Midrash su Salmi 72:20

דבר אחר אשרי האיש. רבי נחמיה פתח (קהלת ז יט) החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים. אלו עשרה בני אדם שנאמר ספר תלים על ידם ואלו הן - אדם ומלכי צדק אברהם משה ודוד ושלמה ואסף ושלשה בני קרח. על אילין לא איתפלגות ועל מה איתפלגות רב ורבי יוחנן אמר לידותון על הדינין שעברו עליו ועל ישראל. ר' הונא בשם ר' אבא אמר אף על פי שנאמר על ידי עשרה זקנים לא נתקן אלא על ידי דוד מלך ישראל. משל לחבורה של זמרין שהיתה מבקשת לומר שבחו של מלך הימנון למלך. אמר להם המלך כולכם זכאין כולכם זמרין כולכם משובחין וראויין לומר הימנון אלא איש פלוני יאמר על ידי כולכם שקולו ערב יותר מן הכל. הדא הוא דכתיב (שמואל-ב כג א) ונעים זמירות ישראל. של כולם ערבים אבל של דוד בן ישי יותר מן הכל. מנעים זמירותיהן של ישראל גדול בן גדול אביינוס בן אביינוס. מהו אומר בסוף תלים (תהלים עב כ) כלו תפלות דוד בן ישי. וכשם שנאמר על ידי עשרה בני אדם כך נאמר בעשרה מיני זמר - בניצוח בניגון במזמור בשיר בתפלה בהלל בברכה בהודיה באשרי בהללויה. וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. רב קרא כל ספרא הללו יה:

(דף קיז) אמר רב יהודה אמר שמואל שירה שבתורה משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים. והלל זה מי אמרו נביאים שביניהם תקנו להם לישראל שיהו אומרין אותו על כל פרק ופרק ועל כל צרה וצרה שלא תבוא עליהם ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתם. תניא ר׳ מאיר היה אומר כל שירות ותשבחות האמורות בספר תהלים כולן דוד אמרן שנאמר (תהלים עג כ) כלו תפלות דוד בן ישי אל תקרי כלו אלא כל אלה והלל זה מי אמרו ר׳ יוסי אומר אלעזר בני אומר משה וישראל אמרוהו בשעה שעלו מן הים וחולקין עליו חבריו לומר שדוד אמרו ונראין דבריו מדבריהם אפשר שחטו ישראל את פסחיהן ונטלו את לולביהן ולא אמרו שירה:

(תָּנוּ רַבָּנָן) [תַּנְיָא], רַבִּי מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: כָּל שִׁירוֹת וְתוּשְׁבָּחוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, [כֻּלָּן], דָּוִד אֲמָרָן, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ע״ב:כ׳) "כָּלּוּ תְפִלּוֹת דָּוִד בֶּן יִשָׁי". אַל תִּקְרִי: 'כָּלּוּ', אֶלָּא 'כָּל אֵלּוּ'. וְהַלֵּל זֶה, מִי אֲמָרוֹ? רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, אֶלְעָזָר בְּנִי אוֹמֵר: מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל אָמְרוּהוּ בְּשָׁעָה (שעמדו ישראל על) [שֶׁעָלוּ מִן] הַיָּם, וַחֲלוּקִין עָלָיו חֲבֵרָיו לוֹמַר, שֶׁדָּוִד אֲמָרוֹ, וְנִרְאִין דְּבָרָיו מִדִּבְרֵיהֶם. אֶפְשָׁר שָׁחֲטוּ יִשְׂרָאֵל אֶת פִּסְחֵיהֶן, וְנָטְלוּ אֶת לוּלְבֵיהֶן, (עד שבא דוד) וְלֹא אָמְרוּ שִׁירָה? (ויש אומרים) [דָּבָר אַחֵר:] הֲרֵי פִּסְלוֹ שֶׁל מִיכָה עוֹמֵד בִּבְכִי, וְיִשְׂרָאֵל אוֹמְרִים (עליו) אֶת הַהַלֵּל?