Midrash su Salmi 65:2

מכאן ואילך אסור לספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא דאמר רבי אלעזר מאי דכתיב (שם קו ב) מי ימלל גבורות ה׳ ישמיע כל תהלתו (הוריות ע״ב וע״ש מהרש״א) למי נאה למלל גבורות ה׳ למי שיכול להשמיע כל תהלתו. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן המספר בשבחו של הקדוש ברוך הוא יותר מדאי נעקר מן העולם שנאמר (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר אם אמר איש כי יבולע. דרש רבי יהודה איש כפר גבוריא ואמרי לה איש כפר גבור חיל מאי דכתיב (תהלים סה ב) לך דומיה תהלה סמא דכולה משתוקא. כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא מלה בסלע משתוקי בתרין. אמר רבי אחא אמר רבי אלעזר מנין שקראו הקדוש ברוך הוא ליעקב אל שנאמר (בראשית לג כ) ויצב שם מזבח ויקרא לו אל אלהי ישראל דאי סלקא דעתך למזבח קרי ליה יעקב אל ויקרא לו יעקב מיבעי ליה אלא ויקרא לו ליעקב אל ומי קראו אל אלהי ישראל:

ו וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: כָּל בַּיִת שֶׁנִּשְׁמָעִין בּוֹ דִּבְרֵי תּוֹרָה בַּלַּיְלָה, שׁוּב אֵינוֹ נֶחֱרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: (איוב ל״ה:י׳) "וְלֹא אָמַר: אַיֵּה אֱלוֹהַ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרוֹת בַּלָּיְלָה". וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דַּיוֹ לָעוֹלָם שֶׁיִּשְׁתַּמֵּשׁ בִּשְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ק״נ:ו׳) "כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵל יָהּ". וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: נִתְקַלְּלָה בָּבֶל, נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ. [נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן, נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ. נִתְקַלְּלָה בָּבֶל נִתְקַלְּלוּ שְׁכֵנֶיהָ, דִּכְתִיב: (ישעיהו י״ד:כ״ג) "וְשַׂמְתִּיהָ לְמוֹרַשׁ קִפֹּד וְאַגְמֵי מָיִם". נִתְקַלְּלָה שׁוֹמְרוֹן, נִתְבָּרְכוּ שְׁכֵנֶיהָ, דִּכְתִיב: (מיכה א׳:ו׳) "וְשַׂמְתִּי שֹׁמְרוֹן לְעִי הַשָּׂדֶה, [לְמַטָּעֵי כָרֶם"]. וְאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר: בֹּא וּרְאֵה, שֶׁלֹּא כְּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִדַּת בָּשָׁר־וָדָם. מִדַּת בָּשָׂר־וָדָם, אָדָם נִתְחַיֵּב הֲרִיגָה לַמַּלְכוּת, מַטִּילִין לוֹ חַכָּהלְתוֹךְ פִּיו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אֶת הַמֶּלֶךְ, וּמִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָדָם נִתְחַיֵּב הֲרִיגָה לַמָּקוֹם, שׁוֹתֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ס״ה:ב׳) "לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמְּשַׁבֵּחַ, שֶׁנֶּאֱמַר "תְּהִלָּה", וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדּוֹמֶה עָלָיו כְּאִלּוּ הִקְרִיב קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וּלְךָ יְשֻׁלַּם נֶדֶר". וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב: (שם פד) "עוֹבְרֵי בְעֵמֶק הַבָּכָא מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ" וְגוֹ'. 'עוֹבְרֵי', אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁעוֹבְרִים עַל רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. 'עֵמֶק', שֶׁמַּעֲמִיקִים לָהֶם גֵּיהִנֹּם, 'הַבָּכָא', שֶׁבּוֹכִים וּמוֹרִידִין דְּמָעוֹת כְּמַעְיָן שֶׁל שִׁיתִין.

דבר אחר כל פעל ה'. לקילוסו. שהכל מקלסין אותו על פעולתו ועל מעשהו וכל מעשיו מקלסין אותו. רבי ברכיה בשם רבי שמעון אומר מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקב"ה. שנאמר (משלי ח כו) וראש עפרות תבל. הים אין לו ידים ויש לו לפני המקום. שנאמר (תהלים קד כה) זה הים גדול ורחב ידים. הארץ אין לה אזנים ויש לה לפני המקום. שנאמר (ירמיה כב כט) ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה'. ואין לה ידים ויש לה לפני המקום. שנאמר (שופטים יח י) והארץ רחבת ידים. שמים אין לו לב ויש לו לפני המקום. שנאמר (דברים ד יא) עד לב השמים. וכן הים (שמות טו ח) קפאו תהומות בלב ים. והארץ אין לה טבור ויש לה לפני המקום. שנאמר (יחזקאל לח יב) יושבי על טבור הארץ. ואין לה פה וכתיב (במדבר טז לב) ותפתח הארץ את פיה. וכן אין לה רגלים ולא ירכים ויש לה לפני המקום. דכתיב (קהלת א ד) והארץ לעולם עומדת. וכן יש לה ירכים דכתיב (ירמיה לא ז) וקבצתים מירכתי ארץ. שמים מנין שנאמר השמים מספרים כבור אל. זה שאמר הכתוב (איוב לז כ) היסופר לו כי אדבר. רבי אבהו אמר אם מבקש אדם לומר שבחו של הקב"ה יותר מדאי מתבלע מן העולם. שכן דוד אמר (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות ה'. רבי חנינה ורבי יונתן אזלין למיעבד באילין קרייתא דרומא עיילו להדא כנישתא חזיוה לחזנא דקריב ואמר האל הגדול הגבור האמיץ והעזוז. ושתקו יתיה. אמרו לו אין לך רשות להוסיף על תקון חכמים בברכות. מנין ממשה רבינו. רב הונא בשם רב אמר (איוב לז כג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח. לא מצאנו גבורתו של הקב"ה. רבי שמואל בר נחמן אמר מי ימלל גבורות ה'. כמו אני וחברי. א"ר אבין תרגם יעקב איש כפר טבריה בצור (תהלים סה ב) לך דומיה תהלה. סמא דכולא משתוקא למרגלית דלית לה טימי דכל מה דאת משבחת לה את פגים לה. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא משה תיקן סדר תפלה שנאמר (דברים י יז) כי ה' וגו' אלקי האלקים ואדוני האדונים. משחרב בית המקדש אמר ירמיה (ירמיה לב יח) האל הגדול הגבור. ולא אמר נורא שאין נורא אלא מבית המקדש שנאמר (תהלים סח לו) נורא אלקים ממקדשיך. והיכן מוראו שנכנסו השונאים בביתו ולא נתייראו. ולמה אמר גבור. לזה נאה לקרותו גבור שהוא רואה חורבן ביתו ושותק. אבל דניאל אמר (דניאל ט ד) האל הגדול והנורא. ולא אמר גבור. ולמה שבניו מסורין בקולרין והיכן גבורתו. ולמה אמר נורא. לזה נאה לקרותו נורא בנוראות שעשה לנו בכבשן האש. וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה חזרו את הגדולה ליושנה שנאמר (נחמיה ט לב) ועתה אלקינו האל הגדול הגבור והנורא. למה שהוא מרומם על כל ברכה ותהלה על כל קילוס שקלסוהו בני אדם. ולזה נקראו אנשי כנסת הגדולה שהחזירו הגדולה ליושנה. אמר רבי יעקב בר' אלעזר יודעים הם באלקיהם שאמיתי הוא ואינן מחניפין לו. אמר ישעיה (ישעיה מד כג) רנו שמים כי עשה ה'. אמרו לו אף אנו מקלסין השמים מספרים כבוד אל. משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו מדינות הרבה והיתה כל אחת ואחת אומרת כך וכך זהב יש למלך כך וכך אבנים טובות ועבדים ושפחות יש למלך והיה שם פקח אחד אמר להן מנין אתם יודעים ואתם רחוקים ממנו אלא מדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עשרו ושבחו של מלך שהיא יודעת כבודו. כך אמר דוד כל הארץ וכל אשר יש בה אינן יכולין לומר שבחו של הקדוש ברוך הוא. ומי יכול לומר. השמים מספרים כבוד אל. ואימתי הכל מקלסין אותו כשירום קרנם של ישראל. שנאמר (תהלים קמח ז) הללו את ה' מן הארץ. ואימתי (שם יד) וירם קרן לעמו: