Musar su Genesi 2:6

עתה יתבאר ענין הלוחות ה' נגד ה'. לא תרצח, נגד אנכי ה' אלהיך. האדם נעשה בצלם אלהים, וכן כתוב (בראשית ט, ו) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלהים עשה את האדם. רק האלקים בשמים והאדם על הארץ (קהלת ה, א). ואד יעלה מן הארץ והשקה את כל פני האדמה (בראשית ב, ו). ופירש בזוהר (ח"א לה, א) על התעוררות מעשה האדם העולה למעלה, ובזה ממשיך ההשפעה מלמעלה למטה. זהו והשקה את כל פני האדמה:

ויש לפום ריהטא קושיא גדולה על זה, ישראל הקדימו נעשה לנשמע קודם שבאו לדביקות הגדול שעלו למדריגת הנבואה בעת קבלת התורה. וכשבאו לדביקות הגדול הפכו להקדים נשמע לנעשה, כדכתיב פרשת ואתחנן (דברים ה, כד) קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו, אתמהה. הענין, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם (עירובין כא, א), ושכר מצוה היא מצוה (אבות ד, ב), דהיינו רוחניות המצוה והשגחתה. ועשיית המצוה נקרא מעשה, ורוחניות נקרא תלמוד. וזהו ענין של נעשה ונשמע מצדינו, ואד יעלה מן הארץ (בראשית ב, ו) בעולם הזה שהוא עולם המעשה, ועולה ההתעוררות מלמטה למעלה ומתדבק המעשה ברוחניות המעשה דהיינו נשמע, כי במעשינו אנו מתקנים שמו הגדול בסוד (ש"ב ח, יג) ויעש דוד שם, שכתבתי למעלה. ואח"כ מצד הקדוש ברוך הוא שהוא יתן השכר, אזי מוקדם נשמע לנעשה, כי יפתח המקור סוד רוחניות המצוה והשקה את האדמה (בראשית ב, ו), הוא האדם שיקבל השכר ההוא. ואז מן נשמע יגיע לנעשה, רצוני לומר, כי כששפע הברכה יורד ממקום נשמע, ע"כ מהשפעה הדקה היורדת מלמעלה נתעבה קצת ברדתה זה נקרא נעשה. גם נעשה זה פרושו תיקון הדבר, כמו שפירש רש"י (בראשית א, ז) ויעש אלקים את הרקיע. על כן בקבלת התורה שהיו ישראל במדריגה עליונה וראו עולמם בחיים מדוגמת עולם הבא, הקדימו נעשה לנשמע. וזה (דברים ה, כב) ועתה למה נמות, כי תכלית המיתה היא לבא לעולם הבא למדריגת נשמע, ועתה שבאנו לזה אין צורך למיתה. אם יוספים אנחנו לשמוע וגו' ומתנו (שם). אמרו לשמוע, ורצונם בזה אם יהיה תוספת סוד שמיעה לנו במיתתנו יותר ממה שיש לנו עתה, אזי ומתנו, מרוצים אנו למיתה. וקרוב לזה פירש הר"מ אלמושנינו ז"ל:

וזה לשון הפירוש שם, כי אין ריח אלא באף שהיא העטרה שהוא דין ומקבלת תחילה, כי על ידי עשן אש הקרבן המתעלה ומתחבר בה מתעוררות להעלות עשנה למעלה ולהתחבר בענן העליון ולהורידו ברחמים, כעין מטר שפירוש למעלה בפסוק (בראשית ב, ו) ואד יעלה. וכללו של דבר, כי בתחילה העשן עולה עד המעלה הראשונה הנקראת רצון, ואחר הפסק עליית העשן יתהפך הקרבן לאש ונקרא אשה, ואותו אש מתערב באש אוכלה אש שהוא הפחד, ושניהם נקראים אישים. ואחרי התבטל האש וניצוציו לגמרי, ישוב להיות רוח ויתקרב אותו הרוח להתערב ברוח העליון שהוא החכמה, ובריחו שהוא הבינה הדבוק בה, אשר מריחה מתפשטת ונהנית נשמת כל חי. ובהתאחד כל אלו עם נקודת היו"ד בריח הקרבן. וריחו נקרא ניחוח לה' כי אין אחריו אלא רצון גמור, ונחת רוח מתהפך ברחמים להתאחד רצונו יתברך ברצון השפל ולהשלים חפצו מקרב ומקשר עליהם, כי בהקרבתו אותו צריך לכוין ג"כ להדביק נפשו ורוחו בנפש קרבנו כמו שאמרו מעלה עליו כאלו הקריב נפשו, רצו לומר מתהפך ממדת הדין למדת הרחמים, פירוש ולפ"ז יהיה פירוש ריח ניחוח לה' הריח שהוא עטרת מורדת אליה את ה' שהוא התפארות ומתהפכת אז למדת הרחמים, עד כאן: