Midrash su Salmi 6:1

(תהלים פו א) לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני רבי לוי ור׳ יצחק חד אמר כך אמר דור לפני הקב״ה רבש״ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב ישנים עד ג׳ שעות ואני חצות לילה אקום להודות לך. ואידך כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם ובשפיר ובשליא כדי לטהר אשה לבעלה ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי ואומר לו מפיבושת רבי יפה דנתי יפה חייבתי יפה זכיתי יפה טהרתי יפה טמאתי ולא בושתי. אמר רב יהושע בריה דרב אידי מאי קרא (שם קיט מו) ואדרבה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש. תנא לא מפיבושת שמו אלא איש בשת שמו ולמה נקרא שמו מפיבושת שהיה מבייש פני דוד בהלכה לפיכך זכה דוד ויצא ממנו כלאב. ואמר ר׳ יוחנן לא כלאב שמו אלא דניאל שמו ולמה נקרא שמו כלאב שהיה מכלים פני מפיבושת בהלכה ועליו אמר שלמה בחכמתו (משלי כג טו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני ואומר (שם כז יא) חכם בני ושמח לבי ואשיבה חורפי דבר. ודוד היכי קרי לנפשיה חסיד והא כתיב (תהלים כז יג) לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים ותנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו שמא יגרום החטא כדרבי יעקב בר אידי דרבי יעקב בר אידי רמי כתיב . (בראשית כח טו) והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב (שם לב ח) ויירא יעקב מאד אמר שמא יגרום החטא כדתניא (שמות טו טז) עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה מכאן אמרו חכמים ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרה כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא:

למנצח על השמינית. זה שאמר הכתוב (תהלים קיט קסד) שבע ביום הללתיך. א"ר יהושע בן לוי אלו שבע מצוות שבקריאת שמע. יוצר ואהבה רבה שמע והיה אם שמוע ויאמר אמת ויציב וגאל ישראל. ולפי שאין מצות ציצית בלילה מוסיף פורס סוכת שלום. ר' אבין בשם ר' נחמיה אמר אלו שבע מצוות שאדם עושה בכל יום. קורא קריאת שמע שתי פעמים ומתפלל שלש פעמים ואוכל ומברך שתי פעמים. היה ר' מאיר אומר חביבה המילה שנשבע הקב"ה לאברהם שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגיהנם שנאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' ברית את אברם וגו'. ומי יורד לשם מה כתיב אחריו (שם יט) את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. וכן יחזקאל אומר (יחזקאל לב יט) רדה והשכבה את ערלים וגו'. וכן ישעיה אומר (ישעיה ה יד) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חק. למי שאין בו חק ברית מילה. ומנין שנקרא חק שנאמר (תהלים קה י) ויעמידה ליעקב לחק. אבל המינים ופושעי ישראל שכפרו בהקב"ה מושך להם ערלה ונופלים בגיהנם שנאמר (שם נה כא) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו. שהרי כל מצוות שהן בידינו אין אנו עוסקין בהן כאופן וכהלכה לדקדק על כל אחת ואחת (תימה הוא על הקב"ה על מה מעמיד אותם ומאריך עולמו כי אין מוחזקות בידינו) כי אם מצות מילה והבל פיהן של תינוקות של בית רבן שאין בם חטא שנאמר (ירמיה לג כה) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. שהרי אדם נכנס לבית הכנסת מתעטף בציצית ולובש תפילין בראשו ובזרועו וד' ציציות מקיפות אותו מד' רוחותיו. וכשהוא נכנס בבית המרחץ הוא מביט בעצמו ואומר הריני ערום מן המצוות. וכשהוא מסתכל במילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות דעתו מתקררת. כיון שראה דוד כך אמר מזמור עליה. למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. (המאמר נראה שהוא הוספה מאיזה מעתיק כי אין זה לשון המדרשות כידוע):

דבר אחר למנצח על השמינית. על ארבע מלכיות שהם שמונה ואדום היא השמינית. הדא הוא דכתיב (דניאל ב לב) ראשיה די דהב טב ידוהי ודרעוהי תרין. מעוהי וירכתיה תרין. שקוהי תרין. ורגלוהי תרין. הרי שמונה שהן ארבעה. בבל וכשדים מדי ופרס ויון ומקדון אדום וישמעאל. הרי שמונה מלכיות. לכך נאמר על השמינית. רבי איבו אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אנו מקלסין אותך בשעה שאתה מציל אותנו משמונה מלכיות שנאמר (ישעיה יא יא) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות. וגו' לכך נאמר על השמינית. ר' יודן בשם ר' אמי אמר אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אף על פי שכתוב בי (משלי ג יב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח. אל באפך תוכיחני. ואף על פי שנאמר (תהלים צד יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה. אל בחמתך תיסרני. א"ר יוחנן משל למלך שהיו לו שני קוסטנרין רעים וכל מדינה שכועס עליה הוא רודה אותה בהן. פעם אחת סרחה עליו מדינתו ובקש לשלוח עליה אותן שני קוסטנרין לרדותה התחילו מבקשין ממנו אדוננו המלך בכל מה שאתה מבקש רדה אותנו חוץ מאלו. כך אמרו ישראל רבונו של עולם אל באפך תוכיחני ואל בחמתך תיסרני. אמר להן אם כן למה לי אף וחימה. אמרו לו יש לך למי לשלוח (שם עט ו) שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך. ואף הקב"ה מקבל מהם ואומר (מיכה ה יד) ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים. אבל בישראל מה כתיב (הושע יא ט) לא אעשה חרון אפי. א"ר אליעזר משל למלך שכעס על בנו ובידו חרב הנדית ונשבע שהוא מעבירה על בנו על ידי שהכעיס לאביו. אמר המלך אם אני מעבירה על צואר בני אין לו חיים ואחר כך מי ירש אותי ומלכותי. וגם כן לבטל את גזירתי אי אפשר. מה עושה המלך הכניס החרב לנרתיקה והעבירה על ראשו. נמצא לא הזיק את בנו וגם כן לא ביטל את גזירתו. ר' חנינא אמר [משל] למלך שכעס על בנו היתה לפניו אבן גדולה ונשבע המלך שהוא זורקה בו. אמר המלך אם אני זורקה בו עוד אין לו חיים. מה עשה המלך כתתה ועשאה צרורות קטנות והיה זורקה בו אחת אחת. נמצא לא הזיק את בנו ולא ביטל את גזירתו. ורבנן אמרי משל למלך שכועס על בנו ונשבע שהוא מכה אותו מאה חבלים. אמר המלך אם אני מכה אותו עוד אין לו חיים. מה עושה נטל את החבל ונתנה על צוארו. לכך אמר אל בחמתך תיסרני: