Parshanut su Genesi 15:1
אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
Dopo queste cose la parola del Signore fu ad Abramo in visione, con dire: Non temere, Abramo; io ti sono scudo, la tua ricompensa (sarà) oltremodo grande.
משך חכמה
אחר הדברים האלה היה דבר ד' במחזה כו'. כי הכנעני הלך אז לכבוש הארץ ובאותו עת הבטיח השי"ת להנחיל הארץ לאברהם ולהכרית הכנעני הלא יפלא מאוד דבר כזה אמנם אחרי הראהו כי סדום אשר כלה ונכרתה מאת [מחמת] השי"ת עליהם על שהמה רעים וחטאים ובכ"ז כל זמן שלא הגיע הזמן נעשה להם נסים ונפלאות שנפלטו מהחרב ויצאו מהטיט ולקחו שללם והתחילו לישב בשלוה. א"כ לא יפלא בעיניך על הכנעני והאמורי.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
משך חכמה
אל תירא אברם, יתכן כי אנשי סדום היו רעים וחטאים ואם היו גולים מארצם הטובה כאשר היה המנהג למנצחים הקדמונים להעביר את העם מארצם הלא סר חטאתם כי נצרפו בכור העוני ואין ארי נוהם מתוך קופה של תבן כו' אבל עכשיו ראה כי לא התעוררו מעצמם לפעולות הרחמים כאשר ריחם עליהם אברהם, רק הוסיפו עושק ואכזריות חמה, לכן ירא לנפשו כי הצלתו אותם היתה סיבה כי ישארו ברעתם וזדון לבם לכן אמר אל תירא אברם ודו"ק.
Ask RabbiBookmarkShareCopy