Musar su Levitico 20:9

ביאור^*עניין נחמד להשכיל על המדרש רב' פרשת נצבים כל מי שמתפלל ומכוון לבו סימן טוב לו כו'. מדרש רבה פרשת נצבים (ח, א) כל מי שמתפלל ומכוון את לבו לתפלה סימן טוב הוא לו שתפלת תקבלה כו'. גדולה היא תפלה לפני הקב"ה אמר רבי אלעזר רצונך לידע כחה של תפלה אם אינה עושה כולה עושה חציה. קין עמד על הבל אחיו והרגו יצא גזירה (בראשית ד, יב) נע ונד תהיה בארץ. מיד עמד והתודה לפני הקב"ה (שם יג) גדול עוני מנשוא אמר לפניו רבש"ע כל העולם אתה סובל ולעוני אי אתה סובל כתבת (שמות לד, ז) נושא עון סלח לעוני שהוא גדול מיד מצא חסד לפני הקב"ה ומנע ממנו נע חציו הגזירה שכן כתוב (בראשית ד, טז) וישב בארץ נד. מכאן אתה למד שגדולה תפלה לפניו הקב"ה ע"כ. הבעל כלי חמדה מביא מדרש זה בפרשת נצבים והרב' להשיב אפו עליו בכמה ספיקות. חדא מלת היא התפלה מה בא למעט ומה היה חסר במדרש באם אמר גדולה התפלה לפני הקב"ה. כמו שמזכיר בסיפא מכאן אתה למד שגדולה תפלה ולא אמר היא עוד הקשה אריכות לשון קין עמד על הבל אחיו אטו לא ידענא שאחיו היה בקצרה הל"ל קין הרג את הבל למה מלת עמד ומלת אחיו ועוד ק' לישנא שכן כתיב וישב בארץ נוד הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מאי דייק בל' כתיבה ומה כוונתו שמזכיר סדר ל' תפלתו שהתפלל גדול עוני וגו' המעיין יעיין בפירושו ויבחר לו. ולפי דרכי לא קש' מידי ויהיה הכל מתורץ מקובל וטוב ויפה מאחר שהונח מונח קיים שתפלות נגד תמידין תקנום והנה יש מקום לומר שמעלת התפלה לא תלוי בעצמותה של התפלה. רק היא תמורת הקרבנות ובעצמות הקרבנות תלוי המעלה ולא בעצמות התפלה והמדרש רוצה להודיע לנו שיש לתפלה מעלה גדולה בעצמותה ולא מצד הקרבנות למאי נפקא מינה ומה יוצא לנו מהודעה זו שגדולה התפלה בעצמותה או מצד הקרבנות הוא ע"ד כדבעי להו בפרק תפלת השחר (ברכות כו, א) טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים משום דחד יומא הוא דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו או דילמא דצלותא רחמי הוא כל אימת דבעי מצלי ואזיל תא שמע דאמר רב הונא בר יודא אמר רבי יצחק טעה ולא התפלל מנחה מתפלל ערבית שתים ואין בזה משום דעבר יומו בטל קרבנו וכו' הרי לפניך שמודעה רבה הוא לנו חילוק גדול באם מעלת התפלה היא מעצמותה או מעצם הקרבנות באם מעלתה מעצמותה כל אימת דבעי מצלי אפילו כל היום לאפוקי באם היא במקום הקרבנות אין מעלתה גדולה ממעלת הקרבנות ואין יכול להתפלל אלא בזמנים אלו המיודעים לקרבנות לכן אמר המדרש גדולה היא התפלה היא דייקא כלומר גדולה היא התפלה בעצמותה ולא מצד הקרבנות ולכן כל אימת דבעי מצלי. ומביא ראיה מקין שהרג הבל וע"י תפלתו נמנע ממנו חצי הגזירה נע. נמצא שהועיל לו תפלתו. ומוכח מזה שמעלת התפלה היא בעצמותה ולא מצד שהיא במקום הקרבנות. כי בעת ההוא לא היו תמידין ואין להקשות מניין ללמוד זה מקין שמעלת התפלה היא בעצמותה מאחר שהועילה לו התפלה ובטלה ממנו חצי הגזירה דילמא התפלה לא הועילה לו רק הבאת קרבן עמדה לו מאחר שהביא קרבן לי"י כמש"ה (בראשית ד, ג) ויבא קין מפרי האדמה. ויש לומר דאי אפשר לומר כזה שקרבן הביא לו הכפרה. כי אין קטיגור נעשה סניגור כי סיבת ההריגה היה שבשביל שהש"י לא שעה אל מנחתו מאחר שהביא מפרי האדמה מזרע גרוע ובודאי אין מהראוי שהקרבן יהיו לו לסניגור. אם לא שתפלתו הועילה לו אם כן מוכח שמלעת התפלה היא בעצמותה. ולכן האריך המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו וגו' כי ביקש לתרץ באם יקשה השואל מאחר שכוונת המדרש באמרו גדולה היא התפלה וכו' ומביא ראיה מקין שתפלתו הועילה לו כדי שילמדו אחרים ממנו להתפלל לפני הש"י דילמא שאני קין שהועילה לו תפלתו על דרך מדרש רבה פרשת בראשית (כב, כו)^*מדרש רבה לכן כל הורג 'ין כו'. לכן כל הורג קין (בראשית ד, טו), רבי נחמיה אומר לא כדינן של רוצחים דין קין. קין הרג ולא היה לו ממי ללמוד מכאן ואילך כל הורג קין יהרג. לכן ירא המדרש פן אמר יאמר האומר שהועילה התפילה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד. אך גבי אחרי' שיש להם ממי ללמוד לא יועיל להם התפלה על זה מדקדק המדרש בלישניה ואמר עמד קין על הבל אחיו והרגו. והוא ע"ד^*מדרש רבה הבל היה גבור מקין. מדרש רבה (כב, יז) ויקם קין וגו' (בראשית ד, ח) אר"י הבל היה גבור מקיןש אין ת"ל ויקם אלא מלמד שקין היה נתון תחתיו. אמר ליה שנינו בעולם מה אתה אומר לאבא נתמלא עליו רחמים וכו' נמצא שקין ביקש רחמים מהבל ונכמרו רחמיו עליו ולא שלח ידו בו ואח"כ עמד קין עליו להרגו לכן אמר המדרש עמד קין על הבל אחיו. אחיו דייק ועמד דייק. אחיו דייק שהבל היה אחיו רחמן כמו שפירש"י (בראשית לב, ז) גבי עשו באנו אל אחיך אל עשו סבור היה שנוהג עמך כאח כו' והוא ראה זאת שהבל היה מרחם עליו והוא עמד על הבל אחיו ר"ל שעמד מתחת הבל כי היה נתון תחתיו כמו שפי' על ויקם קין אך לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. ומלת ויקם ומלת ועמד שם עצם אחד להם אם כן גם קין היה לו ללמוד מאחיו שלא לשפוך דם נמצא שאין לקים לומר שלא היה לו ממי ללמוד. כי היה לו ללמוד מדת רחמנות מאחיו ובכל זאת הועילה לו תפלתו לכפר מחצה נמצא גבי קין שהתפלה בעצמותה מועלת לכפרה וממנו ילמדו אחרים וכן יעשו. ועוד יש לפרש וליתן טעם לשבח שלא יאמר האומר שעמדה התפלה לקין מאחר שלא היה לו ממי ללמוד ומוכח זה מפרש"י שפירש על ואבדתם מהרה איני נותן לכם ארכא ולמה ניתן ארכא לדור המבול כי לא היה להם ממי ללמוד וכו'. נראה מזה שסברת לא היה להם ממי ללמוד לא יועיל לפטור מהעונש מכל וכל רק הרחבת זמן לו לקבל עונשו וקין היה נפטר מכל העונש של נע. ומה גרם לו את זאת התפלה ואם כן מוכח שהתפלה עמדה לו וממנו ילמדו אחרים לכן מדקדק המדרש ומביא ראיה מקין שהתפלה יועיל מחצה. כי פטרה את קין מעונש נע ולא נשאר אלא נד. ושוב רצה המדרש ליישב פן ואולי יקשה השואל הקושיא ראשונה מנלן למידן שתפלה מועלת מצד עמותה ומביא ראיה מקין שהתפלל לפני הש"י. דילמא תפלתו לא הועילה לו כלום רק נתכפר עונו במה שהביא קרבן ודקא קשיא לך והלא אין קטיגור נעשה סניגור יש לומר בשלמא אם לא היה מקריב כלל ניחא היה שאין קטיגור וכו' מאחר שהבל הביא קרבן והוא לא הביא כלום אמנם באמת הביא קין קרבן. וחטאו היה מאחר שהבל הביא קרבן חשוב והוא הביא קרבן גרוע ובאמת הביא קרבנו לה' וזה גרם לו שנתכפר החציה ובאם הביא קרבן משובח היה לו הקרבן לכפרה על כל העון. א"כ נראה שהקרבן היה לו לכפרה ולא התפלה והדרא קשיא לדוכתיה. לכן מוכיח המדרש ומביא ראיה חזקה שהתפלה גרמה לקין לכפרת עון כי הגזירה היה על קין בנע ונד ונמנע נע ונשאר נד ומתחלה אפרש פירוש המלות כי רש"י פירש בתחלה (בראשית ד, יב) על נע ונד תהיה בארץ אין לך רשות לדור בארץ. ולאחר הוידוי שאמר גדול עונוי מנשוא כתיב וישב בארץ נוד כל מקום שהולך היתה הארץ מזדעזעת תחתיו והבריות אומרים סורו מעליו כו' הרי לך לפניך מלת נע מורה טלטול ממקום למקום. ומלת נד יורה אף שיושב במקום אחד מכל מקום הארץ מזדעזעת תחתיו. ומזה מוכיח המדרש יצא גזירה נע ונד והיפך הקב"ה מלת ונד למלת נוד. שמנע ממנו עונש נע הטלטול ממקום למקום וישב במקום מנוחה רק הארץ מזדעזעת תחתיו. שהתפלה גורמת לו ולא הקרבן להפוך ונד לנוד והוא על דרך מאמר רז"ל (יבמות סד.) גבי יצחק (בראשית כה, כא) ויעתר לו י"י למה נמשלה התפלה לעתר מה עתר מהפך התבואה מגורן לגורן כן התפלה מהפך מדת רגזנות למדת רחמנות. אם כן התפלה מהפכת הרוגז לרחמים. וגבי יצחק לא היה קרבן לומר שהקרבן הועיל לו. אלא התפלה רצויה ומקובלת לפני המקום ב"ה להפוך הדבר. ומוכח מזה שגם התפלה של קין מתהפכת מלת ונד לנוד. נמצא שהתפלה תשובה בעצמותה. ובאם עדיין יתעקש המתעקש לומר שאין להוכיח כלום מתפלת יצחק כי גם יצחק הביא קרבן והוא עמד לו וכמו שמסיק בזוהר פ'^*זוהר פרשת תולדות ויעתר דקריב ליה קרבנא. תולדות (קלז, א) וז"ל ויעתר מהו ויעתר דקריב לי' קרבנא וצלי עליה ומה קורבנא קריב עולה. כתיב הכא (בראשית כה, כא) ויעתר לו ה' וכתיב (שמואל ב' כא, יד) ויעתר אלהים לארץ מה להלן קרבן אף הכא קרבן ואם כן הדרא קשיא לדוכתיה שהקרבן הועיל לו ולא התפלה. זה אינו מדאצטריך שמה הקרא למעט ויעתר לו י"י אמרי' ביבמות (שם) לו ולא לה אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק לתפלת צדיק בן רשע והמיעוט לו ולא לה ע"כ איירי בתפלה ששמע י"י לתפלתו ולא לתפלתה. כי על הקרבן באם היה יצחק ורבקה הביאו קרבן לא היה שייך למעט קרבנה כי גבי קרבן אין חילוק בין צדיק לרשע. הלא רז"ל אמרו (חולין יג, ב) איש איש (ויקרא כב, יח) לרבות שאפילו גוים נודרים נדרים ונדבות כישראל א"כ גבי קרבן שוין הם. וע"כ המיעוט הוא מחמת התפלה נמצא מוכח מוכרח התפלה נקראת עתר שמהפכת רוגז לרחמים וגם התפלה של קין הפכה מלת ונד לנוד וחוזר הדין ונמצא למד שתפלתו הועילה לו למחצה וילמדו אחרים ממנו שתפלה מעולה מעצמותה. ועוד רצה המדרש ליישב עוד ענין אחר כי ירא פן ואולי יטעה הטועה לאמר שהתפלה לא הועילה לקין מחצה. ודקא קשיא לך הלא מצינו שהתפלה גרמה שנמנע ממנו נע ונשאר מלת נד דילמא לא היה בלב הקב"ה באמרו נע ונד שיקיימו בו שניהם רק או קאמר או נע או נד. וכדפליגי רבי אושעיה ורבי נתן (סנהדרין סו, א) גבי אביו ואמו קלל (ויקרא כ, ט) אין לי אלא אביו ואמו אמו ולא אביו אביו ולא אמו מנין ת"ל אביו ואמו קלל ופירש"י למימרא דאו האי או האי דברי ר' אושעיה ור' נתן משמע שניהם כאחד כו' עד שיפרוט לך הכתוב וכו' וכעין פלוגתא זו מצינו בכמה דוכתין בתלמוד וא"כ גם גבי נע ונד יאמר האומר שאו אז קתני ואפשר א' חמור מחבירו ואחר הוידוי נשאר ונדע ונמנע מלת נע ואין להוכיח מקין שתפלה מכפרת מחצה רק הועילה לו להקל קצת העונש מעליו לכן מסיים בעל המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד. וכבר הקשיתי לשאול הל"ל שנאמר וישב בארץ נוד מה מורה הלשון שכן כתיב. ויובן זה על דרך^*זוהר פרשת בראשית בפסוק נע ונד עו"ן ד"ן.. הזוהר פרשת בראשית (עי' תקו"ז תקון ס"ט קיח יב) בפסוק נע ונד עו"ן דו"ן ועוד נע ונד בגין דאנת עון דנדה ובנדה אתעבידת דאיהי זוהמא דנחש שהטיל בחוה נע בעלמא הדין נד בעלמא ודאתי דאינון שכינתא עילאה ותתאה מיד ויאמר קין גדול עוני מנשוא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם י"י לקין אות כו' עד מיד ויצא קין מלפני י"י בהאי נפיק מן דינא וקבל עליה כל מה דאתגזר' ביה ומנין דאיהו קבל דכתיב וישב בארץ נוד מה דאמר ליה נד שוי עליה וי"ו ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם י"י לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוי נ"ד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגיני ובגין דתב בתיובתא וקבל עליה אות ברית שוי עלוהי אות וי"ו לשזבא ליה ע"כ. ועל פי זה דייק המדרש שע"כ הגזירה היתה נע ונד ר"ל שניהם נע וגם נד ולא או או. ודייק בלישניה שכן כתיב וישב בארץ נוד והוקשה נ"ד הל"ל מאי נוד שהוסיף לו אות וי"ו ועשה מלת נוד. כלומר אמר נע תהיה גם נד אם כן מוכח שנגזר עליו נע גם נד ותפלתו הועילה לו המחצה ומרומז זה בלשון המדרש שכן כתיב וישב בארץ נוד הראה הקושיא נד הל"ל ורמז שמהפך מלת ונד שלא יהיה צריך לשניהם רק בנוד סגי. פירוש לפירושו אם וי"ו של ונד יהיה פירוש במקום או נד קשה מהיכן היה אות הוי"ו שהטיל בתוך מלת נד שנעשה מלת נו"ד אלא ודאי הוי"ו של ונד שייך למלת נע גם נד ולקח הוי"ו והטיל במלת נד ונמנע חצי הגזירה של נע. וא"כ מכל צדי הצדדים מוכרח שתפלה עושה והועילה מחצה לכן מאריך המדרש ומודיע סדר תפלתו של קין גדול עוני כי מצינו הקב"ה אמר ליה לפתח חטאת רובץ והוא הזכיר לשון עון. אלא שרמז לו נ"ע ונ"ד אותיות עו"ן ד"ן ונמצא אלו ב' אותיות הם מלה אחת ונמצא מזה אמר גדול עונו וגם מזה מוכח שנע ונד לאו או אז קאמר מאחר כי הם נכללים לאחת עו"ן ד"ן אם כן הקב"ה גזר עליו ושניהם ותפלתו הועילה לו לכפר מחצה ממש ואתי שפיר שיתורצו כל הדקדקים. בתחלה מפרש שהתפלה היא גדולה מעצמותה ומביא ראיה מקין שהתפלה הועילה לו ולא הקרבן שלו. ועיקר ראיה על שמתהפך ונד לנוד מכח עתר גבי יצחק ושם לא היה קרבן רק תפלה. ולא יאמר האומר שהקב"ה לא גזר על קין נע גם נד רק או נע או נד. ומכל מילי הדין מפורש ומוכח שמעלת התפלה היא מעצמותה לכן כל אימת דבעי מצלי והלואי שיתפלל האדם כל היום כולו. ועל כל פנים הועילה התפלה למחצה. המשכיל יבין וישכיל מתחלת ענין זה עד סופו ויראה פלאות:

כי איש איש אשר יקלל את אביו ואת אמו וגו' (ויקרא כ, ט). יש מקשים מה סמיכות יש לתיבת כי. והענין הוא נסמך למה שכתב (שם ח) ושמרתם את חקותי ועשיתם אותם אני ה' מקדשכם. והכוונה שמחויבים אתם לשמור את חקותי, ותלמדו ק"ו מהדין אשר חייב איש שמקלל את אביו דהיינו אב ואם הגשמיים, קל וחומר בנו של ק"ו לאביכם שבשמים, כי ג' שותפים באדם הקב"ה, אביו, ואמו (קדושין ל, ב), והוא יתברך הנותן חלק היפה. וכדמות זה מצינו בספר ירמיה סימן ל"ה (פסוק יד) הוקם את דברי יהונדב בן רכב אשר צוה את בניו לבלתי שתות יין, ולא שתו עד היום הזה כי שמעו את מצות אביהם ואנכי דברתי אליכם השכם ודבר ולא שמעתם אלי:

כי איש וגו' (ויקרא כ, ט), קשה מה לשון כי. ויש לפרש ושמרתם כי איש אשר יקלל חייב מיתה, ק"ו לשכינה מי שאינו מקיים הציווי. והרמב"ן כתב כי איש כי קאי אריש הפרשה איש אמו וגו'. וקשה והלא הפסיק טובא. ולדידי ניחא דהכל מחובר, על כן שפיר קאי אלמעלה ומזהיר אקדושה גדר ערוה כאשר חושב אחר כך, עיין באלשיך ובכלי חמדה. ומסיים בשבת כו' ומבדיל כו' כדפרשתי לעיל המוסר גדול של שבת בכל יום. ואז נזכה לעולם שכולו שבת אמן כן יהי רצון: