Midrash su Salmi 92:4

ח אָמַר רַב חִסְדָּא: דָּרַשׁ מָרִי בַּר מַר, מַאי דִּכְתִיב: (תהילים קי״ט:צ״ו) "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ, רְחָבָה מִצְוָתְךָ מְאֹד". דָּבָר זֶה אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵרְשׁוֹ. אֲמָרוֹ דָּוִד וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, דִּכְתִיב: "לְכָל תִּכְלָה רָאִיתִי קֵץ" וְגוֹ'. אֲמָרוֹ אִיּוֹב וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, דִּכְתִיב: (איוב י״א:ט׳) "אֲרֻכָּה מֵאֶרֶץ מִדָּהּ וּרְחָבָה מִנִּי יָם". אֲמָרוֹ יְחֶזְקֵאל וְלֹא פֵּרְשׁוֹ, דִּכְתִיב: (יחזקאל ב׳:י׳) "וַיִּפְרֹשׂ אוֹתָהּ לְפָנַי, וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר, וְכָתוּב [אֵלֶיהָ] קִנִים וָהֶגֶה וָהִי". 'קִינִים', אֵלּוּ פּוּרְעָנוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל ל״ב:ט״ז) "קִינָה הִיא וְקוֹנְנוּהָ" וְגוֹ'. 'וָהֶגֶה', זוֹ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (תהילים צ״ב:ד׳) "עֲלֵי עָשׂוֹר, וַעֲלֵי נָבֶל, עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר". 'וָהִי', זוֹ פּוּרְעָנוּתָם שֶׁל רְשָׁעִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְכֵן הוּא אוֹמֵר: (יחזקאל ז׳:כ״ו) "הֹוָה עַל הֹוָה תָּבוֹא" וְגוֹ'. עַד שֶׁבָּא זְכַרְיָה בֶּן עִדּוֹ וּפֵרְשׁוֹ, דִּכְתִיב: (זכריה ה׳:ב׳) "וַיֹאמֶר אֵלַי מָה אַתָּה רֹאֶה? וָאֹמַר: אֲנִי רֹאֶה מְגִלָּה עָפָה, אָרְכָּהּ עֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרָחְבָּהּ עֶשֶׂר בָּאַמָּה". וְכִי פָּשַׁטְתְּ לָהּ, (כמה) הַוְיָא [לָהּ] עֶשְׂרִים בְּעֶשְׂרִים. וּכְתִיב: "וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר", וְכִי קָלַפְתְּ לָהּ, כַּמָּה הַוְיָא [לָהּ]? אַרְבָּעִין בְּעֶשְׂרִין. וּכְתִיב: (ישעיהו מ׳:י״ב) "מִי מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מָיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן" וְגוֹ'. נִמְצָא כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתַיִם בַּתּוֹרָה.

פירוש סוף אמיתת יום הדין לא יראו אלא (שם) וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. ודומה לזה מה שנאמר (יחזקאל ב׳:י׳) ויפרוש אותה לפני והיא כתובה פנים ואחור. פנים בעולם הזה ואחור בעולם הבא. ד״א והיא כתובה פנים ואחור. פנים זה שלוותן של רשעים ויסורן של צדיקים בעולם הזה. ואחור זה מתן שכרן של צדיקים ופורענות של רשעים לעולם הבא. וכתיב (שם) [וכתוב] אליה קינים והגה והי. קינים לרשעים בענין שנא' (שם לב) קינה היא וקוננוה. והגה לצדיקים כענין שנאמר (תהילים צ״ב:ד׳) עלי עשור ועלי נבל עלי הגיון בכנור. והי לרשעים שנאמר (יחזקאל ז׳:כ״ו) הוה על הוה וגו'. ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה. לא דברתם בעבדי במשה אלא בי:

כתיב ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו (דברים ל״ג:ב׳), זו היא נאמרת ברוה״ק. ירעם אל בקולו נפלאות (איוב ל״ז:ה׳), מה ירעם ה׳ בקולו? בשעה שנתן הקב״ה התורה לישראל, הראה להם קולו בפלאי פלאות, כתיב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ׳:ט״ו), את הקול לא נאמר אלא את הקולות, א״ר יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות, ומשבעה קולות לשבעים לשונות, כדי שישמעו כל העולם, וכשהיה יוצא הקול לא היה יוצא אצל ישראל אלא לפי כחו של כל אחד ואחד לפי מה שהיה יכול לסבול (עי׳ שמות רבה פכ"ה ופכ"ט). מכאן הוא אומר קול ה׳ בכח (תהילים כ״ט:ד׳) - בכח של כל אחד ואחד. א״ר יוסי בר חנינא, אם תמיה - למד מן המן שירד לישראל במדבר שהיה טעמו לכל אחד ואחד. לבחורים - היה טעמו כמו לחם, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם (שמות ט״ז:ד׳). לזקנים - היה טעמו כאשישות בדבש, שנאמר וטעמו כצפיחית בדבש (שם ל״א). ליונקים - טעמו כחלב משדי אמם. לחולה - טעמו כסולת מעורב בה שמן ודבש, שנאמר ובשלו בפרור (במדבר י״א:ח׳), ואם היה המן משתנה לכמה טעמים כדי שיוכלו לשאת אותו, הקול כדי שלא יזיק אעכו״כ שהיה לפי כח של כל אחד ואחד. אריב״ל, בתחלה כשבקש ה׳ ליתן תורה לישראל הלך אצל בני עשו הרשע ואמר להם רצונכם לקבל התודה? אמרו, מה כתיב בה? אמר, לא תרצח. אמרו, לא הבטיחו אביו אלא על החרב שנאמר על חרבך תהיה (בראשית כ״ז:כ״ה) ואיך נקבל התורה? (עי׳ מכילתא יתרו פ״ה). הלך אצל בני עמון ומואב, א״ל רצונכם לקבל התורה? אמרו, מה כתוב בה? אמר, לא תנאף. אמרו, איננו באים אלא מזימה, שנאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן (בראשית י״ט:ל״ו) ואיך נקבלה. הלך אצל בני ישמעאל, א״ל רצונכם וכו׳, אמר, לא תגנוב. אמרו, כל אותן האנשים אין חייהם אלא מגניבה וגזל, דכתיב והוא יהיה פרא אדם, ונקבל התורה?! הלך אצל בני ישראל, אמרו נעשה ונשמע. עלי עשור ועלי נבל (תהילים צ״ב:ד׳) - עלינו לקבל עשרת הדברות עלי נבל, עלינו לקבל אפילו בימי השמד. ובשעה שהקב״ה ירד על הר סיני ליתן תורה לישראל נדמה להם כזקן, שאין תורה נאה אלא א״כ זקן. ובשעה שעלה אלהים לעשות מלחמה נדמה להם כבחור, שאין מלחמה נאה אא"כ בחור, שנאמר ה׳ איש מלחמה (שמות ט״ו:ג׳).