Musar su Salmi 3:4

ואברהם אבינו הכוללם, אמר ליה הקב"ה, לך לך, צא וכבוש הדרך כו'. והלך למצרים, ואמרו רז"ל (פסחים קיז, ב) ואעשך לגוי גדול (בראשית יב, ב), זהו שאומרים אלהי אברהם, שנתפרסם מציאות הש"י על ידו. זהו שהזכיר גדול, כמו שאמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ה' מכל אלהים. ואברכך, זהו שאומרים אלהי יצחק, כי הוא הודיע דאית דין ואית דיין ועל זה מסר נפשו, וזהו עיקר שכר ועונש. וכבר כתבתי כי אף העונש הוא מצד טובו ית', וכשם שמברכין כו', בעבור ישמעו ויראו ולא יזידון, זהו שאמרו, ואברכה, שאומרים אלהי יצחק, על דרך (דברים יא, כז) את הברכה אשר תשמעו. ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלהי יעקב, עיקר תורה מן השמים כמו שכתוב (שם ד, לב-לג) הנהיה כדבר הגדול הזה [וגו']. השמע עם קול אלהים מדבר וגו'. ואברהם אבינו שפירסם כל הג' כדפירשתי, על כן בו חותמין, וחותמין מגן אברהם. בתיבת מגן רמזיין שלשתם, מציאות הש"י, כדכתיב (תהלים ג, ד) ועתה ה' מגן בעדי. תורה, (שה"ש ד, ד) אלף המגן תלוי עליו כל שלטי הגיבורים. ורמז שכר ועונש, במידת הדין כתיב (תהלים ז, יא), מגיני על אלהים. במדת הרחמים כתיב (ש"ב כב, ג) מגיני וקרן ישעי. ותשובה ומעשים טובים כתריס כו' (ב"ר יד, ט). גם מג"ן ראשי תיבות מציאת השם, גן עדן גיהנם, נ' שערי בינה:

וכן כת המחבלים כרם ה' כמו מחטיאי הרבים הנה הם שונאי השם. כאשר תאמר כי האנשים המשחיתים ערי המלך או כרמיו ופרדסיו כי הם שונאי המלך. ונאמר (ישעיה ח) כי כרם ה' צבאות בית ישראל ואיש יהודה נטע שעשועיו. ונאמר (תהילים פ״ג:ד׳) על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך. ונאמר (שם ו) כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו. ונאמר (שם ב) ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו. על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי אותן שחטאו והחטיאו את הרבים יורדין לגיהנם, ונדונין שם לדורי דורות:

וּמִי שֶׁהוּא פָּנוּי, יֹאמַר אֵלּוּ הַפְּסוּקִים הַמְרַמְּזִים כָּל אֶחָד עַל אֵבָר הַמְיֻחָד: וְאַתָּה ה' מָגֵן בַּעֲדִי, כְּבוֹדִי וּמֵרִים רָאשִׁי; בִּשַּׂרְתִּי צֶדֶק בְּקָהָל רַב, הִנֵּה שְׂפָתַי לֹא אֶכְלָא, ה' אַתָּה יָדַעְתָּ; אֵלָיו פִּי קָרָאתִי וְרוֹמַם תַּחַת לְשׁוֹנִי; פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב; מִצְוַת ה' בָּרָא מְאִירַת עֵינַיִם; שְׁמַע קוֹל תַּחֲנוּנָי בְּשַׁוְּעִי אֵלֶיךָ, בְּנָשְׂאִי יָדַי אֶל דְּבִיר קָדְשֶׁךָ; לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ אֱלֹהַי חָפַצְתִּי, וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעַי; כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ; אֲבָרֵךְ אֶת ה' אֲשֶׁר יְעָצָנִי, אַף לֵילוֹת יִסְּרוּנִי כִלְיוֹתָי; רַגְלִי עָמְדָה בַּמִּישׁוֹר, בְּמַקְהֵלִים אֲבָרֵךְ ה'. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר מִשְׁנָה אַחַת, שֶׁהִיא כּוֹלֶלֶת כָּל הַגּוּף וְרֹאשׁ הָאָדָם וְתוֹכוֹ וְסוֹפוֹ, וְזֶהוּ: אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ — לֹא יַפְסִיק. וְאַחַר כָּךְ יֹאמַר פָּסוּק: סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע, אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְווֹתָיו שְׁמֹר, כִּי זֶה כָּל הָאָדָם — שֶׁהַפָּסוּק כּוֹלֵל כָּל הַתַּרְיַ"ג מִצְווֹת. וְכָל מִי שֶׁיִּתְנַהֵג כָּךְ, אָז טוֹב לוֹ יִהְיֶה סֶלָה.