Quotation_auto su Numeri 21:18
בְּאֵ֞ר חֲפָר֣וּהָ שָׂרִ֗ים כָּר֙וּהָ֙ נְדִיבֵ֣י הָעָ֔ם בִּמְחֹקֵ֖ק בְּמִשְׁעֲנֹתָ֑ם וּמִמִּדְבָּ֖ר מַתָּנָֽה׃
Il pozzo, che i principi scavarono, che i nobili del popolo scavarono, con lo scettro e con le loro doghe. E dal deserto a Mattanah;
ילקוט שמעוני על התורה
כתיב והלוים יחנו סביב כיצד היתה חנייתן כפסיקיא אחת של ארבעת אלפים אמה היו חונין ומקיפין את המשכן מכל רוח משה ואהרן ובניו במזרח הם ובניהם וכל אשר להם על פני כל מזרח אהל מועד. הבאר היתה בפתח החצר סמוכה לאהלו של משה והיא היתה מודיעה לכל המחנות היאך יחנו כיצד כיון שעמדו קלעי החצר היו שנים עשר [נשיאים] עומדים על הבאר ואומרים שירה שנאמר באר חפרוה שרים, והיו מימי הבאר יוצאין ונעשין נהרים נהרים. נהר אחד יוצא ומקיף את מחנה שכינה ומאותו נהר יוצאין ארבע נהרות בארבע זויות החצר כל אחד ואחד הולך לבסוף משמש שני רוחות דרום ומזרח ויוצא אל מחנה ישראל, עבר מחנה הלוים היו מתערבין הנהרים זה לזה ומקיפין את כל מחנה הלוים ומהלכין בין משפחה למשפחה ונראין טבליות טבליות מקיפין את מחנה השכינה. ונהר גדול מקיף את כל מחנה ישראל מבחוץ ונעשין נהרים נהרים בין כל שבט ושבט והיו הנהרות מודיעין בין כל אחת ואחת גבולן ואין אחד צריך לחברו. ולא תאמר שמא בסילות המים אלא מגדלין להן כל מיני מעדנים מעין העולם הבא שנאמר שלחיך פרדס רמונים נרד וכרכם ועכשיו מחנות מחנות מזרח ומערב וצפון ודרום כל מחנה ומחנה ארבעת אלפים אמה משה אהרן ובניו במזרח בני קהת בדרום בני גרשון במערב בני מררי בצפון כל אחד ואחד מהם על פני מאה באמה בתוך ארבעת אלפים אמה ועוד ארבעה אלפים מכל רוח ורוח כך היה מקומן נמצא מקומן של לוים מאחד בשמונה במקומן של שבטים. ובהמתן היכן היתה שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היתה חנייתן. חשוב מחנה שכינה ומחנה לויה ומחנה ישראל ובשאר זויות של כל רוח היתה בהמתן רועה נגד חנייתן והנהרות מקיפין מבפנים ומבחוץ ומציינין אותו טבליות טבליות מראש ועד סוף שיהא להם רשות להלך [למשכן] בשבת וממחנה למחנה והענן פרוס עליהן מבדיל בינם לבין בהמתן שנאמר וענן ה' עליהם יומם ומזיו התכלת היו הנהרות נראין כתכלת מצויירין כעין השחר והלבנה והחמה ואומות העולם רואין אותן לכמה מילין ומשבחין להקב"ה מי זאת הנשקפה וכו'. פחדם ואימתם נופל על הכל שנאמר תפול עליהם אימתה ופחד וגו':
Ask RabbiBookmarkShareCopy
ילקוט שמעוני על התורה
באר חפרוה שרים. וכי חפירה היתה שם אלא שנתנה בזכות [אבות] שנקראו שרים שנאמר פתח צור ויזובו מים וגו' כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו. כרוה נדיבה העם וגו' שהיו הנשיאים עומדין על גבה ומושכין במטותיהן כל אחד ואחד לשבטו ולמשפחתו ואשה שהיתה צריכה לילך אצל חברתה מדגל לדגל היתה הולכת בספינה שנאמר הלכו בציות נהר ואין ציות אלא ספינות שנאמר וצי אדיר לא יעברנו, והמים היו יוצאין ומקיפין אותם שנאמר ינחני במעגלי צדק, ומגדלין מיני דשאים ואילנות שאין להם סוף שנאמר בנאות דשא ירביצני על מי מנוחות ינהלני, כל הימים שהיו ישראל במדבר היו משמשין בה לכך קלסו עליה באר חפרוה שרים. וממדבר מתנה שנתנה (למן) [להם מתנה] במדבר (לשמן) [לשמשן]. ד"א למה נתנה במדבר שאלו נתנה להן בארץ היה השבט שנתנה בתחומו מדיין ואומר אני קודם בה לכך נתנה במדבר שיהו הכל שוין בה. ועוד למה נתנה במדבר כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד כך המקבל דברי תורה פורקין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. וכשם שבמדבר לא מעלה ארנונא כך בני תורה בני חורין [בעה"ז]. ד"א במדבר מי מקיים את התורה מי שמשים עצמו כמדבר (ומפליג) [ומפנה] עצמו מן הכל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy