Midrash su Salmi 75:4

שׁוּבִי שׁוּבִי הַשּׁוּלַמִּית, רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּא בַּר יוּדָן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא, אַרְבַּע פְּעָמִים כְּתִיב כָּאן שׁוּבִי שׁוּבִי, כְּנֶגֶד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת שֶׁשּׁוֹלְטִין בְּיִשְׂרָאֵל, וְיִשְׂרָאֵל נִכְנָסִין תּוֹךְ יְדֵיהֶן בְּשָׁלוֹם וְיוֹצְאִין לְשָׁלוֹם, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁשָּׁלוֹם חֵי הָעוֹלָמִים מִתְנַהֵג בָּהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, ו): וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁמְסַיְּמִים לָהּ שָׁלוֹם בְּכָל יוֹם, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (במדבר ו, כו): וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהוֹשִׁיבָהּ בִּנְוֵה שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה לב, יח): וְיָשַׁב עַמִּי בִּנְוֵה שָׁלוֹם וגו'. דָּבָר אַחֵר, הַשּׁוּלַמִּית, אֻמָּה שֶׁאֲנִי נוֹטֶה עָלֶיהָ שָׁלוֹם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה סו, יב): הִנְנִי נֹטֶה אֵלֶיהָ כְּנָהָר שָׁלוֹם. רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר רַבִּי מָרוֹן אָמַר אֻמָּה שֶׁמַּשְׁלֶמֶת אִיסְטַטְיוֹנְוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֵן בָּעוֹלָם הַזֶּה הֵן בָּעוֹלָם הַבָּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אֻמָּה שֶׁכָּל טוֹבוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָן בָּאוֹת אֶלָּא בִּזְכוּתָהּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית כז, כח): וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ, לְךָ בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי, דִּכְתִיב (דברים כח, יב): יִפְתַּח ה' לְךָ אֶת אוֹצָרוֹ הַטּוֹב, בִּזְכוּתְךָ וּבְךָ הַדָּבָר תָּלוּי. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר תַּנְחוּם וְרַבִּי חָנָן בְּרֵיהּ דְּרַבִּי בֶּרֶכְיָה בּוֹצְרָיָה בְּשֵׁם רַבִּי יִרְמְיָה אֻמָּה שֶׁעָשְׂתָה שָׁלוֹם בֵּינִי וּבֵין עוֹלָמִי, שֶׁאִלּוּ לֹא קִבְּלָה תּוֹרָתִי הָיִיתִי מַחֲזִיר עוֹלָמִי לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּאָמַר הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא כְּתִיב (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, אִלּוּלֵי שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם מִתְגַּמְגֵּם וְהוֹלֵךְ, וּמִי בִּסֵּם הָעוֹלָם, אָנֹכִי, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָּה, בִּזְכוּת (שמות כ, ב): אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ.

וְתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, לָמָּה נֶאֱמַר בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי, יוֹם שְׁלִישִׁי, יוֹם רְבִיעִי, יוֹם חֲמִישִׁי, יוֹם הַשִּׁשִּׁי, הֵ״‎א יְתֵרָה לָמָּה? שֶׁהֲרֵי בְּכֻלָּן לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא יוֹם אֶחָד, יוֹם שֵׁנִי, וְכֵן לְכֻלָּם. מְלַמֵּד, שֶׁהִתְנָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית וְאָמַר לָהֶם: אִם יִשְׂרָאֵל מְקַבְּלִים הַתּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֲמִשָּׁה סְפָרִים, מוּטָב, וְאִם לָאו, אֲנִי מַחֲזִיר אֶתְכֶם לְתֹהוּ וָבֹהוּ. וְכֵן בְּנֵי קֹרַח אָמְרוּ, נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָה (תהלים עה, ד). זוֹ הַתּוֹרָה שֶׁפָּתַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים (רות א, א), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח וְאָמַר (תהלים נ, ז): שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֵין מְעִידִין אֶלָּא בְּשׁוֹמֵעַ. רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר, לְשֶׁעָבַר הָיוּ קְרוּיִין יִשְׂרָאֵל כִּשְׁאָר כָּל הָאֻמּוֹת (בראשית י, ז): סַבְתָּא וְרַעֲמָא וְסַבְתְּכָא, מִכָּאן וָאֵילָךְ אֵין נִקְרָאִין אֶלָּא עַמִּי: שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה, מֵאַיִן זְכִיתֶם שֶׁתִּקָּרְאוּ עַמִּי, מִוַאֲדַבֵּרָה, מִמַּה שֶּׁדִּבַּרְתֶּם לְפָנַי בְּסִינַי וַאֲמַרְתֶּם (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שִׁמְעָה עַמִּי, לְשֶׁעָבַר. וַאֲדַבֵּרָה, לֶעָתִיד לָבוֹא. שִׁמְעָה עַמִּי, בָּעוֹלָם הַזֶּה. וַאֲדַבֵּרָה, בָּעוֹלָם הַבָּא. כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי פִּתְחוֹן פֶּה בִּפְנֵי שָׂרֵי אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁעֲתִידִין לְקַטְרְגָם לְפָנַי וְלוֹמַר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, אֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְאֵלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת וְאֵלּוּ גִּלּוּ עֲרָיוֹת, אֵלּוּ שָׁפְכוּ דָמִים וְאֵלּוּ שָׁפְכוּ דָמִים, אֵלּוּ יוֹרְדִין לְגַן עֵדֶן וְאֵלּוּ יוֹרְדִין לְגֵיהִנֹּם. אוֹתָהּ שָׁעָה סָנֵיגוֹרָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתֵּק, הֲדָא הִיא דְתֵימָא (דניאל יב, א): וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל, וְכִי יֵשׁ יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, וְהָא אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין יְשִׁיבָה לְמַעְלָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, טז): קִרְבֵת עַל חַד מִן קָאֲמַיָּא, מַהוּ דֵין לָשׁוֹן קָאֲמַיָּא, קַיָּימָא, דִּכְתִיב (ישעיה ו, ב): שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ. וּכְתִיב (מלכים א כב, יט) (דברי הימים ב יח, יח): וְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמְדִים עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וְאַתָּה אוֹמֵר יַעֲמֹד. מַהוּ יַעֲמֹד, מִשְׁתַּתֵּק, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (איוב לב, טז): וְהוֹחַלְתִּי כִּי לֹא יְדַבֵּרוּ [כי עמדו לא ענו עוד]. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִשְׁתַּתַּקְתָּ וְאֵין אַתָּה מְלַמֵּד סָנֵיגוֹרְיָא עַל בָּנַי, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה וּמוֹשִׁיעַ אֶת בָּנַי. בְּאֵיזוֹ צְדָקָה, רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי יוֹחָנָן, חַד אָמַר בִּצְדָקָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת עוֹלָמִי, עַל שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁאִלּוּ לֹא קִבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, הָיִיתִי מַחֲזִיר אוֹתוֹ לְתֹהוּ וָבֹהוּ, דְּאָמַר רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא (תהלים עה, ד): נְמוֹגִים אֶרֶץ וְכָל ישְׁבֶיהָ, כְּבָר הָיָה הָעוֹלָם מִתְמוֹגֵג וְהוֹלֵךְ, אִלּוּלֵי שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַר סִינַי וכו', וּמִי בִּסֵּם אֶת הָעוֹלָם (תהלים עה, ד): אָנֹכִי תִכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ, בִּזְכוּת אָנֹכִי תִּכַּנְתִּי עַמּוּדֶיהָ סֶלָּה. וְחַד אָמַר בִּצְדָקָה שֶׁעֲשִׂיתֶם אֶת עַצְמְכֶם עַל שֶׁקִּבַּלְתֶּם אֶת תּוֹרָתִי, שֶׁאִלּוּלֵי כֵן הָיִיתִי מְכַלֶּה אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים. (תהלים נ, ז): אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר דַּיֶּךָּ אֲנִי פַּטְרוֹנְךָ. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אַף עַל פִּי שֶׁאֲנִי פַּטְרוֹנְךָ, מַה פַּטְרוֹנֵי מְהַנֵּי בְּדִינָא. תָּאנֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, אֱלֹהִים אָנֹכִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְלֹא יִחַדְתִּי שְׁמִי אֶלָּא עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, אֵין אֲנִי נִקְרָא אֱלֹהֵי כָּל הָאֻמּוֹת, אֶלָּא אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי. רַבִּי יוּדָן פָּתַר קְרָיָיא בְּמשֶׁה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אוֹתְךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, אֲנִי עַל גַּבְּךָ. רַבִּי אַבָּא בַּר יוּדָן פָּתַר קְרָיָיא בְּיִשְׂרָאֵל, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אֶתְכֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, ו): אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי, דְּעוּ שֶׁאָנֹכִי עַל גַּבֵּיכֶם. רַבָּנָן פַּתְרֵי קְרָיָיא בְּדַיָּנִים, אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָאתִי אֶתְכֶם אֱלֹהִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב, כז): אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל, דְּעוּ שֶׁאֲנִי עַל גַּבֵּיכֶם, וְחָזַר וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל אֲנִי חָלַקְתִּי כָּבוֹד לַדַּיָּנִים וְקָרָאתִי אוֹתָם אֱלֹהִים, וְהֵן מְבַזִּים אוֹתָם, אוֹי לַדּוֹר שֶׁשָּׁפְטוּ אֶת שׁוֹפְטֵיהֶם.