Midrash su Salmi 66:4

איבעיא להו הספדא יקרא דחיי או יקרא דשכבי הוא למאי נ״מ דאמר לא תספדיה לההוא גברא א״נ לאפוקי מיורשים מאי ת״ש (בראשית כג ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה אי אמרת משום יקרא דחיי הוא משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה שרה גופה ניחא לה כי היכי דנתיקר בה אברהם ת״ש וספדו לו כל ישראל וקברו אותו ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא בני יקרא נינהו ניחא להו לצדיקי דנתייקרו בהו אינשי ת״ש לא יספדו ולא יקברו אי אמרת משום יקרי דשכבי שפיר דהני לאו בני יקרא נינהו אלא אי אמרת יקרא דחיי הוא הא נמי יספדו כי היכי דתיהוי להו יקרא לאינשי לא ניחא לצדיקיא דנתייקרו ברשעיא תא שמע (ירמיה לד ה) בשלום תמות ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים וגו׳ והוי אדון וגו׳ אי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה ה״ק ליה לתייקרו בך ישראל כי היכי דאתייקרו באהבתך (דף מז) תא שמע (תהלים טו ד) נבזה בעיניו נמאס זה חזקיה מלך יהודה שגירר עצמותיו של אביו במטה של חבלים ואי אמרת יקרא דחיי היא מ״ט עביד הכי משום דתיהוי כפרה לאביו ומשום כפרה דאבוה משהי ליה ליקרא דכל ישראל ישראל גופייהו ניחא להו דמחלי יקרייהו לגביה ת״ש אמר להו רבי אל תספדוני בעיירות ואי אמרת יקרא דחיי הוא מאי נפקא ליה מיניה קסבר רבי לתייקרו בי ישראל טפי פורתא תא שמע ר׳ נתן אומר סימן יפה למת שנפרעין ממנו לאחר מיתה מת שלא נספד ולא נקבר או שהיה גוררתו או שהיו גשמים מזלפים על מטתו זהו סימן יפה למת ש״מ יקרא דשכבא הוא ש״מ.