Musar su Proverbi 20:3

והנה התאוה הנתונה בלב אדם שורש כל הפעולות. לכן אם יתקן התאוה. תחת אשר כל האיברים ישרותה ימשכם אחרי השכל. וילוו עליו וישרתוהו. יכשרו כל הפעלים. שנאמר (משלי כ״א:ח׳) וזך ישר פעלו. (ונ"ל שמפרש הפסוק "וזך" רצונו לומר - שהוא זך מן התאווה "ישר פעלו". כל מעשיו בחזקת מתוקנים וישרים. והוא דבר הלמד מענינו שכתוב אחריו ההפך. נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו). ונאמר (שם י"ג) תאוה נהיה תערב לנפש. נהיה כמו נשברה מלשון (דניאל ח׳:כ״ז) נהייתי ונחליתי. אמר כי כאשר ישבר אדם תאותו גם בדברים המותרים. בזה תצליח הנפש. והמדה הזאת תערב לה. כי ירים השכל ידו וגבר. ותועבת כסילים סור מרע. הכסילים אשר אינם שוברים תאותם. ורודפים תמיד תענוגות בני האדם. כי תפגע תאותם בדרך חטא וכל דבר רע. לא יסורו ממנו. ונקראו כסילים על רדיפת התענוגים כמו שנאמר (משלי כ״א:כ׳) וכסיל אדם יבלענו. ונאמר (ישעיהו ה׳:י״א) הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו' והיה כנור ונבל וגו' ואת פעל ה' לא יביטו וגו'. ונאמר (משלי י״ג:כ״ה) ובטן רשעים תחסר. ונאמר (מלאכי ב׳:ג׳) וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אלו בני אדם שכל ימיהם כחגים. ויאמר (משלי י״ח:א׳) לתאוה יבקש נפרד בכל תושיה יתגלע. פירושו - מי שמבקש ללכת אחר תאותו ורצונו. נפרד מכל חבר ועמית. כי ירחקו ממנו אוהב וריע. כי תאות בני אדם ומדותם חלוקות. אין רצונו של זה כרצונו של זה. אכן אם ילך בדרך השכל אז יתחברו לו החברים. ויהיו אוהביו רבים. ואמרו במוסר. מי שהוא רוצה את מדותיו רבו הקופצים עליו. ויש לפרש על הענין הזה בעצמו לתאוה יבקש נפרד. איש נפרד מכל אח וחבר לתאוה הוא מבקש. ובעבור שמבקש ללכת אחרי רצונו. למען זאת מרעהו רחקו ממנו. כענין (משלי י״ט:ד׳) ודל מרעהו יפרד. בכל תושיה יתגלע. ההולך אחר תאותו לא בדבר אחד יחטא בלבד. אך בכל זאת שבתורה יתגלע כי יעבור על כולנה. מלשון (שם כ') וכל אויל יתגלע:

וְהָאִישׁ הַנִּלְבָּב יִתְבּוֹנֵן תָּמִיד בְּמַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ"ל בְּמִדְרָשׁ רַבָּה פָּרָשַׁת אֱמֹר (ויקרא פרשה כ"ז) עַל הַפָּסוּק (קהֶלֶת ג' ט"ו): "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף". רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב יוֹסֵף אָמַר: לְעוֹלָם "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף", אַתָּה מוֹצֵא צַדִּיק רוֹדֵף צַדִּיק "וְהָאֱלֹהִים יְבַקִּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף", צַדִּיק רוֹדֵף רָשָׁע "וְהָאֱלֹהִים יְבַקִּשׁ אֶת הַנִּרְדָּף". ר' יְהוּדָה אָמַר בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶּן נְהוֹרַאי: לְעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא תּוֹבֵעַ דָּמָן שֶׁל נִרְדָּפִין מִן הָרוֹדְפִין, תֵּדַע לְךָ שֶׁכֵּן הוּא וְכוּ'. ר' אֶלְעָזָר בְּשֵׁם ר' יוֹסֵי בֶּן זִמְרָא אָמַר: אַף בַּקָּרְבָּנוֹת כֵּן, אָמַר הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: שׁוֹר נִרְדָּף מִפְּנֵי אֲרִי, עֵז נִרְדָּף מִפְּנֵי נָמֵר, כֶּבֶשׂ מִפְּנֵי זְאֵב, לֹא תַקְרִיבוּ לְפָנַי מִן הָרוֹדְפִין אֶלָּא מִן הַנִּרְדָּפִין וְכוּ'. וְאִם כֵּן יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן מִזֶּה כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהַרְחִיק אֶת עַצְמוֹ מִלִּהְיוֹת מֵעוֹזְרֵי הַמַּחֲלֹקֶת לִרְדֹּף צַד אֶחָד מֵהַצְּדָדִים, אַחֲרֵי שֶׁלְּבַסוֹף יִתְבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת דָּמָן מִיָּדוֹ. וְתַחַת שֶׁהוּא מְקַוֶּה לִהְיוֹת מִן הַמְנַצְּחִין וְלִנְחֹל כָּבוֹד עַל יְדֵי זֶה, יִרְאֶה לְבַסּוֹף בְּבִזְיוֹנוֹ שֶׁיֵּעָנֵשׁ בְּצָרַעַת אוֹ בַּעֲנִיּוּת וְכַנַּ"ל. אֲבָל הַשּׁוֹמֵר עַצְמוֹ מִן הַמַּחֲלֹקֶת הֲרֵי זֶה מְכֻבָּד בִּפְנֵי הַבְּרִיּוֹת, כְּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ' ג'): "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב" וְגוֹ'. וְאָמְרוּ חֲזַ"ל: וּמָה אִם מְרִיבָה שֶׁהִיא שֶׁל אָדָם עַצְמוֹ, כָּבוֹד לוֹ אִם כָּבַשׁ, קַל וָחֹמֶר מְרִיבָה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ וְהוּא מַכְנִיס עַצְמוֹ לְתוֹכָהּ, וְכֵן הוּא אוֹמֵר (משלי כ"ו י"ז): "מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב, עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹא לוֹ".