Parshanut su Esodo 12:9

אל תאכלו ממנו נא כו' ולא תותירו ממנו עד בקר. דע כי ההבדל בין אל ללא הוא, כי אל הוא ענין בקשה כמו שמצאנו מלת נא סמוך לאל ולא מצאנו סמוך ללא כמו אל נא שמצוי בתנ"ך, כי לא הוא מורה יותר על הציווי ולכן כל הבקשות להשי"ת שאין נופל ציווי עליו בא במלת אל כמו אל תשכח ענוים, אל תתן לחית נפש תורך, אל תרחק ממני, אל תסתר פניך ממני כו', ולכן מצאנו ויאמר לא, ולא ויאמר אל כי אל אינו ענין החלטיי רק הוא ענין בקשה והנה טרם הכה ד' כל בכור במצרים הלא אז היו המצרים חושבים שזה ענין מתחבולות משה כמו שאמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אולם בעת הכה ד' כל בכור ראו הכל כי ההשגחה פרטיות מהכולל כל השלימות וע"ז אמרו בפרק איזהו נשך אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור אני עתיד לפרע ממי שאינו כו', כיון שההשגחה חלה בפרטי פרטיות תדע כי ישקיף ד' וירא כל מפעל כל מצעד, ואז דבוק קנין האלקי בעם ישראל שהוא בן בכורו וקנה אותם לעבדים כי פרעה וכל העם מהרו לשלחם מן הארץ וחיוב כל המצות תלה השי"ת בעת הזאת, לכן אמר אל תאכלו ממנו נא פירוש מבעוד יום ג"כ [כדעת רבי סוף פרק כ"ש] וכש"כ קודם חצות לכו"ע פירוש רק בלשון בקשה שאז היה העיקר מעם ישראל שהאמינו בהשי"ת ואכלו צלי דרך שררה וחפזון ומקלם בידם, והאמינו שד' יוציאם בזרועו הנטויה. וזהו לשון אל דרך בקשה אבל אחרי חצות כאשר יהיה צעקה גדולה וישלחו אתכם ויהיו כל הבכורים מתים אז נופל לשון לא תותירו ממנו עד בוקר שהוא מורה על ציווי ופקודת מלך כי כבר יש לו התחייבות על נפשותיכם ועבדי הם ומצווים לכל אשר אני אצוום ודו"ק.

ובשל מבושל במים בגמרא צלאו ואח"כ בשלו מנלן כו' שאני הכא דא"ק ובשל מבושל מ"מ ועיין במכילתא לפי גירסת הגר"א הוא דבשול הוי לשון צלי כמו דכתיב ויבשלו כו' באש ויתכן עוד בזה דבחולין דף קט"ו מה ת"ל מבושל יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזה בשר בחלב והפירוש דהוא מבושל היתר עם היתר דהפסח בפני עצמו שרי והמים המה היתר בפ"ע והבשול אוסרן כמו כן בשר וחלב דכל חד בפני עצמו היתרא הוא. ונתבונן כ"ז שלא נצלה אסור באכילה וא"כ הבישול אינו מתירו ואינו מניחו לבוא לכלל היתר כשיצלה אותו אחר הבישול, ולא דמי לבשר וחלב שהבשר היה היתר קודם והבישול אוסרו ועל כרחין דצלאו ואח"כ בשלו אסור נמצא דדמי ממש לבשר וחלב דהבישול אוסרו אחרי שכבר הותר באכילה וילפינן תרתי מזה ונכון בס"ד.