Midrash su Salmi 86:9

למנצח שיר מזמור הריעו לאלקים כל הארץ זמרו כבוד שמו. זה שאמר הכתוב (צפניה ג ט) אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד. מהו עבודתו תפלה וכן משה אומר (דברים יא יג) והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי. ולעבדו מה היא עבודה שאדם עושה בעולם הזה זו תפלה שנאמר (תהלים ק ב) עבדו את ה' בשמחה. ואומר (שם צה א) לכו נרננה לה' נריעה לצור ישענו. וכן דריוש אומר לדניאל (דניאל ו יז-כא) אלהך די אנת פלח ליה בתדירא. ומהו הפולחן זו תפלה שנאמר (שם יא) זימנין תלתא ביומא הוה בריך על ברכוהי. הוי אמרו לאלקים מה נורא מעשיך. וכן ישעיה אומר כשם שאמרו לו בים (שמות טו יא) מי כמוך באלים ה' כך (ישעיה כה א) אלקי אתה ארוממך. אף עכשיו אני אומר לך מה נורא מעשיך וכן ישעיה אומר (שם סו כג) והיה מדי חדש בחדשו וגו' יבוא כל בשר וגו'. ואומר (תהלים פו ט) כל הגוים אשר עשית יבואו וישתחוו. ולא כל הגוים בלבד אלא כל הארץ ישתחוו לך למה שאין שלטון לבשר ודם. וכן בני קרח אומרים (שם מז ב) כל העמים תקעו כף למה כי ה' עליון נורא מלך גדול על כל הארץ. אותה השעה (זכריה יד ט) והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד:

הללו את ה' כל גוים. זה שאמר הכתוב (תהלים פו ח) אין כמוך באלקים ה' ואין כמעשיך. כיצד בשר ודם צר צורה ואין צורתו עושה צורה. אבל הקב"ה האדם הוא צורתו שנאמר (בראשית ב ז) וייצר אלקים את האדם. ואף הוא מוליד כצורתו שנאמר (שם ה ג) ויולד בדמותו בצלמו. המים מעשה ידיו והן שורצין שנאמר (שם א כ) ישרצו המים. מלך בשר ודם כשבאין לקלסו אוהביו מקלסין אותו. שמא שונאיו. אבל הקב"ה הכל מקלסין אותו שנאמר (תהלים פו ט) כל גוים אשר עשית. אמר ר' פנחס שאל פוליפוס אחד את ר' יהושע בן חנניה אי זה יום שכל העולם שוים והאומות משתחוים להקב"ה. אמר לו יום אחד הכל שמחים אימתי כיון שהגשמים עומדין להן הכל מצירין וכיון שיורדין הכל שמחין ומקלסין להקב"ה. שנאמר (שם) כל גוים אשר עשית יבואו. ואימתי (שם י) כי גדול אתה ועושה נפלאות. ואין נפלאות אלא הגשמים שנאמר (איוב ה ט-י) עושה וגו' נפלאות עד אין חקר. הנותן מטר על פני ארץ. לכך הללו את ה' כל גוים. אמר רבי תנחום בר חייא גדולה ירידת הגשמים ממתן התורה. שמתן תורה שמחה לישראל וירידת הגשמים שמחה לכל העמים ולכל העולם לבהמה ולחיה ולעופות שנאמר (תהלים סה י) פקדת הארץ ותשוקקיה. תן לה תשוקתה. רבי אומר תן לה תאותה. כענין שנאמר (בראשית ג טז) ואל אישך תשוקתך: