Midrash su Salmi 90:16
יֵרָאֶ֣ה אֶל־עֲבָדֶ֣יךָ פָעֳלֶ֑ךָ וַ֝הֲדָרְךָ֗ עַל־בְּנֵיהֶֽם׃
Lascia che il tuo lavoro appaia ai tuoi servi e la tua gloria sui loro figli.
תנחומא בובר
כך דרש ר' תנחומא, ויהי כי זקן יצחק וגו' (בראשית כז א), את מוצא עשרים דור מאדם עד אברהם, ואין כתיב בהן זקנה אלא באברהם, שנאמר ואברהם זקן (שם כד א), עמד יצחק אף הוא כתיב ויהי כי זקן יצחק (שם כז א), עמד יעקב אף הוא כתיב ועיני ישראל כבדו מזוקן (בראשית מח י), זש"ה יראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם (תהלים צ טז), ואין הדרה אלא זקנה ושיבה, שנאמר תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה (משלי כ כט), הוי והדרך על בניהם, שזכה אברהם ליצחק בחמשה דברים, כך שנו רבותינו האב זוכה לבן בחמשה דברים בנוי בכח בעושר בחכמה ובשנים, בנוי מנין, שהיה יצחק נאה כיוסף, כתיב ביוסף ויהי יוסף יפה תואר (בראשית לט ו), וכשהלך אצל אחיו אמרו הנה בעל החלומות הלזה בא (שם לז יט), ונאמר ביצחק מי האיש הלזה וגו' (שם כד סה), שהיה יצחק נאה כיוסף מנין שהיה יצחק גבור בכח, ראה כמה בארות חפר, שנאמר וישב יצחק ויחפור וגו' (שם כו יח), ויחפרו עבדי יצחק וגו' (שם יט), ויחפרו באר אחרת וגו' (שם כא), ויעתק משם ויחפור (שם כב), ראה גבורה שהיה בידו, בעושר מנין, שנאמר ויגדל איש וגו' (שם כו יג), ואומר ויהי לו מקנה צאן וגו' (שם יד), בחכמה מנין, שאמר לאביו הנה האש והעצים וגו' (שם כב ז), ושנים [מנין], שהיה בן ק"פ שנה, ואברהם בן קע"ה, בשביל חמשת הדברים הללו (שזכה בהן), נוספו לו ה' שנים יותר מאביו, לכך נאמר יראה אל עבדיך פעלך וגו' (תהלים צ טז), כל מי שיש לו זכות זוכה בה' דברים הללו, וכל מי שאין לו זכות אינו זוכה ונוטל כנגדן ה' פורעניות, ומי היה זה זה יואב, שנאמר יחולו על ראה יואב ובנו, [ואל יכרת איש מבית יואב זב ומצורע ומחזיק בפלך ונופל בחרב וחסר לחם] (ש"ב ג כט), זב כנגד הכח, מי שהוא זב אין חלש ממנו, מצורע כנגד הנוי, מי שהוא מצורע אפילו בחור אין כעור ממנו, ומחזיק בפלך כנגד העושר שהוא (כאשה עניה) שאם אינה טוה בפשתן אין לה מנין לאכול, וחסר לחם כנגד החכמה, שנאמר לכו לחמו בלחמי (משלי ט ה), ונופל בחרב כנגד השנים, מי שהוא חוטא לוקה בהם, אבל מי שהוא זוכה נוטל כי צחק, ודוד מקלס תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים מה יז).
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מדרש תהילים
יראה אל עבדיך פעלך. רבי ברכיה בשם רבי חייא אמר זה אברהם ושרה. והדרך על בניהם. זה יצחק ורבקה שנאמר (שם כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה. בשעה שעקדו על גבי המזבח והעריך את העצים ואת האש ונתן רגלו עליו כדרך שאדם עושה בשעה ששוחט את הבהמה נצנץ עליו מזיו השכינה וזהרו. וכשהיתה רבקה באה עם אליעזר בדרך וראתה ליצחק כיון שראתה רבקה אותו ראתה אותו הדור ונכנס בלבה והיא שאומרת לאליעזר מי האיש הלזה. הדור. כמו (דניאל ח טז) להלז. הוי יראה אל עבדיך פעלך. דבר אחר והדרך זה תכלת שבציצית שישראל מתכסין בו שנקראו בנים למקום. ומפני מה תכלת מכל גוון. רבי חזקיה אמר ואית דאמר משום ר"מ תכלת דומה לעשבים ועשבים לאילנות ואילנות לרקיע ורקיע לנוגה ונוגה לקשת וקשת לדמות שנאמר (יחזקאל א כח) כמראה הקשת וגו' כדמות. א"ר חזקיה אם לובשין ישראל ציצית ותכלת לא היו עכורין שאם היו מסתכלין באותן הציצית כאילו שכינה שרויה ביניהן שנאמר (במדבר טו לט) וראיתם אותו וזכרתם. וכאילו עסוקין בכל המצוות שנאמר את כל מצות ה'. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. נפשי מן תכלתא עינא מן קדחתא. אמר לו נתת תורתך לנו וכבודך נתת בעליונים אתמהא. היכן שנתת תורתך ראוי שתתן כבודך. ויהי נועם ה' אלקינו עלינו. אמר לו הקדוש ברוך הוא לשעבר על ידי שנבנה בית המקדש על ידי בשר ודם לפיכך חרב וסילקתי שכינתי. אבל לעתיד לבוא אני אבנה אותו ומשרה שכינתי בתוכו ואינו חרב לעולם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ספרי במדבר
ואת הכבש השני תעשה בין הערבים – למה נאמר? לפי שהוא אומר את הכבש האחד, הרי שלא הקריב בתמיד של שחר, שומע אני שלא מקריב בתמיד של בין הערבים? ר' שמעון אומר: אימתי? בזמן שב"ד שוגגים או אנוסים. אבל אם היו מזידים, לא הקריבו כבש בבקר – לא יקריבו בין הערבים! לא הקטירו קטורת בבקר – יקטירו בין הערבים. וכך בחנוכת הבית לא יביא, שאין מחנכים מזבח הזהב, אלא בקטורת סמים. ולא מזבח העולה, אלא בתמיד של שחר. ולא את של חג, אלא בלחם הפנים בשבת. ולא את המנורה, אלא בז' נרותיה בין הערבים. אמר ר' שמעון: אף ע"פ שנגמרו כלים שלא בזמנם – אין מחנכים אותם אלא בזמנם. וכן הוא אומר שמות לט וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו, ויברך אותם משה. מה ברכה ברכם? אמר להם: יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, והם אומרים: (תהלים צ) ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואע"פ שאין כתוב בתורה – מפורש בכתובים, שנאמר (תהלים צ) יראה אל עבדיך פעליך והדרך על בניהם. ואת הכבש השני למה נאמר? לפי שהוא אומר שמות יב ושחטו אותו כל קהל עדת בני ישראל בין הערבים. איני יודע אי זה יקדים: אם תמיד אם פסחים? ת"ל שני. שני לתמיד, ולא שני לפסחים. מכאן אמרו: אין מוקדם לתמיד של שחר אלא קטורת, ואין מאוחר אחר תמיד של בין הערבים אלא קטורת ופסח בערבי פסחים, ומחוסרי כפרה בשביל להביא כפרתם: כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה – למה נאמר? לפי שהוא אומר ואת הכבש השני, שומע אני יקריב תמידים ואח"כ נסכיהם? תלמוד לומר כמנחת הבוקר וכנסכו תעשה: מגיד כשהזבח קרב – נסכים קרבים עמו: אשה – אע"פ שאתה נותן לאשים לא ירצה עד שיהו כאשים: אשה ריח ניחח לה' – נחת רוח לפני, שאמרתי ונעשה רצוני. שמעון בן עזאי אומר בוא וראה: בכל הקרבנות שבתורה לא נאמר בהם לא אלהים ולא אלהיך ולא שדי וצבאות אלא יו"ד וה"י, שם מיוחד, שלא ליתן פתחון פה למינים לרדות. ללמדך, שאחד מרבה ואחד ממעיט לפני הקב"ה. וכשם שנאמר ריח ניחח בשור – כך נאמר בבן הצאן, וכך נאמר בבן העוף; ללמדך שאין לפניו אכילה ושתיה, אלא שאמר ונעשה רצונו. וכן הוא אומר (תהלים נ) אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, ידעתי כל עוף הרים וזיז שדי עמדי. שומע אני שאין לפניו אכילה ושתיה, שנא' (תהלים נ) האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה? אלא מפני מה אמרתי לך זבח לי? בשביל לעשות רצוני. וכן הוא אומר (ויקרא כב) וכי תזבחו זבח תודה לה' לרצונכם תזבחו:
Ask RabbiBookmarkShareCopy