Midrash su Salmi 69:1
לַמְנַצֵּ֬חַ עַֽל־שׁוֹשַׁנִּ֬ים לְדָוִֽד׃
Per il leader; su Shoshannim. [A Salmo] di David.
מדרש תהילים
כי צדיק ה' צדקות אהב. רבי יהודה בר סימון אמר כל אינש סני בר אומנותיה אבל הקב"ה אינו כן כי צדיק ה' והוא אוהב את הצדיקים. ומהו ישר יחזו פנימו. שבע כתות הן שהן עתידין לעמוד לעתיד לבוא לפני חי וקיים קודשא ב"ה. ואי זו הכת המעולה שבהן שמקבלין פני שכינה זו כת ישרים שנאמר יחזו פנימו. וכתוב אחד אומר (תהלים קמ יד) ישבו ישרים את פניך. לא היה צריך לומר אלא ישר יחזו פניו ומהו ישר יחזו פנימו. קודם לישרו של עולם יחזו פנימו של ישרים. דבר אחר ישר יחזו פנימו. אלו שבע כתות של צדיקים שכן כתיב (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. כחמה וכלבנה כרקיע ככוכבים כברקים וכשושנים וכלפידים. כחמה שנאמר (שופטים ה לא) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. כלבנה שנאמר (תהלים פט לח) כירח יכון עולם. כרקיע שנאמר (דניאל יב ג) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע. ככוכבים שנאמר (שם) ככוכבים לעולם ועד. כברקים שנאמר (נחום ב ה) כברקים ירוצצו. כשושנים שנאמר (תהלים סט א) למנצח על שושנים. כלפידים שנאמר (נחום ב ה) מראיהן כלפידים. והכת הראשונה יושבת לפני המלך ורואה את המלך ואת הפנים שנאמר (תהלים קמ יד) ישבו ישרים את פניך. ואומר ישר יחזו פנימו. והכת השניה (שם פד ה) אשרי יושבי ביתך. והשלישית (שם כד ג) מי יעלה בהר ה'. רביעית (שם סה ה) אשרי תבחר ותקרב. חמישית (שם טו א) ה' מי יגור באהלך. ששית (שם) מי ישכון בהר קדשך. שביעית (שם כד ג) ומי יקום במקום קדשו. וכל כת וכת יש לו מדור בפני עצמו בגן עדן. וכנגדם שבע בתי דירות בגיהנם ואלו הן - שאול ואבדון גיא דומה וצלמות וארץ תחתית וארץ ציה. הרי שבע בתי דירות לרשעים ולצדיקים לכל אחד ואחד לפי מעשיהן בתי דירתן. אמרו יקום איש צרורות הוא בן אחותו של [ר' יוסי בן] יועזר איש צרידה והוא רכוב על סוסיא אזיל לקמיה מלכא ונפיק למקטלייא אמר ליה חמי סוסיא דארכבי מרי וחמי סוסיא דארכבך מרך. אמר למכעיסיו כן קל וחומר לעושי רצונו. אמר ליה ועושה אדם רצונו יותר ממך אמר לו ואם לעושי רצונו כן קל וחומר למכעיסיו. נכנס בו הדבר כארס של עכנאי והלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין. מה עשה הביא קורה ונעצה בארץ וקשר בו נימא וערך עצים והקיף עליהם גדר של אבנים ועשה מדורה לפניו ונעץ החרב באמצע והצית את האש מתחת האבנים ונתלה בקורה ונחנק ונפסקה הנימא ונפל באש וקידמתו החרב ונהפך עליו הגדר של אבנים. נתנמנם ר' יוסי בן יועזר וראה מטתו פורחת באויר אמר חזו לשעה קדמני לגן עדן:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי
ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה ר' מאיר ור' יהודה ר' מאיר אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה [אומר] אני ארד וזה אומר אני ארד מתוך שצוהבין זה את זה קפץ שבטו של בנימין ונפל לו לתוך גלי הים שנא' (תהלים ס"ח כ"ח) שם בנימין צעיר רודם אל תקרא רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה לרגום אותם באבנים שנ' (שם) שרי יהודה רגמתם: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שהיו לו שני בנים אחד גדול ואחד קטן אמר לגדול הנראה שתעמידיני לשלוש שעות, אמר לקטן הנראה שתעמידיני עם הנץ החמה בא הקטן והעמידו עם הנץ החמה ולא הניחו גדול אמר לו אני לא אמר לי אלא לשלוש שעות, אמר לו אני לא אמר לי אלא עם הנץ החמה, מתוך שצוהבין זה עם זה ניעור אביהן אמר להן יודיע אני ששניכם לא נתכוונתם אלא לכבודי אף אני אינו מקפח שכרכם: מה שכר נטל שבטו של בנימין שרת שכינה בחלקו כענין שנאמר (דברים ל"ג י"ב) ובין כתפיו שכן, מה שכר נטל שבטו של יהודה נטל מלכות שנ' שרי יהודה רגמתם אין רגימה אלא מלכות כענין שנ' (דניאל ה' כ"ט) באדין אמר בלשצר והלבישו לדניאל ארנונא: שרי זבולון שרי נפתלי (תהלים שם) מגיד הכתוב שכשם שנעשו נסים לישראל על ידי שבט יהודה ובנימין על הים כך נעשו נסים לישראל על ידי שבט זבולון ושבט נפתלי בימי דבורה וברק וכן הוא אומר (שופטים ד' י') ותשלח ותקרא לברק בן אבינועם מקדש נפתלי, ולקחת עמך עשרת אלפים איש מבני נפתלי ומבני זבולון, ואומר (שם ה' י"ח) זבולון עם חרף [נפשו] למות ונפתלי על מרומי שדה: ר' יהודה אומר כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד שנ' (הושע י"ב א') סבבוני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל קפץ נחשון בן עמינדב ונפל לו לתוך גללי הים שנאמר (שם) ויהודה עוד רד עם אל, אל תקרא רד עם אלא רד ים ועליו מפורש בקבלה (תהלים ס"ט א') הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש, טבעתי ביון מצולה ואין מעמד, אל תשטפני שבולת מים (שם ט"ז) באותה שעה אמר לו הקב״ה למשה ידידי מושקע בים ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו: מה אמרו שבטים על הים (ט"ו י"ז) מקדש ה' כוננו ידיך באותה שעה אמר לו הקב"ה מי שקידש שמי על הים הוא ימשול על ישראל: וכבר היה ר' טרפון ותלמידים יושבין בכרם ביבנה אמר להם ר' טרפון לתלמידים השותה מים לצמאו מהו מברך אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן בורא נפשות רבות וחסרונן אמרו לו למדתנו רבינו: אמר להן הרי הוא אומר (בראשית ל"ז כ"ה) וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים להודיע זכותו של צדיק עד איכן היא מקדמת שאלו ירד יוסף למצרים עם הערביים לא היו הורגין אותו בריח רע שלהן אלא זימן לו הקב"ה שקים מלאים בשמים והרוח מנשבת בהן מפני ריח רע של ערביים: אמר להן באיזו זכות נטל יהודה את המלכות אם משום שאמר (שם ל"ח כ"ו) צדקה ממני דייה להודאה שתכפר על הביאה, אם מפני שאמר (שם ל"ז כ״ו) מה בצע כי נהרג את אחינו דייה להצלה שתכפר על המכירה, אם משום שאמר (שם מ"ד ל"ב) כי עבדך ערב את הנער והלא ערב הוא ובכל מקום ערב משלם, אמרו לו ילמדינו רבינו אמר להן כשבאו שבטים ועמדו על הים זה אומר אני ארד וזה אומר אני ארד קפץ נחשון בן עמינדב וכו' (כי היכי דכתיבא לעילא): והמים להם חומה. עשאן כמין חומה: מימינם ומשמאלם. מימינם בזכות התורה שעתידין לקבל בימין שנ' (דברים ל"ג ב') מימינו אש דת למו: ומשמאלם זו תפלה:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פסיקתא דרב כהנא
[ב] תודיעני אורח חיים (תהלים טז:יא). א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים הודיעני אי זה פליון מפולש לעתיד לבא. ר' יודן ור' עזרי'. ר' יודן אמ', א' לו הקב"ה לדוד, דוד אם חיים אתה מבקש צפה ליראה, דכת' יראת י"י תוסיף ימים (משלי י:כז). ור' עזריה א', א' לו דוד אם חיים אתה מבקש צפה ליסורים, דכת' ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו:כג). שובע שמחות את פניך (תהלים טז:יא), שבעינו בה' שמחות את פניך, מקרא ומשנה תלמוד תוספת ואגדה. ד"א שובע שמחות את פניך, אל תהי קורא כן אל' שבע שמחות, אילו שבע כיתות של צדיקים שהם עתידים להקביל פני השכינה ופניהם דומות לחמה, ללבנה, לרקיע, לברקים, לכוכבים, לשושנים, למנורות בית המקדש. לחמה מנין, ברה כחמה (שה"ש ו:י). ללבנה מנין, יפה כלבנה (שם). לרקיע מנין, והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע (דניאל יב:ג). לברקים מנין, מראיהם כלפידים כבקרים ירוצצו (נחום ב:ה). לכוכבים מנין, ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב:ג). לשושנים מנין, למנצח על שושנים לדוד (תהלים סט:א). למנורת בית המקדש מניין, ואומ' ראיתי והנה מנורת זהב כלה וגו' (זכריה ד:ב). נעימות בימינך נצח (תהלים טז:יא), א' דוד לפני הקב"ה רבון העולמים וכי מי מודיעני איזו כת החביבה והנעימה שבהן, תרין אימורין, חד א' זו היא שבאה מכוח תורה ומעשים, וחרנא א' אילו סופרים ומשנים שהם מלמדים את התינוקות לאמיתן, שהם עתידין לישב בימינו של הקב"ה, הד' דכ' נעימות בימינך נצח (שם). ד"א שובע שמחות את פניך, אילו שבע מצות שבחג, ארבעה מינים שבלולב, וסוכה, ושמחה, וחגיגה. אם שמחה למה חגיגה, ואם חגיגה למה שמחה, א"ר אבין לשנים שנכנסו אצל הדיין ולית אנן ידעין הי דין הוא נציחייה, אלא מה דינסב ביין ידעין דהוא נציחא. כך לפי שישראל ושרי אומות העולם ניכנסין ומקטרגין לפני הקב"ה בראש השנה, ולית אנן ידעין היילין אינון ניצוחייה, אלא ממה שישר' יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהם ואתרוגיהם בידיהם אנן ידעין דישר' אינון ניצוחייה. לפיכך משה מזהיר את ישר' ואו' להם ולקחתם לכם ביום הראשון (ויקרא כג:מ).
Ask RabbiBookmarkShareCopy