Musar su Isaia 65:24

אבל במידת הענווה והשפלות מגיע לכל טוב, כי "לענוים יתן חן" (משלי ג לד). וכיון שיש לו חן בעיני הקדוש ברוך הוא, צועק ונענה מיד, שנאמר (ישעיהו סה כד): "טרם יקראו ואני אענה". ועושה מצוות ומקבלים אותם בנחת ובשמחה, שנאמר (קהלת ט ז): "כי כבר רצה האלוהים את מעשיך"; ולא עוד אלא שמתאווה להם, שנאמר (מלאכי ג ד): "וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים".

אבל הנכנע לפני הבורא ברוך הוא כשיחלה גופו או אחד מאיבריו, או בעת שמתים בניו ואוהביו, או בעת ירידתו מעושרו וגדולתו, או כשיזקין – באמת לעולם הענווה והשפלות מקובל לפני השם ברוך הוא, אך לא הגיע בזה לעיקר הענווה.

בוא וראה כמה מעולה התשובה. אתמול היה זה מובדל בעונותיו מה' אלהי ישראל, שנא' (שמות יב, כב) כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, והיום מודבק בשכינה, שנא' (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם וגו'. [אתמול] צועק ואינו נענה, שנא' (ישעיהו א, טו) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו, והיום טרם שיצעק הב"ה עונהו, שנא' (ישעיהו סה, כד) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. אתמול עושה מצות וטורפין אותן בפניו, שנא' (ישעיהו א, יב) כי תבואו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמוס חצירי, וכתי' (ישעיהו א, יג) לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטורת תועבה היא לי וגו', ואומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם אין לי חפץ בכם, ואומר עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר, והיום עושה מצות ומקבלין אותן ממנו בשמחה, שנא' (קהלת ט, ז) לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלהים את מעשיך. ולא עוד אלא שהב"ה מתאוה להן, שנא' (מלאכי ג, ד) וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות. וכן את מוצא שבלשון שהב"ה מרחיק את החטאים בו בלשון מקרב את השבים, שנא' (הושע ב, א) והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. וגרסי' בואלה שמות רבה מדת הב"ה אינה כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם, שנים עומדים לפני המלך, אחד מלמד קטיגוריא ואחד מלמד סניגוריא שלו, לא מי שמלמד קטיגוריא מלמד סניגוריא, [ולא המלמד סניגוריא] מלמד קטיגוריא, אבל הב"ה הוא מלמד קטיגוריא והוא מלמד סניגוריא, הוא [הפה] שאמ' הוי גוי חוטא, והוא הפה שאמ' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים, הוא הפה שאמ' עם כבד עון, והוא הפה שאמר ועמך כולם צדיקים, הוא הפה שאמ' בנים משחיתים, והוא הפה שאמ' וכל בניך למודי ה', הוא הפה שאמ' גם כי תרבו תפלה אינני שומע, והוא הפה שאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע, הוא הפה שאמר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי, והוא הפה שאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'.

והנה מה יש לי לצעוק על דבריו כי קשה לר"א הל"ל גדולה תפלה מתורה ומע"ט והיה לו להניח הכל כפשוטה כמו שהתורה למד עד תכליתה ואין להוסיף עליה בחק האנושי וה"ה במע"ט כל מה שהיה יכול לעשות הוי עשה ולא הועיל לו עד שהתפלל ג"כ ולמה דילג ת"ת ואחז מע"ט והניח בדרך דוחק בת"ת השלים חקו ובמע"ט הוסיף אומץ. הל"ל שגם מע"ט עשה מה שאפשר לו לעשות כמו ת"ת ולא הועילו עד שהתפלל ג"כ. וע"ק מנין לו לומר את זה בת"ת לא היה אפשר לו להשיג יותר ממה שכבר השיג אין זה אלא דברי נבואה וביותר זר הוא בעיני לשבש כל הספרים ולמחוק מלת יותר ונ"ל לקיים הגירסא שלפנינו ומה שהרבה להשיב אפו בגמ' איך ילמד שגדולה תפלה הוא ע"ד (סוטה יד, ב) מפני מה רצה משה ליכנס לא"י וכי לאכול מפריה היה צריך. אלא שרצה לקיים מצות התלויות בארץ והרי לך שרצה לכנוס לא"י בשביל קיום מע"ט ומצות והוא ביקש תרתי מהש"י אעברה נא ואראה הארץ. ונתמלא בקשתו על ראיית הארץ ואמר לו עלה ראש הפסגה וראה בעיניך ולעבור הירדן לא נתמלא בקשתו ומוכח מזה שגדולה תפלה ממע"ט. דאלו היה זכה לכנוס לא"י לא היה מוכח שהתפלה גורמת לו רק מע"ט שירצה לקיים בארץ וזה גרם לו לכנוס לארץ וע"י שלא זכה לכנוס לארץ לקיים המצות וראה בעיניך נתקיים הרי הוכרח שתפלה עושה מחצה כי הוא ביקש שני בקשות אעברה ואראה וראה בעיניך נתמלא לו ע"י תפלתו נראה שהתפלה הועילה מחצה ולא המע"ט דאל"כ היה להש"י למלא בקשתו לכנוס לא"י לקיים המצות ומע"ט ומה שהקשה על מה שלא אמר גדולה תפלה מת"ת זה נ"ל לפרש בודאי מעלת התורה גדולה מכולן כמבואר במשנה דפאה (א, א) אלו דברים שאין להם שיעור כו' ות"ת כנגד כולן ומה שלא הועיל למשה רבינו ע"ה כי אם התפלה ולא התורה הוא מטעם דאין קטיגור נעשה סניגור ואקדים מה שהביא האלשיך בפסוק (במדבר כח)^*מדרש ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק א' או הלכה אחת כו'. ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד או הלכה ויתן מים ואגב אפרש מה היה מורה זה שישנה עליו פרק אחד או הלכה א' ויתן מים ויתבאר ע"ד גמרא דיומא (ע"ז.) מ"ד (ירמיה ב, כה) מנעי רגליך מיחף וגרונך מצמאה מנעי לשונך מדברים בטלים שלא תבא גרונך לידי צמאה וכבר נודע המדרש (עיין תנחומא חקת ט. המורים חצים ובפירוש עץ יוסף) שקראן שמעו נא המורים על שם שדברו לשון הרע וא"כ ע"י לשון הרע נענשו שיבאו לידי צמאה. ומבואר בגמרא דעירובין (ט"ו, ב) מה תקנתיה של מספרי לשון הרע יעסוק בתורה ולכן הזהירו שנה עליו פרק א' או הלכה אחת כדי שיהיה כפרה להם על לשון הרע ואז יוציא הסלע להם מים. ונראה לי שעיקר הגזירה בא לו מכח ודברתם אל הסלע שילמוד תורה עליו והוא עבר ולא למד תורה עליו אלא הכה אותו מ"ה לא עמדה התורה לו כי על התורה נגזרה הגזירה עליו מאחר שלא למד על הסלע והכה אותו כי אין קטיגור נעשה סניגור ומ"ה לא עמדה לו התורה. ולכן אמרה הגמרא גדולה תפלה ממע"ט כי במע"ט לא מצינו שחטא אדרבא חפץ לקיים המצות ומע"ט התלויות בארץ ואפ"ה לא נשמע לו לכנוס לארץ רק וראה בעיניך נתמלא לו מוכח מזה שגדולה תפלה ממע"ט וזהו מה שחדשו התוס' שאמרו בלא תפלה^*ענין נחמד על הפ' ואני תפלתי לך י"י עת רצון וגו'. וע"ד הפסוק ואני תפלתי לך י"י עת רצון במזמור ס"ט (יד), כי קשה שמתחיל בתחלת המקרא במלת וי"ו ואני אני תפלתי הל"ל וכן ק' גבי יונה (יונה ד, ב) ויתפלל אל י"י מתוך הדגה כי מלת ואני תפלתי משמע שאחר מתפלל וגם אני מה הוא זה.^*בספר חסידים על הפסוק אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף שמזל של אדם מתפלל עליו טרם שמתפלל הוא על עצמו.. ודע שמצאתי כתוב בספר חסידים סי' התשמ"ד וז"ל אם יש עליו מלאך מליץ אחד שמלאך מזלו של אדם יתפלל עליו קודם שיתפלל האדם זהו והיה טרם יקראו ואני אענה למזלו ואח"כ שמתפלל אדם על עצמו שומעין לו בעבור המזל שהתפלל עליו וזהו (ישעיה סה, כד) עוד הם מדברים ואני אשמע עכ"ל ס"ח וע"ד זה ירמוז המקרא ואני תפלתי כי מתחלה מתפלל המזל עלי ואני וגם אני תפלתי עלי וגם גבי יונה ויתפלל יונה גם הוא התפלל כי בתחלה התפלל מזלו שלו. ועד"ז יהיה מתורץ גבי מרע"ה ויאמר י"י אלי אל תוסף דבר מלת תוסף לשון מוסיף הוא אל תדבר אלי הל"ל אלא הענין הוא המלאך מזלו של משה היה מתפלל תחלה על משה ואמר לו הש"י אל תוסף גם אתה לדבר כי לא יועיל רק עלה ראש הפסגה.^*גמרא בברכות אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל וכו'. ועד"ז יובן גמרא פרק אין עומדין (ברכות לב, ב) א"ר חמא בר חנינא אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר (תהלים כז, יד) קוה אל י"י חזק ויאמץ לבך וקוה אל י"י וקשה מה חידש לנו באם לא נענה בתפלתו בפעם הראשון שיחזור ויתפלל בשלמא אי הוי אמר שיחזיר להתפלל אפילו כמה פעמים הוי נימא כי רבותא קמשמע לן שמצינו גבי מרע"ה כתיב אל תוסף דבר אלי שלא יאמרו הרב כמה קשה והתלמוד כמה סרבן (סוטה יג, ב), משא"כ בפעם א' אין סברא לומר כן ולדידי א"ש כי כל אדם שמתפלל מתפלל תחלה מזל שלו. ואם כן מאחר שהמזל מתפלל תחלה ואחר כך התפלל הוא ולא נענה א"כ יש לומר מאחר שב' תפלות לא הועילו לו וכשיחזיר ויתפלל הוא פעם ג' יאמרו התלמוד כמה סרבן. ע"ז אמר יחזיר ויתפלל פעם ג' ומביא ראיה מפסוק קוה אל י"י שמזלך יתפלל עבורך. חזק ויאמץ לבך והתפלל אתה בעצמך ובאם לא נענה גם בתפלתו וקוה אל י"י להתפלל שלישית. וזה שמסיק גדולה תפלה ממע"ט ולומד ממשה דאמר ליה אל תוסף דבר וגו' עלה ראש הפסגה וראה וגו' כי לזה אינך צריך לתפלה כי שמעתי לקול מזלך שהתפלל לפני להראותך הארץ לקיים והיה טרם יקרא ואני אענה. ובענין זה מעלת תפלה גדולה ממע"ט. כי אין שייך לומר מע"ט אם לא עושה המעשים בפעולה. אמנם התפילה תכף שנותן לבו להתפלל אף שעדיין לא התפלל מזלו גורם להתפלל לפני י"י בעבורו ואז יקוים בו והיה טרם יקרא ואני אענה וזהו שדייקו תוס' גדולה תפלה יותר ממע"ט בלא תפלה והכי פירושו גדולה תפלה יותר ממע"ט ר"ל מעלה גדולה יש לתפלה יותר ממע"ט ומלת בלא תפלה פי' על הדבר הזה ר"ל בלא תפלה אף שהתפלה לא נעשית בפעולה רק במחשבתו יכון לבו להתפלל ובכל זאת הוא נענה כי מזלו גורם לקבל תפלתו אף קודם שהתפלל. ומעשים טובים צריכין להיות בפעולה דוקא והמשכיל יבין ושכיל כי נכון היא:

ואלה החמש עתים אשר הקדמנו, כשיבקש אדם בהן אז בוראו יימצא לו, גם בטרם שיקראנו יעננו, כמו שאמר (ישעיה סה) ״והיה טרם יקראו ואני אענה״. ועל כן יש למשכיל להיזהר באלה העתים בטרם יאבדו מרשותו, ואז יינחם ולא יועיל לו. וראוי למשכיל לדעת ולראות, כמה עתים אבדו לו וכמה עתים ישארו לו, וימהר באלה הנשארות לבקש בהן רצון אלהיו בטרם יאבדו כאשר אבדו האחרות. והשם יעזרנו לעשות הטוב בעיניו, ויימצא לנו בכל קראנו אליו.

כמה מעולה מעלת התשובה! אמש היה זה מובדל מהשם אלהי ישראל יתברך, שנאמר (ישעיהו נט ב): "עונותיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם"; צועק ואינו נענה, שנאמר (שם א טו): "גם כי תרבו תפלה אינני שמע"; ועושה מצוות וטורפין אותן בפניו, שנאמר (שם א יב): "מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי"; "מי גם בכם ויסגר דלתים" (מלאכי א י); "עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר" (ירמיהו ז כא). והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר (דברים ד ד): "ואתם הדבקים ביי אלהיכם"; צועק ונענה מיד, שנאמר (ישעיהו סה כד): "והיה טרם יקראו ואני אענה"; ועושה מצוות ומקבלים אותן בנחת ובשמחה, שנאמר (קהלת ט ז): "כי כבר רצה האלהים את מעשיך". ולא עוד אלא שמתאווה להם, שנאמר (מלאכי ג ד): "וערבה ליי מנחת יהודה וירושלים, כימי עולם וכשנים קדמניות".