Quotation_auto su Isaia 16:5

ואמר מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם. כי זה טורח גדול להם וטורח גדול לך. שאתה יושב לבדך בלי מסייע. והוא השיב כי יבא אלי העם לדרוש אלהים ושפטתי בין איש ובין רעהו. והנה זאת התשובה אינה נעלמת. כי איש חכם היה יתרו וראה זה. והנה תשובת משה אינה מספקת. והעד תשובת יתרו. כי בראשונה א"ל מה הדבר הזה אשר אתה עושה. ועכשיו א"ל לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כלומר כל זה ראיתי בחכמה. ועכ"ז לא טוב הדבר אשר אתה עושה. כי לא תקנת טורח העם וטורחך. וזהו נבול תבול וגו'. ולכן נאמר כי משה השיב כי היה מוכרח בזה. לפי שהיו לו דברים רבים לעשות מלבד המשפט. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים בעד חוליהם ובעד צרכיהם. ואני צריך להתפלל עליהם ולתקן דבריהם. ועוד דבר שני בדבר המשפט. שבאים לפני בעלי הדינין ושפטתי בין איש ובין רעהו. ועוד דבר ג' כי בלא זה אני צריך להודיע להם חוקי האלהים ותורותיו להדריכם בדרך השלימות. ויתרו השיב עכ"ז לא תקנת כלום. כי נבול תבול. כי בענין אזהרת העם ושאלתם. זה דבר ראוי לך שתהיה מול האלהים להתפלל בעדם. וכן להישירם אל השלימות. והזהרת אתהם את החוקים ואת התורות. אבל בענין המשפט אין זה דבר ראוי לך. אלא שתחזה אנשי חיל מישראל ושמת אותם שרים עליהם לשופטם: והנכון אצלי כי יתרו לא שאל אלא בדבר המשפט. ומשה ג"כ לא השיבו אלא על דבר המשפט. ולכן אמר משה כי יבא אלי העם לדרוש אלהים כי יהיה להם דבר. והרצון בזה שמשה אמר כי בדבר המשפט היה לו לעשות ג' דברים שהשופט האמיתי יש לו לעשותם. הא' כשבאים לפניו הבעלי דינין הוא חייב לדונם. וזהו כי יבא אלי העם לדרוש אלהים. כלומר לתבוע דין כמו אלהים לא תקלל. ועוד שנית כי יהיה להם דבר בא אלי. והרצון בזה כי השופט אין די לו שישמע וישפוט בין הבאים לפניו. אבל צריך ג"כ לדרוש ולחקור אחר הדברים הנעשים בעיר שלא כהוגן. ואע"פ שלא יבואו לפניו לבקש דין עליהם. אלא שיצא קול בעיר והדבר נשמע בין אנשי העיר עד שהדברים נודעים מצד עצמם. אבל השופט הוא חייב לחקור הדבר כיצד היה. ולעשות דין ולבער הרע מקרבם. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי. הדבר מצד עצמו בא אלי. וצריך אני לשפוט בין איש ובין רעהו. ולכן נאמר בחזקיה והוכן בחסד כסא וגו' שופט ודורש משפט. שופט זה משמע בין איש ובין רעהו. דורש משפט שהוא מעצמו דורש דבר המשפט אע"פ שלא יבואו לפניו. וזהו כי יהיה להם דבר בא אלי:

זבולן לחוף ימים בסחורתו ויששכר בתורתו וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא. מה ראה יעקב אבינו שברך זבולון אחר יהודה והלא יששכר גדול ממנו. אלא צפה אבינו יעקב וראה שעתידה ירושלים ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר ממקומה משבטו של יהודה ולקבוע בחלקו של זבולון לפי שבתחילה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי וצפורי היא חלקו של זבולון ואחר כך גלתה מצפורי לטבריא וכן ישעיה אמר ישפילנה [ישפילה] עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר ר' יוחנן טבריא היא משלמת למשיח שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה נפרע הקב"ה מהרשעים פורענות גדולה שאין לה הפסק וקץ ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים. וכל כך למה שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקים [קץ] בעולם הזה באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם (וקץ) ויסורים של צדיקים הקב"ה מעבירן מן העולם שנאמר קץ שם לחשך. ההוא דהוה קאמר אכיף ימא אנא יתיב כד אתא בדקו ואשכחו דמזבולון קאתי דכתיב זבולן לחוף ימים ישכון. חייו של יששכר מנין לו מזבולון שהוא עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הה"ד זבולן לחוף ימים ישכון. בשביל כך יששכר חמור גרם. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הה"ד שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אתה מוצא יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך דכתיב בשני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר מפני שהוא היה בן תורה. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר. מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי. וכן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר. אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד והיו שרוין עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלקותן. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו: