Midrash su Salmi 78:29

רַבִּי לֵוִי אָמַר: לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְבֵן שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל כָּתֵף שֶׁל אָבִיו, וְהָיָה רוֹאֶה דָּבָר שֶׁל חֵפֶץ וְאוֹמֵר לוֹ קַח לִי וְהוּא לוֹקֵחַ לוֹ פַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. רוֹאֶה אָדָם אֶחָד, אָמַר לוֹ: רָאִיתָ אָבִי. אָמַר לוֹ אָבִיו: אַתָּה רָכוּב עַל כְּתֵפִי וְכָל מַה שֶּׁתְּבַקֵּשׁ אֲנִי לוֹקֵחַ לְךָ, וְאַתְּ אוֹמֵר רָאִיתָ אָבִי. הִשְׁלִיכוֹ מִכְּתֵפוֹ וּבָא הַכֶּלֶב וּנְשָׁכוֹ. כָּךְ הָיוּ יִשְׂרָאֵל. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם, הִקִּיפָן בְּעַנְנֵי כָּבוֹד. בִּקְשׁוּ לֶחֶם, הוֹרִיד לָהֶם אֶת הַמָּן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם מָן לֶאֱכֹל וּדְגַן שָׁמַיִם נָתַן לָמוֹ (תהלים עח, כד). בִּקְּשׁוּ בָּשָׂר, נָתַן לָהֶם שְׂלָו, שֶׁנֶּאֱמַר: שָׁאַל וַיָּבֵא שְׂלָו וְגוֹ' (תהלים קה, מ). וְכֵן הוּא אוֹמֵר: וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם (תהלים עח, כט), הוּא נוֹתֵן לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וְהֵן אוֹמְרִים הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ. אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כָּךְ הִרְהַרְתֶּם, הֲרֵי הַכֶּלֶב נוֹשֵׁךְ אֶתְכֶם, לְכָךְ וַיָּבֹא עֲמָלֵק.

למה היו ישראל דומין, לאחד שהיה רוכב על כתיפיו של אביו, והיה רואה דבר של חפץ, ואמר לאביו ליקח לו, ולקח לו, כן פעם שני, ופעם שלישי, עד שהן מהלכין ראה אדם אחד אמר לו ראית את אבי [אמר לו אתה רוכב על כתפי וכל מה שאתה מבקש אני עושה לך ואתה אומר לו ראית את אבי] מה עשה השליכו מעל כתיפו, ובא הכלב ונשכו, כך היו ישראל, כשיצאו ישראל ממצרים, מיד הקיפו אותם ענני כבוד, בקשו מן הוריד להן הקב"ה, בקשו שליו הביא להם, שנאמר ותאותם יביא להם (תהלים עח כט), היה נותן להם כל צרכם, התחילו מהרהרים ואומרים היש ה' בקרבנו אם אין (שמות יז ז), אמר להם הקב"ה חייכם אני מודיע אתכם הרי הכלב בא ונושך אתכם, ומי הוא זה זה עמלק, שנאמר ויבא עמלק.

אֶסְפָה לִי, וְכִי לֹא הָיָה לָהֶם זְקֵנִים קֹדֶם לָכֵן, וְהָכְתִיב בְּהַר סִינַי (שמות כד, ט): וַיַּעַל משֶׁה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וגו', וְהַפָּרָשָׁה הַזּוֹ אַחַר כָּךְ הָיְתָה, וְאָז הָיוּ הַזְּקֵנִים, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּאוּ יִשְׂרָאֵל לְאוֹתָן הַדְּבָרִים (במדבר יא, א): וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאוֹנְנִים, נִשְׂרְפוּ כֻּלָּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה שְׂרֵפָתָם כִּשְׂרֵפַת נָדָב וַאֲבִיהוּא, שֶׁאַף הֵם הֵקֵלוּ רֹאשָׁם בַּעֲלוֹתָם לְהַר סִינַי כְּשֶׁרָאוּ אֶת הַשְּׁכִינָה, (שמות כד, יא): וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ, וְכִי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה הָיְתָה שָׁם, לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְעֶבֶד שֶׁהָיָה מְשַׁמֵּשׁ אֶת רַבּוֹ וּפַרְנָסָתוֹ בְּיָדוֹ, וְהָיָה נוֹשֵׁךְ מִמֶּנָּהּ, כָּךְ הֵקֵלוּ רֹאשָׁן כְּאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין, וְהָיוּ רְאוּיִן לִשָֹּׂרֵף בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הַזְּקֵנִים וְנָדָב וַאֲבִיהוּא, וּמִפְּנֵי שֶׁהָיָה יוֹם מַתַּן תּוֹרָה חָבִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְפִיכָךְ לֹא רָצָה לִפְגֹּעַ בָּהֶן בּוֹ בַּיּוֹם לַעֲשׂוֹת פִּרְצָה בָּהֶן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמות כד, יא): וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ, מִכְּלַל שֶׁהָיוּ רְאוּיִן לְהִשְׁתַּלֵּחַ יַד, אֲבָל לְאַחַר זְמַן גָּבָה מֵהֶן, נָדָב וַאֲבִיהוּא אַף הֵן נִשְׂרְפוּ כְּשֶׁנִּכְנְסוּ לְאֹהֶל מוֹעֵד, וְהֵן נִשְׂרְפוּ כְּשֶׁנִּתְאַוּוּ אוֹתָהּ תַּאֲוָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, ד): וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה, מַהוּ וְהָאסַפְסֻף, רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, אֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר אֵלּוּ הַגֵּרִים שֶׁעָלוּ עִמָּהֶן מִמִּצְרַיִם וְנֶאֱסָפִין עִמָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יב, לח): וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם. וְאֶחָד מֵהֶן אוֹמֵר וְהָאסַפְסֻף אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ. מַה כְּתִיב שָׁם (במדבר יא, א): וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה, בַּקּוֹצִים שֶׁבַּמַּחֲנֶה. וּמִנַּיִן שֶׁאוֹתָן זְקֵנִים שֶׁעָלוּ לְהַר סִינַי נִשְׂרְפוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, יח): וַתִּבְעַר אֵשׁ בַּעֲדָתָם, וְאֵין עֵדָה אֶלָּא סַנְהֶדְּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כד): וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה, וּכְתִיב (ויקרא ד, יג): וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (תהלים עח, לא): וְאַף אֱלֹהִים עָלָה בָּהֶם וַיַּהֲרֹג בְּמִשְׁמַנֵּיהֶם, אֵלּוּ סַנְהֶדְּרִין. (תהלים עח, לא): וּבַחוּרֵי יִשְׂרָאֵל הִכְרִיעַ, אוֹתָן הַבַּחוּרִים שֶׁהָיוּ קְרוּיִן זְקֵנִים, שֶׁכָּתוּב בָּהֶן (שמואל ב ו, א): וַיֹּסֶף עוֹד דָּוִד אֶת כָּל בָּחוּר בְּיִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁחָזְרוּ וּבָכוּ וּבִקְּשׁוּ בָּשָׂר, אִם נֹאמַר בְּשַׂר חַיָּה, כָּל מַה שֶּׁבִּקְּשׁוּ נַעֲשָׂה לָהֶם, הַמָּן לְתוֹךְ פִּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קו, טו): וַיִּתֵּן לָהֶם שֶׁאֱלָתָם (תהלים עח, כט): וְתַאֲוָתָם יָבִא לָהֶם, אִם נֹאמַר שֶׁלֹא הָיָה לָהֶם שׁוֹר וּבְהֵמָה, וַהֲלוֹא כְּבָר נֶאֱמַר: וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר, אִם נֹאמַר אֲכָלוּם בַּמִּדְבָּר, וַהֲלוֹא כְתִיב (במדבר לכ, א): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן, מִכָּאן אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא נִתְאַוּוּ בָּשָׂר, אֶלָּא שְׁאֵר בָּשָׂר, שֶׁכֵּן הוּא אוֹמֵר (תהלים עח, כז): וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, וְאֵין שְׁאֵר אֶלָּא עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יח, ו): אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, הֱוֵי שֶׁכָּךְ בִּקְּשׁוּ, לְהַתִּיר לָהֶם אֶת הָעֲרָיוֹת, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (במדבר יא, י): וַיִּשְׁמַע משֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו, כְּשֶׁבִּקְּשׁוּ כָּךְ, לְכָךְ (במדבר יא, י): וַיִּחַר אַף ה' מְאֹד וּבְעֵינֵי משֶׁה רָע, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר משֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (במדבר יא, יא): לָמָּה הֲרֵעֹתָ לְעַבְדֶּךָ, לִכְשֶׁעָבַר הָיָה עִמִּי מִי שֶׁיִּשָֹּׂא בְּמַשָֹּׂאָן וְעַכְשָׁו אֲנִי לְבַדִּי, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא יד טו): לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת וגו' אִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִי הָרְגֵנִי נָא הָרֹג. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַנֵּה תַּחַת אוֹתָן הַזְּקֵנִים זְקֵנִים אֲחֵרִים תַּחְתֵּיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ.