא שהיזכרתו, לא לבדו הזכרתו, אלא הוא וכל מי שהיה עמו בתיבה, הד' דכת' ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה וג' (שם ח:א). ר' יהושע בן לוי סליק לרומי וראה שם עמודים של שייש מכורכים בקיטיות, בשרב שלא יפקעו ובצינה שלא יקרשו, וראה שם עני אחד מחצלת קנים מתחתיו ומחצלת של קנים מעל גביו. על העמודים קרא צדקתך כהררי אל (תהלים שם), הן דאת יהב את משפע, ועל העני קרא משפטיך תהום רבה (שם), אמ' הן דאת מחי את מדקדק. אלכסנדרוס מקדון אזל לגב מלכא קצי' לאחור הרי החושך. אזל לחדא מדינת' דשמא קרטיגנא והות כולה דנשין, ונפקין קדמיניה ואמרין ליה, אין את עבד עמן קרבה ונצח לן, שמך נפיק בעולם דמחוז דנשיא חריבת, ואין אנו עבדין עמך קרבה ונצחינך, שמך נפיק בעלמא דנשיא עבדן עמך קרבה ונצחן לך, ותוב לית את קאים קדם מלכו. מי נפק כתב על תרע פולי אנה אלכסנדרוס מקדון כמלך שטי הוינא עד דאתית לקרטיגנא מדינת' וילפית עיצה מנשיא. אזל לחדא מדינתא חורי דשמה אפריקי, ונפקון קדמוניה בחזורין דדהב וברימונין דדהב ובלחם דדהב. אמ' להון, מה דהבא מיתאכיל בארעיכון. אמרין ליה, ולא הוה לך כן בארעך דאתית לגבן. אמ' להון לא עותרכון אתיתי למיחמי, דיניכו אתית למיחמי. עד אינון יתיבין תמן, אתון תרין גוברין לדינה קדם מלכא. חד אמ' אנה חורבתה זבנית מהאי גברא, וגרפתה ואשכחית בה סימא, ואמרי ליה סב סימתך, דחורבתה זבנית וסימתה לא זבנית. וחרינה א', מרי, אנה כי זבינית להדין גוברה חורבת' וכל מה דאית בה זבינית ליה. קרא מלכא לחד מנהון, א' ליה, אית לך בר דכר, אמ' ליה אין. ולחרינה אמ' ליה, אית לך ברת נוקבה, אמ' ליה אין. אמר להון אזלון ואסבון דין לדין ויאכלון סימתה תריהון. שרי אלכסנדרו' מקדון תמה. א' ליה מה לך תמה, לא דנית טבית, א' ליה אין. א' ליה, ואילו הוה הדין דינא בארעכון מה הוויתון עבדין ליה, אמ' ליה מרים ראשה דדין וראשיה דדין, וסימתה סלקא לבי מלכ'. א' ליה ושימשה דנחא עליכון, א' ליה הין. ומיטרא נחית עליכון, אמ' ליה הין. אמ' ליה דילמא אית בארעכון בעיר דקיקא, א"ל הין. תיפח רוחיה דההוא גברא בזכות בעירה דקיקה שימשה דנחה עליכון ומיטרא נחית עליכון, בזכות בעיר' דקיקא אתון משתיזבין. ה"ה דכת' אדם ובהמה תושיע י"י (תהלים לו:ז), אדם בשביל בהמה תושיע י"י. אמרו ישר', רבון העולמים אדם אנחנו ובבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, משכני אחריך נרוצה (שה"ש א:ד), כבהמה כך אנו נמשכים אחריך. לאיכן, דבי ר' אמרין לגן עדן, ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך (תהלים לו:ט), אמ' ר' אלעזר בר' מנחם עדנך אין כת' כאן אלא עדניך, מלמד שכל צדיק וצדיק יש לו עדן בפני עצמו. א"ר יצחק משפט אדם ומשפט בהמה. משפט אדם, וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב:ג). ומשפט בהמה, ומיום השמיני והלאה ירצה וג' (ויקרא כב:כז).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
תנחומא בובר
אמרו ישראל רבונו של עולם אדם אנחנו וכבהמה תושיענו, לפי שאנו נמשכין אחריך כבהמה, שנאמר משכני אחריך (שה"ש א ד), להיכן אנו נמשכין אחריך לגן עדן, שנאמר ירוין מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם (תהלים לו ט), אמר ר' אלעזר בו מנחם עדנך אין כתיב כאן, אלא עדניך, שכל צדיק וצדיק יש לו מדור בעדן בפני עצמו. אדם ובהמה תושיע ה', אמר ר' יצחק משפט אדם ומשפט בהמה [שוין], משפט אדם וביום השמיני ימול בשר ערלתו (ויקרא יב ג), ומשפט בהמה, ומים השמיני והלאה ירצה וגו' (שם כב כז).
Ask RabbiBookmarkShareCopy