Quotation_auto su Isaia 63:1

וכן רמזו למטה ונמכר לגר תושב וגו'. אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו. זה הקב"ה דכתיב למען אחי ורעי. או דודו או בן דודו יגאלנו. זה הקב"ה דכתיב דודי לי ואני לו. או משאר בשרו. זה הקב"ה דכתיב לבני ישראל עם קרובו. וכן דרשו בזוהר באמור אל הכהנים כי אם לשארו הקרוב אליו. אלו ישראל דכתיב עם קרובו. ולאחותו הבתולה. כמה דאת אמר אחותי רעיתי. אשר לא היתה לאיש. שלא רצתה להדבק בעשו שנקרא איש שדה. לה יטמא. כמה דאת אמר מי זה בא מאדום וגו'. פורה דרכתי לבדי וגו' וכל מלבושי אגאלתי. או השיגה ידו בתשובה ונגאל. וחשב עם קונהו משנת המכרו לו. זהו לשלם לו את הגזילה אשר גזלם והמסים והארנוניות. כמו שדרשו באומרו אשכר ישיבו. ואם לא יגאל באלה. בתשובה ובמעשים טובים ויצא בשנת היובל. שהוא בעת הידוע לו יתברך:

ורמז גם כן עד כי יבא שילה על מלך המשיח שיבנה בניין בית ד' וישרה ה' שכינתו בישראל בירושלם שיקרא שילה שעולה שמה כענין שילה. על שם ושם העיר מיום ה' שמה. ולא יסור השגחתו ושכינתו מישראל מאותו זמן והלאה ולעולם יאמרו ה' שמה. וכן רמז עד כי יבא שילה על מלך המשיח ובאותו זמן יהיה ה' אחד ושמו אחד. ויאמרו כולם ה' הוא האלהים וכו'. וזהו ושם העיר מאותו יום ה' שמה כמו ה' ה' בהפוך אותיות. וזהו סוד משיח אלהי יעקב. כי מלת משיח עולה כמנין שנ"ח ובו כלול שילה שהוא עולה [שמה] (ה'). והשלשה עשר הנשארים הם כנגד אחד שעולה שלשה עשר. בענין שכשאנחנו אומרים משיח הוא כמו ה' אחד במספרו. וזה שאמר ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. וזהו עד כי יבא שילה. כי אז יהיה מלכות בית דוד קיימת ולעלמין לא תתחבל ויהיה ה' שמה בעיר אלהינו. ואז אוסרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו. שהוא העיר ושער האיתון כמו שתרגם המתרגם. ובאותו הזמן יתגלה ה' לעשות נקמה באדום דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגומר פורה דרכתי לבדי. וזהו כבס ביין לבושו ובדם ענבים סותה. ואם הוא רמז על דוד ושלמה שאז ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו. כמאמרם זכרונם לברכה אם כן יהיה עד כי יבא שילה. על משה רבינו עליו השלום. ורמז יעקב כי יהודה גבר באחיו ולא יסור שבט מושלים מיהודה ושרים יחוקקו סלה עד כי יבא שילה שהוא משה. כי הם מכוונים במספר. והוא יתן לו המלכות והממשלה מכל וכל. כאומרו שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו והוא עשאו מלך. דכתיב דגל מחנה יהודה בראשונה. וכתיב ויהי המקריב ביום הראשון נחשון בן עמינדב למטה יהודה. וזהו עד כי יבא שילה שהוא מרע"ה ומלך על כל ישראל. כדכתיב ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם. וזהו ולו יקהת עמים. ואם הוא על דוד רמז שיתאספו אליו כל ישראל מדן ועד באר שבע. וכתיב הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו. ולפי שראה משה רבינו עליו השלום מאמר לאה שנתנה לו ההודאה והמלכות ברמז. ויעקב נתן לו אלו השני דברים בפירוש. באומרו יודוך אחיך ידך בעורף אויביך. בא הוא והסכים עמה ואמר שמע ה' קול יהודה. אחר שהוא בעל הודאה. ואחר שהוא מלך ואל עמו תביאנו לשלום מן המלחמות. או עם עמו תביאנו שלא יחסר מהם איש. ידיו רב לו שיהיה גבור כארי. כמאמר יעקב ע"ה בענין שישלחם בידיו ובכחו כמו הארי. ואם לא יהיה גבור בכחו אתה תהיה עוזר לו. כאומרו ויגוף ה' את הכושים לפני אסא. וכתיב ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. וזהו ועזר מצריו תהיה. ואולי על זה עשה ד' חלוקות בפסוק שמע ה' קול יהודה. ואל עמו תבואנו. ידיו רב לו. ועזר מצריו תהיה. כנגד ד' מלכים שכתב בזוהר בפסוק למה אירא בימי רע וגו'. בפרשת ויגש אליו. דוד היה מכה בידיו. דכתיב ארדוף אויבי וגומר. אסא היה רודף ולא היה מכה. דכתיב ויגוף השם את הכושים לפני אסא. חזקיה לא היה מכה ולא רודף אלא היה מתפלל שנאמר ויתפלל חזקיהו אל ה' לאמר: (חסר כאן)

ואם הוא רמז למלך המשיח כמו שכתבתי למעלה. שזהו עד כי יבא שילה מלך המשיח שהמלוכה שלו. אם כן ברכת יעקב ומשה רבינו עליו השלום אף על פי שיש בהם פנים רבים על מלכי ישראל. עיקרם לעתיד לבא על מלך המשיח ועל ארבע גליות. ולכן אמר יעקב גור אריה יהודה. כי אז יראה חזקתו וגבורתו. מטרף בני עלית כלומר מטרף האומות בד' גליות בני עלית לשלום. אף על פי שנפלת וכרעת באלו ארבע גליות וזהו כרע בגלות בבל. רבץ בגלות מדי. כאריה וכלביא בגלות יון. מי יקימנו בגלות אדום. או כאריה בגלות יון. וכלביא בגלות אדום. שחזרו מאריה לביא. ועם כל זה מי יקימנו. כאומרו מי זה בא מאדום וגומר. וכתיב אקים את סוכת דוד הנופלת. כי היא מעצמה אין בה כח לקום. כמו שאמרו בזוהר נפלה ולא תוסיף קום מעצמה. וזהו מי יקימנו ויעלנו אף על פי שנפל וכרע. ואז יהיו קיימים במלכותם לעולם. וזהו לא יסור שבט מיהודה. וזה יש לך להמתין עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים. כדכתיב ונלוו גוים רבים אל השם. ואז יתענגו ברוב שלום. וזהו אוסרי לגפן עירה וכו'. כמו שפירשתי למעלה על הנקמה. וכנגד זה אמר משה רבינו עליו השלום שמע השם קול יהודה בגלות בבל. ואל עמו תביאנו בגלות מדי. ידיו רב לו בגלות יון. ועזר מצריו תהיה בגלות אדום. אחר שאין לו כח מצד עצמו. וכל זה הוציאוהו יעקב ומשה רבינו עליו השלום ממאמר לאה שאמרה הפעם אודה את השם. יותר מבשאר הגליות שקמתי במהרה. אבל עכשיו שהייתי שכולה וגלמודה שכוחה ועזובה מאוסה כנדה. וה' עזרני ומעפר הקימני. ראוי לי להודות לה' על טובות גמלני. וזהו הפעם אודה את ה'. וכן הפעם אודה את השם יותר מבשאר גליות. לפי שבשאר גליות לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי וכו'. כי מעט קט עמדתי. ובגלות אחר גלות נפלתי. אבל עכשיו בגלות רביעי. נתעוררתי וקמתי ולא אוסיף עוד לראות רעות. כמאמר תמים דעות ועיניתך לא אענך עוד. וכן ראוי לי להודות לאלפים ולרבבות. וזהו הפעם אודה את השם. ולהורות על זה תמצא שאמר בכאן ותעמוד מלדת מה שלא אמר כן בשאר השבטים. לרמוז שילדה ד' בנים כנגד ד' גליות. ובראשון אמר כי ראה ה' בעניי בגלות בבל. כמו שאמר בו אני הגבר ראה עני. ובשני אמרה כי שמע ה' כי שנואה אנכי בגלות מדי על יד המן. ובג' אמרה הפעם ילוה אישי אלי בגלות יון. שהושחרו פניהם של ישראל כשולי קדירה. עד שהעיר ה' רוח הכהנים והחשמונים וחבבו את ישראל עם השם יתברך. וזה ילוה אישי אלי. שהוא רמז לכהנים כמו שכתבתי. ובד' אמרה הפעם אודה את השם בגלות אדום. אחר שלא אוסיף לדאבה עוד בגלות אחר. וזהו שאמר בזה ותעמוד מלדת אשר פירושו אצלי. ותעמד מלדת לגלות. וזה למדתי ממה שמצאתי במדרש רני עקרה לא ילדה. וכי בשביל שלא ילדה רני אלא לא ילדה בנים לגיהנם. וכן בכאן ותעמוד מלדת לגלות כמו שהולידה עד עכשיו. וזהו וכל בניך למודי ה' ולא לימודי גלות. ורב שלום בניך כי אז יברך את עמו בשלום ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה: